לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ח' אלול תשע"ט

מסכת כריתות דף י"ח

דף י"ח ע"א

לרב נחמן טעמו של רב שאין חיוב אשם תלוי אלא באכל חתיכה אחת משתי חתיכות – שדווקא באיקבע איסורא יש חיוב.

נפק"מ בין הטעמים: היו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל גוי את הראשונה וישראל את השניה – לרבא: פטור, שבשעת אכילת ישראל אין 'מצוות'. לר' זירא: פטור, שאי אפשר לברר האיסור. לרב נחמן: חייב, דאיקבע איסורא.

רבא הקשה לרב נחמן ב' הקושיות הראשונות דלעיל (יז: מחלב כוי ומספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון) – והשיב לו כנ"ל, ששיטת ר' אליעזר שיש חיוב גם בלא איקבע איסורא. ועל הקושיא השלישית (מנמצא על שלה לאחר זמן) לא השיב לו. ואחר שיצא הצטער מדוע לא השיבו לו שנשנית בשיטת ר' מאיר הסובר שא"צ קביעות איסור – שהרי חייב את השוחט אשם תלוי בחוץ להביא אשם תלוי (וחכמים פוטרין משום שסוברים שצריך קביעות איסור). ואף שהיה יכול גם להשיבו שהיא כר' אליעזר, הצטער מדוע לא לימדו שר' מאיר עומד בשיטת ר' אליעזר.

לדעת ר' אליעזר בשיטת בבא בן בוטא שכל שנכנס לבית הספק מביא אשם תלוי – גם באכל חתיכה אחת ספק שומן ספק חלב מביא.

היו לפניו שתי חתיכות אחת של שומן ואחת של חלב: אכל ישראל את הראשונה ובא גוי או כלב או עורב ואכל את השניה – חייב אשם תלוי. אכל גוי את הראשונה ובא ישראל ואכל את השניה – לחכמים פטור ולרבי חייב. אכל את הראשונה בשוגג והשניה במזיד – חייב אשם תלוי. אכל את הראשונה במזיד והשניה בשוגג – לחכמים פטור, ולרבי חייב. אכל שתיהן במזיד – פטור.

אכלום שני ישראלים בשוגג – הראשון חייב אשם תלוי מן הדין, והשני – מביא מדרבנן, שאם תפטור אותו קבעת את הראשונה בחטאת. והיינו לר' אליעזר שמתנדב אדם אשם תלוי בכל יום, ומביא ומתנה שאם אכל ראשון שומן הוא אכל חלב יהא לו הקרבן לכפרה ואם היה להיפך יהא לנדבה. אבל לרבי מביא מן הדין, ולחכמים אינו מביא כלל, שא"א משום גזירה לומר לו להביא חולין לעזרה.

דף י"ח ע"ב

אכל ספק חלב ונודע לו, ספק חלב ונודע לו – לרבי: כשם שמביא חטאת על כל אחת אילו אכל ודאי, כך מביא אשם תלוי על כל אחת. לר' יוסי ברבי יהודה ור' אלעזר ור' שמעון: מביא אשם תלוי אחד, שנאמר 'על שגגתו אשר שגג' – אפילו על שגגות הרבה אינו חייב אלא אחת.

מחלוקת אמוראים בכוונת רבי: לר' זירא – כאן שנה רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות. לרבא – אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות, וכוונת רבי – כשם שאם היתה לו ידיעה ודאי מביא חטאת על כל אחת, כך אם היתה לו ידיעת ספק מביא אשם תלוי על כל אחת.

אביי הקשה לרבא: אם אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות ומביא חטאת אחת, א"כ גם בספק חטא יביא אשם תלוי אחד, שהרי שנינו: כללו של דבר כל שחלוקין בחטאות חלוקין באשמות.

רבא בר חנן הקשה לאביי: אם ידיעות ספק מחלקות לחטאות, א"כ אם אכל כזית חלב לפני יום הכיפורים וכזית חלב אחר יום הכיפורים, כיון שיוה"כ במקום אשם תלוי א"כ יביא שתי חטאות. השיבו אביי: שמא אין יום הכיפורים מכפר אלא על ספק חטאות שנודע לו מהם. השיבו: הרי שנינו שמכפר על הודע ולא הודע.

