לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ה' אב תש"פ

מסכת שבת דף קמ"ב

דף קמ"ב ע"א

נוטל אדם את בנו והאבן בידו, כשיש לו געגועים על אביו ואם לא יטלנו יחלה, שהתירו טלטול מוקצה שלא בידים משום סכנת חולי. ואם אין לו געגועים אסור. וכשדינר בידו, גם אם יש לו געגועים אסור, שמא יפול ויטלנו אביו. (וגם אם התינוק מהלך ודינר בידו, אסור לאחוז את ידו).

הוציא את בגדיו כשהם מקופלים ומונחים על כתיפו, וסנדליו וטבעותיו בידו, חייב. ואם היה מלובש בהן פטור. הוציא אדם המלובש בבגדים – פטור, על האדם משום שנושא את עצמו, ועל בגדיו שבטלים אצלו. הוציא אדם שאוחז את בגדיו – חייב (הנושא אותו).

כלכלה שהאבן בתוכה – הכלכלה בסיס לדבר האסור ואסורה בטלטול. אם היא מלאה פירות – מותרת בטלטול שעיקרה לפירות. וישפוך את האבן והפירות ויחזיר את הפירות, כדי שלא לטלטל את האבן ע"י הכלכלה. ואם יתלכלכו הפירות, ינער את האבן מתוך הכלכלה. ואם נעשית האבן דופן לכלכלה, א"צ לנערה.

מטלטלין תרומה טמאה עם טהורה לצורך גופו (שצריך את הטהורה), כאשר טהורה למטה וטמאה למעלה, ואינו יכול להשליך את כל הפירות לפי שיתלכלכו. אבל אם טהורה למעלה, יוציא אותה ולא יטלטלנה עם הטמאה. ואם צריך למקום הכלי, מותר בכל אופן.

לרבי יהודה מעלין בשבת תרומה שנתערבה באחד ומאה, ואינו בכלל מתקן, משום שיכול ליתן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר, נמצא שאין תיקון במה שמעלהו. ולר"ש בן אלעזר מותר ליתן בשבת עיניו בצד זה ולאכול מצד אחר, אבל אסור להעלותו בידים, שכבר יכול לקיים עונג שבת ע"י נתינת עיניו.

דף קמ"ב ע"ב

אבן שעל פי החבית, מטה את החבית על צידה כדי שתיפול. היתה החבית בין החביות וירא להטותה שלא תשבר האבן את החביות (או שהיו שם כלי זכוכית), מגביה את החבית ומסלקה ומטה על צידה. ולא יגביה את האבן עצמו, שבמקום שיש איסור והיתר יטרח בהיתר ולא באיסור. ואינו טורח יותר בהגבהת החבית, שבין כך יצטרך להגביהנה כדי ליטול את היין שבשוליה.

אם הניח את האבן על החבית מדעת, אסור להטותה שהיא בסיס לדבר האסור.

היו מעות על הכר וצריך את הכר, מנער אותו והם נופלות. ואם צריך למקום הכר, מטלטלו עם המעות למקום אחר. אם הניח את המעות בדעת, אסור לטלטל את הכר משום בסיס.

היה דבר מאוס על הכר מקנחה בסמרטוט בלא מים, ואם היא של עור, נותן עליה מים עד שתכלה.

דין בורר ביום טוב: לבית שמאי, בורר אוכל מתוך פסולת, לב"ה יכול לברור גם הפסולת בחיקו או בתמחוי. ולר"ש בן גמליאל אם הפסולת מרובה, מודים ב"ה שיברור רק את האוכל כדי למעט בטורח.

י"א שמותר להניח ככר או תינוק על ארנקי או לבינה ששכחם במקום שאינו משתמר כדי לטלטלם, משום הפסד ממון. אבל אם הניחם מדעת, אסור. וי"א שלא התירו לטלטל ע"י ככר ותינוק אלא מת שמוטל בחמה, ומשום כבוד הבריות.

אביי החמיר שלא לטלטל עומר של תבואה רק לאחר שהניח עליו דבר היתר, ואע"פ שאינו מוקצה שראוי לישב עליו, לא רצה שילמדו ממנו להקל באיסורים. וכן נהג רבא בטלטול בשר חי שראוי ל'אומצא'.

בשר חי – אם ראוי ל'אומצא' מותר לטלטלו. ואם ראוי רק לבעלי חיים, לרבי יהודה אסור לטלטלו שהמוכן לאדם אינו מוכן לכלבים, וכן פסק רבא. ולר"ש מותר.

***************

יום שני ו' אב תש"פ

מסכת שבת דף קמ"ג

דף קמ"ג ע"א

רבא סובר כרבי יהודה לענין מוקצה, ולכן פסק שאסור ליטול שפוד מבית העצים, שסתם עצים עומדים להסקה. ושפוד שנשבר אסור להסיקו ביו"ט, שמסיקים בכלים ולא בשברי כלים משום נולד.

עצמות וקליפין שאין ראויים למאכל בהמה: לבית הלל (לר"נ שמחליף השיטות) – מעבירם בידים מעל השולחן כר"ש שאין לו מוקצה. לב"ש – לא יטלטל בידים כר' יהודה, אלא מסלק את הטבלא ומנערה. אם ראויים למאכל בהמה, כגון פירורין ושרביטין של קטניות ועדשים, לדברי הכל מטלטלם בידים.

ספוג – אם יש לו בית אחיזה של עור מקנחין בו, ואם לאו אסור משום סחיטה, וגם לר"ש שדבר מתכוין מותר, 'פסיק רישא' הוא. ובכל אופן ניטל בשבת כשהוא נגוב, ואינו מקבל טומאה.

