לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ט"ו אלול תשע"ח

מסכת מנחות דף ט"ז

דף ט"ז ע"א 

פיגל בקומץ ולא בלבונה, בלבונה ולא בקומץ – לרבי מאיר פיגול הוא וחייבין עליו כרת, ולחכמים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר. ומודים חכמים לר' מאיר במנחת חוטא ובמנחת קנאות שאם פיגל בקומץ שהוא פיגול וחייבין עליו כרת, שהקומץ הוא המתיר.

שחט אחד מן הכבשים לאכול ב' חלות למחר, הקטיר אחד מן הבזיכין לאכול ב' סדרים למחר – לר"מ פיגול וחייבין עליו כרת, ולחכמים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר. שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר, הוא פיגול וחבירו כשר. לאכול מחבירו למחר, שניהם כשרים.

לרב נחלקו כשנתן את הקומץ בשתיקה ולאחר מכן את הלבונה במחשבה – אבל אם נתן תחילה את הקומץ במחשבה, ואחר כך את הלבונה בשתיקה, לדברי הכל פיגול, שכל העושה על דעת ראשונה הוא עושה. ולשמואל עדיין הוא מחלוקת. ואם אחד הקטיר את הקומץ במחשבה, ואחר כך נתן חבירו את הלבונה בשתיקה, גם לרב עדיין היא מחלוקת, כיון שיש כאן שני דיעות.

בדמים הניתנין על מזבח החיצון, אם נתן מתנה אחת במחשבה פיגל – אבל דמים הניתנין על מזבח הפנימי, כגון מ"ג של יום הכיפורים, וי"א של פר כהן משוח, ושל פר העלם דבר של ציבור, פיגל בין בראשונה בין בשניה ובין בשלישית, לר"מ פיגול הוא וחייבין עליו כרת, ולחכמים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר.

ומכאן הקשו על דברי רב שהעושה את השניה בשתיקה פיגל לפי שעל דעת הראשונה הוא עושה – שהרי נחלקו גם כשפיגל בראשונה, ואין להעמיד בשתי דיעות רק לסובר בפר ואפילו בדמו של פר, שאם שחטו כהן גדול הראשון ואירע בו פסול, יבא אחר בדמו אל הקדש, וא"צ להביא ולשחוט פר אחר. אבל לסובר בפר ולא בדמו של פר, לא יתכן שיהיה בשתי דיעות.

דף ט"ז ע"ב 

חישב באחד מן המתנות בפנים, לרבי מאיר פיגול – לרבה דווקא אם היו ארבעה פרים וארבעה שעירים, אבל באותו פר כיון שכבר חשב בפנים פסלו, וכשמזה בהיכל מים בעלמא הוא ונמצא שלא קרבו כל מתיריו. ולמדנו מ'ירצה',  שכהרצאת כשר שהוא עד שיקרבו כל המתירין כך הרצאת פסול. ולרבא אפילו בפר אחד לפי שמרצה לפיגולו.

מנין המתנות בחטאות הפנימיות של יום הכיפורים: לסובר שמערבין לקרנות מדם הפר ודם השעיר ביחד הוא ארבעים ושלש, לסובר שאין מערבין לקרנות ונותנים ד' מתנות מכל אחד הוא ארבעים ושבע. ולסובר ששיריים מעכבים הוא ארבעים ושמונה.

פיגל בהולכת הקומץ ולא בלבונה – לרבי יוחנן הולכה כקמיצה שהיא עבודה שלימה (שאין קמיצה בלבונה), ולדברי הכל פיגל, שכל עבודה שאינה מתרת עבודה חשובה היא לפגל עליה בפני עצמה. ולריש לקיש היא כהקטרה, ולא פיגל לחכמים עד שיפגל גם בהולכת הלבונה. והקשו על דברי רבי יוחנן מן הברייתא.

שחט אחד מן הכבשים לאכול שתי חלות למחר לחכמים לא פיגל – ואפילו לרבי יוחנן שעבודה שאינה מתרת חשובה לפגל בפני עצמה, כיון ששחיטת כבשים מקדשת את הלחם, הבא לקדש כבא להתיר.