לשון אחר: רבא בר חנן הקשה לאביי – לדבריך אם אכל כזית חלב שחרית ביום הכיפורים וכזית חלב במנחה של יוה"כ חייב שתי חטאות. השיבו אביי: שמא יוה"כ אינו מכפר כל שעה, ורק כל היום מכפר. השיבו: הרי שנינו – הרי שבא לידו ספק עבירה ביוה"כ אפילו עם חשיכה פטור, שכל היום מכפר.

רב אידי בר אבין הקשה על הסוברים שידיעת ספק מחלקת לחטאות: שנינו אכל ושתה בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת, והרי בין אכילה לשתייה אי אפשר שלא תהא שהות ביום שיוודע לו וא"כ מכפר יוה"כ שהוא במקום אשם תלוי, ואעפ"כ חייב רק חטאת אחת. ותירצו: רק רבי סובר שידיעות ספק מחלקות, ומשנה זו כחכמים החולקים עליו. ואף שהסיפא שנויה כרבי [ששנינו: שתה ציר או מורייס פטור, ומשמע שאם שתה חומץ חייב. והיינו כרבי הסובר שהוא משיב את הנפש, ודלא כחכמים] הרישא כחכמים.

אכל קודש היום חצי שוה פרוטה ואכל למחר עוד חצי שוה פרוטה, וכן נהנה היום ונהנה למחר, או אכל היום ונהנה למחר, או נהנה היום ואכל למחר, ואפילו מכאן ועד שלש שנים – מצטרפין לחיוב אשם מעילות, שנאמר 'תמעול מעל'. והקשה רבא מכאן על הסוברים ידיעות ספק מחלקות לחטאות – והרי כיפר יום הכפורים שהוא במקום ידיעת ספק. ותירצו: א. יוה"כ מכפר רק על איסור ולא על ממון. ב. אין יוה"כ מכפר על חצי שיעור.

ריש לקיש סבר כר' זירא – שכאן שנה רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות. ור' יוחנן סבר כרבא כנ"ל. והקשו על ריש לקיש מדוע תלה רבי דין אשם בחטאת, והלא יש לו לתלות דין חטאת באשם.

 

*************

יום שני ט' אלול תשע"ט

מסכת כריתות דף י"ט

דף י"ט ע"א

שני שבילין אחד טמא ואחד טהור – א. הלך אדם בראשון ולא נכנס למקדש, הלך בשני ונכנס – חייב. ב. הלך בראשון ונכנס – פטור, חזר והלך בשני ונכנס – חייב. ג. הלך בראשון ונכנס, והזה ושנה וטבל והלך בשני ונכנס – חייב. ר' שמעון פוטר בדין ג' – כיון שלא היתה לו ידיעה קודם שנכנס. לר' שמעון בן יהודה – ר' שמעון פוטר בכולן, ואפילו באופן א', והיינו שבשעת הילוכו בשני שכח שהלך בראשון – ת"ק סבר מקצת ידיעה היא כידיעה, ור' שמעון סבר שאינה כידיעה.

טעמו של ת"ק שחייב באופן ג' אף שלא היתה לו ידיעה – לריש לקיש: ר' ישמעאל היא שאינו מצריך ידיעה בתחלה. לר' יוחנן: כאן עשו ספק ידיעה כידיעה.

בתחילה סברו בכוונת ר' יוחנן 'כאן עשו' והוא הדין לכל התורה כולה – ונמצאת סתירה לדברי ר' יוחנן (לעיל יח:) שידיעת ספק אינה מחלקת לחטאות. ותירצו: רק 'כאן עשו' משום שנאמר 'ונעלם ממנו והוא טמא' וחייב הפסוק אף ידיעת ספק, אבל בכל התורה כולה נאמר 'או הודע אליו חטאתו' והיינו ידיעה ודאית.

