
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון י"א תמוז תשע"ח
מסכת זבחים דף ע"ב
דף ע"ב
מי שהיו לו חבילי תילתן של כלאי הכרם – ידלקו.
נתערבו באחרים, ואחרים באחרים, נחלקו תנאים בדבר:
לשיטת רבי מאיר – כולן ידלקו, שכל שדרכו למנות מקדש. ונחלקו אמוראים בשיטתו: לרבי יוחנן 'את' שדרכו לימנות שנינו, כלומר שאין לך אדם שמוכרם בלא מנין. ולריש לקיש 'כל' שדרכו לימנות שנינו, שכל שיש בני אדם המקפידים ומוכרים במניינם, אף על פי שיש שאין מקפידים כל כך ומוסיפים יתירה או מוכרים ביחד בלא מנין, אינם בטלים.
לשיטת חכמים – יעלו באחד ומאתים. ורק ששה דברים מקדשים את המתערבים בהם, לפי שהם גדולים ודמיהן יקרים וחשובים במינן. ואלו הן: אגוזי פרך, רימוני באדן, חביות סתומות, חילפי תרדין, קילחי כרוב, ודלעת יונית. ורבי עקיבא מוסיף ככרות של בעל הבית. הראוי לערלה ערלה, והראוי לכלאי הכרם כלאי הכרם.
בעלי חיים אסורים ששנינו שאין בטלים ברוב – לריש לקיש רבי מאיר היא, שכיון שדרכם לימנות, אע"פ שיש שמוכרים אותם בלא מנין, אינם בטלים. ולרבי יוחנן – לרב פפא, רבי יהושע היא ששנה בדין ליטרא קציעות שכל דבר שיש בו מנין אינו בטל אפילו כשאיסורו מדרבנן. (ולרב אשי (להלן עג.) הכל מודים שבעלי חיים חשובים ואינם בטלים).
*************
יום שני י"ב תמוז תשע"ח
מסכת זבחים דף ע"ג
דף ע"ג ע"א
ליטרא קציעות שדרסה על פי עיגול ואינו יודע באיזו עיגול דרסה, או על פי חבית ואינו יודע באיזו חבית:
לשיטת רבי מאיר: לרבי אליעזר – רואין את העליונות כאילו הן פרודות, והתחתונות מעלות את העליונות, שאם יש מאה בתחתונות ובעליונות ביחד מותרים. ולרבי יהושע – אם יש מאה פומין יעלו, ואם לאו הפומין אסורים והשולים מותרים.
לשיטת רבי יהודה: לרבי אליעזר – אם יש שם מאה פומין יעלו וכו'. ולרבי יהושע – אפילו יש שם שלש מאות פומין לא יעלו, שכל שדרכו לימנות אינו בטל.
דרסה בעיגול ואינו יודע באיזה מקום בעיגול, אם לצפונה או לדרומה – לדברי הכל יעלו, כיון שהאיסור אינו בעין אין כאן דבר שבמנין כלל.
דף ע"ג ע"ב
לשיטת רב אשי בעלי חיים חשובים הם, ואין בטלים ברוב לדברי הכל. ולפיכך זבחים שנתערבו בהם בעלי חיים שאסורים, אסורים.
ואם ימשוך אחד מן הבהמות, אינו ניתר להקרבה מדין 'כל דפריש מרובא פריש' – לפי שהאיסור עדיין עומד במקומו, ו'כל קבוע כמחצה על מחצה'. וגם אם ינודו כל הבהמות, אסרוהו חכמים גזירה שמא ימשוך אחד אחד ואסור משום קבוע.
לאחר שאמרו חכמים שלא להקריב את התערובת, אם הקריבו אינו מרצה – לדברי האומר בעלי חיים נדחין. ולסובר שבעלי חיים אינם נדחין, אם הקריבו מרצה.
חטאת (העוף) שנתערבה בעולה ועולה בחטאת – אפילו אחת בריבוא, ימותו כולן. ואם לא נמלך הכהן והקריבם, לסובר בעלי חיים אינן נדחים מרצה, לפיכך אם עשאן למעלה העולה כשירה והחטאת פסולה, עשאם למטה החטאת כשירה והעולה פסולה, עשה אחת למטה ואחת למעלה, שניהן פסולות, שאני אומר חטאת קריבה למעלה ועולה למטה. ולסובר שבעלי חיים נדחין, בכל אופן פסולות.
גם הסובר שבעלי חיים אינן נדחין, מודה ששחוטים נדחין. – ולחנן המצרי גם שחוטים אינן נדחין, שסובר שאפילו אם דם שעיר הפנימי בכוס, ומת המשתלח, מביא חבירו ומזווג לו. וכן סובר רבי אליעזר שאמר על אברי בעל מום ואברי עולות תמימות הרבה שנתערבו, והקריב אחד מן הראשים קודם שנמלך, שיקרבו כל הראשים.
*************