לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ז' תשרי תשע"ט

מסכת מנחות דף ל"ז

דף ל"ז ע"א 

מניח תפילין על יד שמאל – והטעם: א. לת"ק 'ידך' זו שמאל ולא ימין, שנאמר 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים', ואומר 'ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים', ואומר 'למה תשיב ידך וימינך מקרב חיקך כלה'. ולרבי יוסי החורם מצינו ימין שנקרא יד, שנאמר 'וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו'. ב. לרבי נתן שנאמר 'וקשרתם וכתבתם', מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, וכיון שהקשירה בימין צריך להניחה על שמאל. ג. י"א שנאמר 'ידכה', יד כהה.

אין לו זרוע – לת"ק פטור מן התפילין. ולאחרים חייב, שנאמר 'ידכה' לרבות את הגידם, אע"פ שידו רצוצה ומקולקלת.

אטר מניח תפילין ביד ימינו שהוא שמאלו. ואם  שולט בשתי ידיו, מניח בשמאלו שהוא שמאל כל אדם.

על ידך – זו קיבורת. בין עיניך – זו קדקד. והוא במקום שמוחו של תינוק רופס.

פלימו שאל מרבי על מי שיש לו שני ראשים באיזה יניח תפילין – והשיבו שיגלה או יקבל עליו נידוי, לפי ששחק עליו. בתוך כך הגיע אדם שנולד לו בן עם שני ראשים, ושאל כמה צריך ליתן לכהן, והביאו לו מברייתא שיתן עשרה סלעים, שהתורה תלתה חיוב חמש סלעים ב'גולגולת'. ואע"פ שעתיד למות, עתה עדיין חי הוא.

בכור שנהרג בתוך שלשים פטור מפדיון – שנאמר 'אך', חלק.

דף ל"ז ע"ב 

'ידך' שנאמר בתפילין זו גובה שביד והיא הקיבורת – והטעם: א. אמרה תורה הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש, מה להלן בגובה שבראש (מהטעם שיבואר) אף כאן בגובה שביד. ב. לרבי אליעזר שנאמר 'והיה לך לאות', לך לאות ולא לאחרים לאות. ג. לרבי יצחק שנאמר 'ושמתם את דברי אלה על לבבכם וקשרתם', שתהא שימה כנגד הלב.

נקרע חלוקו אצל הקיבורת – מניח תפילין אע"פ שנראה לאחרים, שדרשת 'לך לאות' ולא לאחרים, היינו במקום שהוא לך לאות.

'בין עיניך' האמור בתפילין של ראש זו גובה שבראש ולא בין עיניך ממש – והטעם: לת"ק למדים 'בין עיניך' מ'לא תשימו קרחה בין עיניכם למת', מה להלן מקום שעושה קרחה, אף כאן. ולרבי יהודה אמרה תורה הנח תפילין ביד והנח בראש, מה להלן במקום הראוי ליטמא בנגע אחד, אף כאן, ובין עיניך ממש יש בו בשר ושער, שזה מטמא בשער לבן וזה בשער צהוב.

ארבע ציציות – לתנא קמא מצוה אחת הן, ולרבי ישמעאל ארבעה מצוות הן. והנפ"מ ביניהם: לרב יוסף – סדין של פשתן שיש בו ציצית של כלאים, ונפסקה ציצית אחת, לת"ק אין בשלש מצוה ואסור משום כלאים, ולרבי ישמעאל שלש מצוות הן ואין בו איסור כלאים. לרבא בר אהינא – טלית בעלת חמש שחייבת בציצית מ'אשר תכסה בה', לת"ק שארבעתן מצוה אחת, מטיל בה ארבע ציציות, ולרבי ישמעאל שכל אחת מצוה בפני עצמה מטיל חמשה. לרבינא – הטיל שלש ציצית בטלית, ויצא בה בשבת, לת"ק היא מצויצת שלא כהלכתה וחייב חטאת, ולרבי ישמעאל היא מצוייצת כהלכתה, שעכ"פ קיים ג' מצות ופטור מחטאת. רב יהודה פסק בשם שמואל הלכה כרבי ישמעאל שארבע ציציות ארבע מצוות הן. ואין הלכה כן.

היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת – חייב חטאת.

מי שחתך אחד מן הקרנות בטליתו, ונראית כשני קרנים – לא פטרה מן הציצית, שעשאה בעלת חמש וחייבת.

מי שהיתה טליתו ארוכה וכפלה ותלה את הציצית בקרנות הכפל – אע"פ שצררה ודיבקה שלא תחזור לאיתנה, לא עשה כלום, שסופו להתיר ולחזור לאיתנה, ונמצאו ציצית באמצעיתה ולא בכנפותיה. ואפילו אם תפרה לא עשה כלום, שאם לא היה צריך לה היה לו לחותכה ולזורקה.

כל חמתות הצרורות, והן נודות שאין שוליהן תפורין אלא צרורין – טהורים, שרואים כאילו ניתר הקשר ואין להם בית קיבול. חוץ משל ערביים, שדרכן בכך.

'גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה' – ופירשו בגמרא שלא אמרו אלא על לאו של לא תסור. רבינא ראה שנפסקה ציצית מטליתו של מר בר רב אשי בשבת כאשר היה בדרך, ולא אמר לו עד שהגיע לביתו, והשיב לו שאילו היה אומר לו בדרך היה משליכה ממנו, שאין הלכה כרבי ישמעאל שארבעתן ארבע מצוות, והטלית אינה מצויצת כהלכתה. וי"א שכבר אמר לו בדרך, ולא השליכה לפי שהיה בכרמלית.

הדרן עלך הקומץ

 

*************

יום שני ח' תשרי תשע"ט

מסכת מנחות דף ל"ח

דף ל"ח 

פרק רביעי – התכלת

לרבי תכלת ולבן מעכבין זה את זה – שנאמר 'הכנף' מין כנף, ונאמר 'פתיל תכלת', ואמרה תורה 'וראיתם אותו', עד שיהיו שניהם כאחד. ולחכמים אין מעכבין, ש'וראיתם אותו' משמע על כל אחד בפני עצמו.

במשנה שנינו ש'התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת'. ונחלקו אמוראים איך אפשר להעמידה כרבי: א. שנשנית לענין קדימה, שאם הקדים תכלת ללבן יצא. וסיפא מדובר בטלית שכולה תכלת, שבה מצוה להקדים תכלת שהוא ממין הכנף, ובא התנא ללמד שאם הקדים את הלבן יצא (וראה להלן שיש חולקים). ב. שכוונת התנא לענין גרדומין, שאם נפסקו חוטי התכלת ונשתיירו מהם גרדומין, וחוטי הלבן עומדים בעיניהן, או שנפסקו חוטי הלבן ונשתיירו מהם גרדומין וחוטי התכלת עומדים בעיניהן, כשרים.

תפלה של יד אינה מעכבת את של ראש, ושל ראש אינה מעכבת את של יד.

מצוה להקדים לבן לתכלת – שנאמר 'הכנף' מין כנף. ואם הקדים תכלת ללבן יצא, אלא שלא עשה מצוה מן המובחר. ובטלית שכולה תכלת – י"א שמצוה להקדים את התכלת, שהרי מין הכנף הוא. ולרבא אין הצבע גורם, ובכל אופן צריך להקדים את הלבן, ונקרא מין כנף כיון שרוב טליתות לבנות הן.

גרדומי תכלת כשרים, וגרדומי אזוב כשרים. ושיעור גרדומין בציצית, כדי לענבן. ונסתפקו בגמרא אם כדי לענבן כל החוטים יחד, או כל חוט בפני עצמו. ולא נפשט.

היו החוטים עבין, ונשתיירו בהם כשיעור שאילו היו דקים היה יכול לענבן – אע"פ שעתה אינו יכול לענבן מחמת עוביים, כשרים.

רבא רצה להוכיח שצריך לקשור על כל חוליא וחוליא, ממה שהכשירו גרדומי תכלת, ואם אין קושרין בכל חוליא, כיון שנפסק הותר הקשר ושוב אין שם גדיל. ודחו דבריו כי שמא לא הכשירו אלא באופן שקשר בכל חוליא, אבל אין חיוב לקשור.

*************