סתירה בדברי ריש לקיש – כיון שסובר שלרבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות מדוע לא העמיד המשנה כרבי ולכן די בידיעת ספק. תירצו: רצה לחדש שלדעת ר' ישמעאל אין צריך ידיעה בתחלה, ואף ששנינו שר' ישמעאל אינו דורש כפילות 'ונעלם' 'ונעלם' להצריך ידיעה בתחילה, אלא לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש – היינו סוברים שסובר דין ידיעה תחילה מהלכה למשה מסיני.

חלב ונותר לפניו ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה, אשתו נדה ואחותו עמו בבית ושגג באחת מהן ואינו יודע באיזו – לר' אליעזר חייב חטאת, ולר' יהושע פטור, שנאמר 'אשר חטא בה' – עד שיודע לו במה חטא, ולר' אליעזר 'בה' למעט מתעסק.

שבת ויום הכיפורים ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה מהן – לת"ק גם בזה נחלקו התנאים. לר' יוסי – לכו"ע פטור, שאני אומר מקצת עשה היום ומקצת עשה למחר, אלא נחלקו בעושה מלאכה בתוך היום ואינו יודע אם בשבת עשה אם ביוה"כ עשה. וכן נחלקו בעשה מלאכה ואינו יודע איזו מלאכה עשה.

לר' יהודה: ר' יהושע פוטרו אף מאשם תלוי.

לר' שמעון ור' שמעון שזורי: לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד [כגון ליקט תאנה אחת מכמה תאנים ואינו ידוע איזו] שחייב, אלא נחלקו על דבר שהוא משום ב' שמות [כגון מסופק אם זרע או חרש, או אם ליקט תאנה או ענב].

אמר ר' יהודה: אפילו נתכוון ללקוט תאנים וליקט ענבים, ענבים וליקט תאנים שחורות וליקט לבנות לבנות וליקט שחורות – ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. ותמה, שא"כ לדברי ר' יהושע למה נאמר 'אשר חטא בה' פרט למתעסק בדבר היתר.

דף י"ט ע"ב

המתעסק בחלבים ועריות – חייב, שכן נהנה. ומה ששנינו שמתעסק פטור היינו בשבת, דמלאכת מחשבת אסרה תורה.

נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר – פטור, שהרי לא התכוין לשום חתיכה. נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר – לאביי חייב, שהרי התכוין לשום חתיכה, לרבא פטור, שהרי לא התכוין לחתיכה האסורה.

חכמים הקשו על ר' יוסי שפטר לכו"ע העושה מלאכה בין השמשות, שמא עשה בכל יום רק מקצת – הגביה בין השמשות מהו. אמר להם: דקדקתם אחרי ולא העליתם בידכם כלום, שהרי גם בזה יש לומר שמקצת הגבהה היתה היום ומקצתה למחר.

ר' יוסי סבר שאם עשה רק גמר מלאכה בשבת אף לר' אליעזר פטור – ובמה ששנינו 'ר' אליעזר אומר האורג שלשה חוטין בתחלה ואחד על האריג חייב', גרס ר' יוסי: 'האורג שלשה חוטין בתחלה ושנים על האריג חייב'.

לר' יהודה ר' יהושע פוטר את המסופק באיזה חטא חטא אף מאשם תלוי – שנאמר 'כי תחטא ולא ידע', פרט לזה שידע שחטא. אמר לו ר' שמעון: זהו שמביא אשם תלוי, שנאמר 'ועשתה… ולא ידע' וזה לא ידע במה עשה, אבל ספק אכל חלב ספק לא אכל צא ושאל עליו אם מביא אשם תלוי. אכן באמת גם בזה מביא.

מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת – ר' אליעזר מחייב חטאת כיון שלא עשה מצוה, ור' יהושע פוטר, שאף הטועה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור – ומשמע שמתעסק בדבר שאינו מצוה לכו"ע חייב, והיינו משום דהואיל ומקלקל בחבורה חייב גם מתעסק בחבורה חייב.

 

*************