פירורין שאין בהם כזית – אסור לאבדם ביד.

גרעינים של תמרים רעים העומדים להאכיל לבהמה, מטלטלים אותם, שעומדים לבהמה אגב התמרים. של תמרים טובים, אין מטלטלין אותן. יש אמוראים שטלטלו אותם ע"י דבר היתר (עי' הטעם בתוס').

לשמואל מותר להשתמש בפת, כגון לטלטל עליו גרעיני תמרים.

מותר לסלק גרף של רעי המונח לפניו, אבל אין עושין גרף של רעי לכתחילה.

פרק חבית

דף קמ"ג ע"ב

חבית שנשברה מצילין ממנה מזון שלש סעודות אפילו בכלים הרבה (ובכלי אחד מציל כמה שירצה), ואומר לאחרים שיצילו להם מזון שלש סעודות. לא ישים ספוג ביין הנשפך כדי להחזירן בכלי גזירה שמא יסחוט. וכן שמן שנשפך לא יכניס כפו ויקנחו בשפת הכלי, משום עובדא דחול.

פירות שנתפזרו בחצר מלקט מעט מעט ואוכל, אבל לא יתן לתוך הסל משום עובדא דחול.

אין סוחטין פירות, משום תולדה דדש.

משקין שיצאו מן הפירות מעצמן: לת"ק – אסורים גזירה שמא יסחוט, ולרבי יהודה אם הפירות עומדים לאכילה מותר, ואם עומדים למשקה אסור. י"א שבזיתים וענבים לדברי הכל אסור אפילו עומדים לאכילה, משום שרובם עומדים לסחיטה, וחוששים שימלך לסחוט אותם כשיצאו המשקין. וי"א שחולקים בכל הפירות. י"א שחולקים בכל הפירות, והלכה בשאר פירות כרבי יהודה ובזיתים וענבים כחכמים. וי"א שבזיתים וענבים לדברי הכל אסור בכל אופן, ונחלקו בתותים ורימונים שיש אנשים שסוחטין אותם, ובשאר פירות – שאנשים אין סוחטים אותם – לדברי הכל מותר אם עומדים לאכילה.

דבש שיצא מחלות דבש שריסק אותם מערב שבת לת"ק אסור, שמא ירסק חלות שאינם מרוסקים, ולרבי אליעזר מותר.

***************

יום שלישי ז' אב תש"פ

מסכת שבת דף קמ"ד

דף קמ"ד ע"א

חלב אשה – מכשיר לקבל טומאה בין אם יצא ממנה ברצון ובין שלא ברצון. חלב בהמה – לת"ק אם יצא ברצון מכשיר, לא יצא ברצון אינו מכשיר. שהחלב דינו כדם – שהרי דם נעכר ונעשה חלב – ודם חבורה של בהמה אינו מכשיר (אבל חלב אשה מכשיר בכל אופן, שדם חבורה של אשה מכשיר). לר' עקיבא, גם חלב בהמה מכשיר בכל אופן. שהחלב חמור מדם, שהרי החולב לרפואה מכשיר כיון שיצא ברצון, והמוציא דם לרפואה אינו מכשיר.

סתם פירות – שלא פירש אם עומדים לאוכלים או למשקין – דינם כעומדים למשקין, ואפילו תותים ורמונים שאין עומדים לסחיטה. ולפיכך משקה היוצא מהן בשבת, אסור לרבי יהודה. וכן לענין טומאה חשובין כ'משקה היוצא ברצון' ומכשירין לקבל טומאה. ולתירוץ שני בגמ' – אם הם מונחים בסלים אינם כעומדים למשקה, משום שהנוטף מהם הולך לאיבוד.

דף קמ"ד ע"ב

פירות שאין דרך לסוחטן גם בימות החול, מותר לסוחטן לכתחילה בשבת. לדברי רב נחמן – ההיתר הוא רק אם סוחט אותם, כדי למתק את הפרי ולא כשצריך למשקה. ואין חוששים שאם יסחוט למתק יבוא לסחוט גם למשקה, שהרי אין שום אדם שסוחט אותם למשקה. אבל סחיטת רמונים אסורה גם אם סוחט כדי למתקם, ואע"פ שאין דרך לסוחטם, כיון שיש בני אדם שעושים כן למשקה, חוששים שאם יתירו לו כדי למתק את הפרי, יבוא לסחוט גם למשקה.

תרדין שסחטן ונתנן במקוה – פוסלין את המקוה בשינוי מראה, אע"פ שאינם בני סחיטה. לרב חסדא משום שהחשיבם למשקה, ולרב פפא שכל דבר שאין עושים בו מקווה לכתחילה, פוסל בשינוי מראה.

נפל לתוך המקוה מוחל – והוא כעין מים שזב מן הזיתים – ושינה את מראה המקווה, פסול. לאביי היינו למאן דאמר מוחל משקה הוא, ולרבא פוסל גם למ"ד שאינו כמשקה, שכל דבר שאין עושים בו מקווה לכתחילה פוסל בשינוי מראה.

שלשה מיני מוחל הן – א. היוצא מתחילה כשמכניס את הזיתים להתחמם, אינו מכשיר גם למ"ד שמוחל כמשקה, לפי שאינו רוצה בקיומו. ב. היוצא בסוף מעיקול בית הבד, מכשיר גם למ"ד שאינו כמשקה, לפי שאי אפשר שלא יהיה בו צחצוחי שמן. ג. היוצא באמצע כמה ימים לאחר שהתחילו להתחמם, למ"ד מוחל כמשקה הוא מכשיר, למ"ד אינו כמשקה אינו מכשיר.

***************