לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ז' תשרי תש"פ

מסכת מעילה דף י"ט

דף י"ט ע"א

גם אם הוציא מן הקודש לקודש מעל – שנאמר 'תמעול מעל'. וכגון שלקח ממעות הקדש, וקנה מהן קיני זבין וקיני יולדות, או ששקל מהן שקלו שהוא חייב לשקול לתרומת הלשכה או שהביא חטאתו ואשמו מהקדש – לרבי שמעון כיון שהוציא מעל, שמאחר שהביאו לעזרה נפטר מאחריותו ומעל. ולרבי יהודה לא מעל עד שיזרוק הדם,  שלעולם הוא חייב באחריותו עד שיזרוק הדם.

הקישה תורה מעילה מן ההקדש לסוטה לע"ז ולתרומה. לסוטה – ללמד שאע"פ שלא פגם מעל, כגון נתנה טבעת בידה. לע"ז – ללמד שאינו מועל עד שיהא בו שינוי, והיינו כשבוקע בקרדום (שדרכו ליפגם) שאינו מועל עד שיפגום. לתרומה – ללמד מה תרומה 'כי יאכל' פרט למזיק, כך במעילה כשמזיק דבר מאכל פטור.

נשתמש בזהב של הקדש מעל אע"פ שלא פגם שאין דרך זהב ליפגם, ואע"פ שמצאנו שזהב של כלתו של נון נפגם, לפי שלא היו משמרות אותו זהב אלא משליכות אותו בכל מקום שמוצאות אותו, ועוד שאע"פ שפוגם לאחר זמן, לאלתר אינו פוגם ואע"פ כן כיון שנהנה מעל.

הנהנה מחטאת תמימה בחייה – אע"פ שלא פגם, מעל, לפי שעומדת להקרבה ואינה בת פדיה, וגם אם הכחישה אין בה תורת פגימה, שבין שמינה ובין כחושה ראויה לכפרה, נמצא שאין בה תורת פגימה. מחטאת בעלת מום, לא מעל אא"כ פגם, כגון שהכחישה ופיחת מדמיה, שהרי עומדת לפדיון.

דף י"ט ע"ב

נהנה כבחצי פרוטה ופגם כחצי פרוטה, או שנהנה בשוה פרוטה בדבר אחד ופגם בשוה פרוטה בדבר אחר – לא מעל, עד שיהנה בשוה פרוטה ויפגם בשוה פרוטה בדבר אחד.

אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת בלבד. כיצד? רכב על גבי בהמה, ובא חברו ורכב, ובא חברו ורכב, כולן מעלו. שתה בכוס של זהב, ובא חברו ושתה, ובא חברו ושתה – כולן מעלו. תלש מן החטאת, ובא חברו ותלש, ובא חברו ותלש, כולן מעלו.

וזו דברי רבי נחמיה, שהיה דורש ק"ו, אם אחרים מביא כלי שרת לקדושה, הוא עצמו לא כל שכן שיהא קדוש כל כך שיהא בו מועל אחר מועל. אבל לת"ק בברייתא אין מועל אחר מועל אלא בבהמה, שנאמר 'באיל האשם' (ומשמע שאפילו מעל בו מאה פעמים קרוי אשם).

לרבי כל דבר שאין לו פגם – יש בו מועל אחר מועל. י"א שבא לרבות עצים שלרבי חשובין קרבן ויש בהם מועל אחר מועל, שאם ישב עליהן וחזר אחר וישב עליהן יש בהן מועל אחר מועל. ולחכמים אינן חשובין אלא כקדשי בדק הבית וכאילו אין עומדים אלא לדמיהם ואין בהן מועל אחר מועל. וי"א שנחלקו לענין קדשי מזבח תמימין ונעשו בעלי מומין, ועבר ושחטן, שלרבי הסובר שיקברו ואין להם פדיון, לפי שאינן בני העמדה והערכה, יש בהן מועל אחר מועל, ולחכמים יש להם פדיון, שא"צ העמדה והערכה, ולפיכך אין בהן מועל אחר מועל.

האומר הרי עלי עצים – לא יפחות משני גזירין. לרבי עצים קרבן הן וטעונין מלח, וטעונין תנופה, וטעונין עצים להקטירן עליהן, וצריכין קמיצה.

