לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ח' טבת תשע"ט

מסכת חולין דף י"ט

דף י"ט ע"א 

להלכה אם שחט משיפוי כובע ולמטה, והיינו כששייר בחיטי – כשירה. וכן פסק רב נחמן.

זו שהיא מוגרמת לרבנן, כגון שהגרים מיעוט הקנה לאחר ששחט רובה – כשרה לרבי יוסי ב"ר יהודה. וזו שהיא מוגרמת לר"י ב"ר יהודה, כגון ששחט רובה למעלה מן הטבעת או כולה, כשרה לר"ח בן אנטיגנוס. והלכה כדבריו.

ללשון ראשון נחלקו רבנן ורבי יוסי כששחט שני שליש, והגרים שליש – שלחכמים צריך שתהא כל השחיטה בטבעת הגדולה, ולר"י ב"ר יהודה רובו ככולו. אבל אם הגרים שליש ושחט שני שליש לדברי הכל פסולה, שיציאת חיותה של בהמה הוא ברוב סימן, וכשנחתך רוב הסימן לא נחתך אותו הרוב בשחיטה. וללשון זה מה ששנינו שרובו של סימן כמוהו, הוא רק לר"י ברבי יהודה, ואע"פ שבכל רובא דעלמא מודים חכמים שרובו ככולו, ברוב של שחיטה הוא רק לר"י ברבי יהודה.

ללשון שני נחלקו חכמים ורבי יוסי כשהגרים שליש ושחט שני שליש – שלרבי יוסי כשר כדין היה חצי קנה פגום, ולחכמים אינו דומה לחצי קנה פגום לפי שאינו במקום שחיטה. אבל אם שחט שני שליש והגרים שליש, לדברי הכל כשרה, שהרי שנינו שרובו של אחד כמוהו.

דף י"ט ע"ב 

הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש – לרב הונא בשם רב כשרה, שהרי חיותה יצאה ע"י שחיטה, ולרב יהודה בשם רב פסולה, שאין כאן רוב בשחיטה.

שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש – לרב יהודה בשם רב כשרה, שיש כאן רוב בשחיטה. ולרב הונא פסולה, לפי שחיותה יצאה ע"י הגרמה.

שחיטה העשויה כמסרק, כשירה – רב נחמן רצה להוכיח מזה ששחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשרה, ודחו דבריו שמא לא אמרו אלא במקום שחיטה, וקמ"ל שאין צריך שחיטה מפורעת.

לרב יהודה אם שחט במקום נקב, שהיה חצי קנה פגום בצדו החיצון, שחיטתו כשרה, שהרי הוא כמי ששחט עובד כוכבים וגמר ישראל, ואם שחט ופגע בו נקב בצדו הפנימי, שחיטתו פסולה, שנעשה כמי ששחט ישראל וגמר עובד כוכבים. אבל לרבי יוחנן ורבא אין לדמותו לגמרו גוי, ששם היה לו לישראל לשחוט הרוב ולא שחט, נמצאת חיותה יוצאת בידי עובד כוכבים, אבל כאן שחט את כל הנמצא בה, ולפיכך גם אם שחט ופגע בו נקב כשירה.

השוחט מן הצדדין (לצד הצוואר) שחיטתו כשרה – המולק מן הצדדין מליקתו פסולה. השוחט ממול העורף שחיטתו פסולה, המולק ממול העורף מליקתו כשירה, אבל המולק בעורף ממש פסול, שנאמר ממול ערפו, מול הרואה את העורף. השוחט מן הצואר שחיטתו כשרה, המולק מן הצואר מליקתו פסולה, שכל מול העורף כשר למליקה, וכל הצואר כשר לשחיטה, נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה, כשר במליקה פסול בשחיטה.

*************

יום שני ט' טבת תשע"ט

מסכת חולין דף כ'

דף כ' ע"א 

לבני ר' חייא מצות מליקה מחזיר סימנים לאחורי העורף ומולק – י"א אף מחזיר, וגם כשאינו מחזיר כשר, וי"א מחזיר דווקא. ומסתבר כדברי האומרים אף מחזיר, שהרי שנינו שהשוחט מן העורף שחיטתו פסולה ומליקתו כשירה, ואם מחזיר סימנין גם שחיטתו כשירה, אלא בהכרח שגם כשאינו מחזיר כשר, ומשנתינו כשלא החזיר.

לרב כהנא מצות מליקה קוצץ ויורד וזו היא מצותה. ופירשו בגמרא שאף זו היא מצותה, וכל שכן מוליך ומביא במליקה שהוא כשר. ולבני ר' חייא מוליך ומביא במליקה פסול.

כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה – הא פסול בשחיטה פסול במליקה, כגון אם התחיל בשיפוי ראשו, והגרים מליקתו עד לסימנים נגד מקום שחיטה וגמר מליקתו, וכדין הגרים שליש ושחט שני שליש שהוא פסול לדעת רב אסי.

דף כ' ע"ב 

אין עיקור סימנין בעוף – שאפילו אם נעקרו הסימנים כשר לשחיטה. רב אחא בריה דרבא ר"ל שלא אמרו אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה, אבל לסובר יש שחיטה לעוף מן התורה, יש עיקור. ופירש רב אשי להיפך, שלסובר יש שחיטה מן התורה, כך קיבלו שאין עיקור, וגם הסובר שלמדים מבהמה, גמרו הלכה שלענין עיקור אין למדים מבהמה, אבל לסובר אין שחיטה לעוף מן התורה אלא מדברי סופרים, מאחר שלמדוה משחיטה של בהמה דינה כשחיטת בהמה ויש עיקור. וי"א שלא אמרו כן אלא במליקה, אבל בשחיטת עוף יש עיקור סימנין.

נשברה מפרקת ורוב בשר עמה – לזעירי נבילה היא.

מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה – ואין אומרים שתועיל לה סכין מדין שחיטה לטהרה מידי נבלה לסובר שנשברה מפרקת ורוב בשר טריפה היא ולא נבילה – משום שאין כאן שחיטה כלל, לרב הונא מפני שהוא מחליד, אבל לא משום דורס, שמוליך ומביא במליקה כשר. ולרבא מפני שהוא דורס, אבל אין כאן חלדה לפי שאינה מכוסה כחולדה הדרה בעיקרי בתים, אלא מגולה היא.

לזעירי המולק חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר, כדי שלא יהא עומד ומולק במתה.

בעולת העוף מולק שני סימנין – ואין זה עומד ומולק במתה, שעושה כן כדי לקיים בה מצות הבדלה. אבל אין צריך לחתוך את העור, כי כל שישנו בשחיטה ישנו בהבדלה וכל שאינו בשחיטה אינו בהבדלה.

*************