הקטיר שומשום לאכול שומשום עד שכלה קומץ כולו – י"א שהוא פיגול לדברי הכל (וגם לחכמים שאין מפגלין בחצי מתיר, כיון שחשב בכולו), וסובר שדרך אכילה בכך ודרך הקטרה בכך. וי"א שהוא פסול לדברי הכל, שדרך אכילה בכך אבל אין דרך הקטרה בכך, והרי היא כמנחה שלא הוקטרה. וי"א שהוא כשר, שדרך הקטרה בכך ואין דרך אכילה בכך, נמצא שלא פיגל.

*************

יום שני ט"ז אלול תשע"ח

מסכת מנחות דף י"ז

דף י"ז ע"א 

לחריפי דפומבדיתא הקטרה מפגלת הקטרה – שאם הקטיר את הקומץ על מנת להקטיר לבונה למחר פיגל, וגם לחכמים שאין מפגלין בחצי מתיר היינו כשחישב בשיריים ולא חישב בלבונה כלל, אבל כשחישב להקטיר את הלבונה למחר כאילו חישב בכל המתיר. ולרב חסדא בשם רב אין הקטרה מפגלת הקטרה, ואפילו לרבי מאיר שמפגלין בחצי מתיר, היינו כשחישב בשיריים שהקומץ מתירן, ולא כשחישב בלבונה שהקומץ אינו מתירו.

הקטיר קומץ להקטיר לבונה לאכול שירים למחר – לרבי חנינא פגול. וסובר שאין הקטרה מפגלת הקטרה, לפיכך אם חישב רק להקטיר לבונה לא פיגל, וסובר שאין מפגלין בחצי מתיר, לפיכך אם חישב רק לאכול שיריים למחר לא פיגל, אבל אם חישב את שניהם פיגל לפי שפשטה מחשבה בכל המנחה.

תנא שנה בברייתא 'הקטיר קומץ לאכול שירים לדברי הכל פיגול' – ופירשו בגמרא שצריך לומר לדברי הכל 'פסול', והוחלף לו פיגול בפסול.

הדרן עלך הקומץ את המנחה

פרק שלישי – הקומץ רבה

הקומץ את המנחה לאכול דבר שאין דרכו לאכול, ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר – לת"ק כשר, ורבי אליעזר פוסל. לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר פחות מכזית – כשר. לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית – כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.

דף י"ז ע"ב 

התורה הוציאה הקטרה בלשון אכילה כדי ללמד: א. שבין אם חשב למזבח בלשון אכילה, ובין בלשון הקטרה פיגל. ב. מה אכילה בכזית כך הקטרה בכזית.

לרבי יוחנן טעמו של רבי אליעזר שפוסל בחישב לאכול דבר שדרכו להקטיר – שנאמר 'ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו', בשתי אכילות הכתוב מדבר, אכילת אדם ואכילת מזבח, כשם שמחשבין באכילת אדם כך מחשבין באכילת מזבח, וכשם שמחשבין מאכילת אדם לאכילת אדם ומאכילת מזבח לאכילת מזבח, כך מחשבין מאכילת אדם למזבח ומאכילת מזבח לאדם, כיון שהתורה הוציאה הקטרה בלשון אכילה. ולמסקנא נדחו דברי רבי יוחנן, שהרי מודה רבי אליעזר שאין ענוש כרת, אלא שגזר רבי אליעזר לפסול במחשבה שלא כדרכו, אטו מחשבה כדרכו שהוא פיגול.

שחט את הזבח להניח מדמו למחר – שלש מחלוקת בדבר: לתנא קמא – לדברי הכל כשר. לרבי יהודה – לדברי הכל פסול, גזירה מקצת דמו אטו כל דמו, ובכל דמו פסול מן התורה, כיון שאם הניחו למחר פסול, גם אם חשב להניחו פסול. ולרבי אלעזר גם בזה רבי אליעזר פוסל וחכמים מכשירין.

*************