**********

יום שני ח' תשרי תש"פ

מסכת מעילה דף כ'

דף כ' ע"א

גזבר שנטל אבן או קורה של הקדש – הרי זה לא מעל, שעדיין ברשות הקדש הוא כבתחילה. נתנה לחברו – הוא מעל, וחברו לא מעל. בנאה בתוך ביתו – אם לא שינה אותה, כגון שהניחה ע"פ ארובה, לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה. ואם שינה אותה, מעל מיד, אפילו אם נאמר שתלוש ולבסוף חברו חשוב כמחובר, לפי שהתורה אסרה במעילה הנאה הנראית לעינים.

נטל הגזבר פרוטה של הקדש – ה"ז לא מעל. נתנה לחברו – הוא מעל וחברו לא מעל. נתנה לבלן, אף על פי שלא רחץ מעל, שהבלן אומר לו הרי המרחץ פתוח לפניך, הכנס ורחוץ.

אכילתו ואכילת חברו, הנייתו והניית חברו, אכילתו והניית חברו, הנייתו ואכילת חברו – מצטרפין זה עם זה למעילה, ואפילו לזמן מרובה.

המשתחוה לבית – לרב אסרו, אע"פ שמחובר לא נאסר משום ע"ז, תלוש ובסוף חברו חשוב כתלוש.

הדר בבית של הקדש – כיון שנהנה ממנה מעל. ולסובר שתלוש וחברו חשוב כמחובר אין דין זה אלא כשהקדיש את האבנים כשהן בתלוש ואח"כ בנאן, שמכיון שבשעת הקדש היה תלוש, לפיכך אע"פ ששוב בנאו יש בו מעילה. אבל אם בנאו ולבסוף הקדישו לא מעל.

הדר בבית של מערה של הקדש – בכל אופן לא מעל, שהוא מחובר.

הדרן עלך הנהנה

פרק שישי – השליח שעשה

השליח שעשה שליחותו – בעל הבית מעל. לא עשה שליחותו – השליח מעל. כיצד? אמר לו תן בשר לאורחים ונתן להם כבד, כבד ונתן להם בשר – השליח מעל.

אמר לו תן להם חתיכה חתיכה, והוא אומר טלו שתים, והם נטלו שלש – כולם מעלו. ולסובר ששליח שהוסיף על שליחותו אינו שליח כלל, לא מעל בעל הבית אלא אם אמר שליח טול חתיכה אחת מדעת בעל הבית וחתיכה אחת מדעתי.

דף כ' ע"ב

לרב חסדא – לשיטת רבי עקיבא אם אמר לשליח תן בשר לאורחים ונתן להם כבד בעל הבית מעל, שלשיטתו כל מין ששליח נמלך עליו, והיינו שאם לא מצא בשר נמלך ושואל לבעל הבית אם יתן כבד, נקרא מין אחד, ונמצא שעשה שליח שליחותו. ולשיטת התנא במשנתינו שלא מעל, היינו משום שסובר שכל ששליח נמלך עליו נקרא שני מינים. ולאביי גם לרבי עקיבא מעל שליח, שאע"פ שנקרא מין אחד, מ"מ צריך שליח לימלך עליו, וכיון שלא נמלך, נחשב שלא עשה שליחותו.

הנודר מן הירק – לת"ק מותר בדילועין, ור"ע אוסר, שכל שהשליח נמלך עליו נקרא מין אחד.

הנודר מן הבשר – לת"ק אסור בכל מיני בשר, ואסור בראש וברגלים, בקנה, ובכבד, ובלב, ואסור בבשר עופות, שסובר כר"ע שכל שהשליח נמלך עליו נקרא מין אחד. ומותר בבשר דגים וחגבים אם באותו יום יש לו כאב עינים, שאסור לאכול דגים ונמצא שאינם ראויים לו. אבל בכל יום גם דגים בכלל, לפי שהשליח נמלך עליו. ולרשב"ג מותר בראש וברגלים, בקנה ובכבד, ובעופות, ובדגים ובחגבים, שחולק על ר"ע וסובר שכל שהשליח נמלך עליו נקרא שני מינים. וכן היה רשב"ג אומר שקרביים לאו בשר הן, ואוכליהן לאו בר איניש.

אין מקיזין דם לא על הדגים, ולא על העופות, ולא על בשר מליח.