לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ז' שבט תשע"ט

מסכת חולין דף מ"ז

דף מ"ז ע"א 

שתי בועות בריאות הסמוכות זו לזו – אין להן בדיקה להכשירן. אחת שנראית כשתים – מנקבן בקוץ, אם שופכות זו לזו – אחת היא וכשרה, ואם לא הרי אלו שתים וטרפה.

חמש אונות יש בריאה – כשפני הבהמה כלפי האדם יש 3 מימין ו-2 משמאל. לרבא: אם חסרה או יתרה או הוחלפו – טרפה. למרימר: אם יתרה כשרה, אך דווקא כשהיא בשורות האונות ולא בין שתי הערוגות. אך אם יש אונה קטנה ביניהם כשרה, שזו מצויה בבהמות הרועות באחו, ונקראת עינוניתא דוורדא, אך דווקא שנמצאת מפנים ולא מבחוץ.

דף מ"ז ע"ב 

ריאה הדומה לבקעת עץ (-אופתא) טרפה – י"א דהיינו במראה – שהיא נפוחה, וי"א במישוש – שנתקשתה. וי"א שאין לה חיתוכי אונות.

צבע הריאה: ככוחלא – כשרה, כדיותא – טרפה, ששחור אדום הוא אלא שלקה. אדומה – כשרה, מדרבי נתן, שהביאו לפניו תינוק ששתי אחיו מתו מחמת לידה, וראה שהוא אדום, אמר לאמו שתמתין עד שיבלע בו דמו, המתינה ומלה אותו וחיה, וקראוהו 'נתן הבבלי' על שמו. ירוקה – כשרה, מדרבי נתן, שהביאו לפניו כנ"ל, ראה שהוא ירוק, אמר: אמר לאמו שתמתין עד שיפול בו דמו, המתינה ומלה אותו וחיה, וקראוהו 'נתן הבבלי' על שמו. אך דווקא ירוק ככרתי, אך ככשות או ככרכום או כביצה – טרפה.

ריאה הדומה לכבד – כשרה, דומה לבשר – טרפה, וסימניך: 'ובשר בשדה טרפה'.

אטום בריאה – קורע בסכין, אם יוצאת מוגלה כשרה, ואם לא – בודק ע"י נוצה וכדו' אם יוצא אויר כשרה, ואם לא – טרפה.

קרום שעלה מחמת מכה וסותם נקב בריאה – אינו קרום להכשיר.

אם שומעים שהריאה מרחשת כשמנפחים אותה (שיוצא ממנה אויר): אם יודעים היכן – מניחים שם נוצה או רוק או קש ורואים אם יוצא אויר, ואם אין יודעים היכן – מניחים אותה בקערה מלאה מים פושרים (ולא ב'חמים' – שמכווצים אותה, ולא ב'קרים' – שמקשים אותה), ומנפחים אותה, אם מתנענעים המים טריפה, ואם לא היא כשרה שרק התחתון ניקב והרוח מנשבת בין הקרומים.

ריאה שנשפכה כקיתון כשרה – ודווקא שהסמפונות קיימים, וכדי לבדוק זאת שופכים אותה לקערה של חרס המצופה עופרת, ואם אין נראים בה חוטים לבנים כשרה. ומה ששנינו שאם חסרה הריאה טרפה – היינו מבחוץ, ונצרך לר' שמעון שמכשיר בנקב שאינו מגיע לבית הסמפונות – שאם חסרה טרפה.

ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים – אף אם מקום הנמק מחזיק רביעית כשרה.

ניטלה שלפוחית (רחם) – כשרה.

התליע כבד – זה היה מעשה בעסיא, ועלו ב' רגלים ליבנה לשאול לסנהדרין, ולא הכריעו, וברגל שלישי התירוה.

*************

יום שני ח' שבט תשע"ט

מסכת חולין דף מ"ח

דף מ"ח ע"א 

ריאה הדבוקה לדופן – לרב נחמן: רק אם העלתה צמחים חוששין לה (באופן שאין סתימת הדופן מועילה כדלהלן). לאבימי: לעולם חוששין, ומפרידים אותם בסכין חד ודק מאוד, אם יש ריעותא בדופן – תולים בדופן וכשרה, ואם לא – מחמת ריאה היא וטרפה אף שאין יוצא משם אויר. רב נחמיה בריה דרב יוסף בדק ע"י מים פושרים לראות עם ניקבה.

שתי אונות שנסרכו זו לזו – אין להן בדיקה. ויש שגרסו על זה (ולא על דין קודם) שרב נחמיה בריה דרב יוסף בדק בפושרים. והקשה רב אשי, שבשלמא לגירסא הקודמת יש לתלות בדופן, אך בזה הרי ממה נפשך אחת מהאונות ניקבה ומה מועילה בדיקה.

ריאה שנקבה ודופן סותמתה – כשרה, ודווקא במקום רביתא (מקום הצר שגדלות הריאות והדופן יחדיו), והיינו מקום חיתוך האונות, ודווקא כשאחוז בבשר שבין הצלעות.

ניקב הגיד – פסול בקהל, מפני שהוא שותת. נסתם הנקב  – כשר, מפני שהוא מוליד, וזהו פסול שחוזר להכשירו. 'וזהו' למעט קרום שעלה מחמת מכה בריאה, אך סתימת דופן מכשירה. אמנם אם חזר וניקב הדופן טרפה, אך לא שייך לטעון שא"כ צריך לשנות בין הטרפות 'נקובת הדופן' – שלא זו סיבת הטריפות.

ריאה שהעלתה צמחין – לשמואל כשרה. [ומה שאמרו מלאה מוגלה – טרפה, מלאה מים זכים – כשרה, היינו בכוליא]. ולר' יוחנן אסורה – אך כשבאו לשאלו שלח לר' יהודה ברבי שמעון שהורה היתר משמו של ר' אלעזר ברבי שמעון.

דף מ"ח ע"ב 

נחלקו אמוראים בדין מחט שנמצאת בריאה – ולכו"ע חסרון מבפנים אינו חסרון, והמכשירים הוא מפני שתולים שבאה דרך הסמפון, והמטריפים חששו שמא באה דרך המעיים וניקבה הריאה. אמנם במעשה שנמצאת מחט בסמפון הגדול לא רצו המטריפים לא להתיר, וגם לא לאסור – כיון שמסתבר שבא דרך הסמפון.

מעשה במחט שנמצאת בחתיכת ריאה – סבר ר' אמי להכשירה, והקשו לו ממה ששנינו 'הריאה שניקבה או שחסרה', ובהכרח שחסרה היינו מבפנים שמבחוץ היינו ניקבה, ונמנע מלהתיר. וכן היה כששלחוה לר' יצחק נפחא. שוב שלחוה לר' אמי וטרפה, שאף המכשירים לא הכשירו אלא כשהייתה כל הריאה לפניהם ובדקו שאין בה נקב.

סימפון שניקב אצל חבירו – טרפה. אך אם ניקב אצל הריאה כשרה, שסותמתו, ואין להקשות מהדורא דכנתא שאם ניקב כנגד חבירו – חבירו מגין וכשרה, שאין אומרים בטרפות זו דומה לזו, שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיה.

מחט שנמצאת בכבד: במחט עבה בודקים אם קוף המחט לחוץ – טרפה, שבאה מבחוץ וניקבה בני מעיים, אם הוא לצד פנים – כשרה, שבאה דרך הסימפונות. במחט דקה – לעולם טרפה.

מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות – מצד אחד כשרה משני צדדים טרפה, ואף שקוף המחט לפנים, שיש לחשוש שהאוכלים ומשקים דחקוה.

*************