לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון י"ז אב תשע"ח

מסכת זבחים דף ק"ז

דף ק"ז ע"א 

שחוטי חוץ שעומדים ליקטר בחוץ שהעלן בחוץ: לרבי ישמעאל למדים חיובו מ'ואליהם תאמר', וא"ו מוסיף על ענין ראשון לערב הפרשיות, שגם שחוטי חוץ שהעלן בחוץ חייב. ולרבי יוחנן למדים גזירה שוה 'הבאה הבאה' העלאה משחיטה, מה להלן מוקטרי חוץ אף כאן.

הזורק בחוץ חייב – לרבי ישמעאל שנאמר 'דם יחשב דם שפך', ולרבי עקיבא שנאמר 'או זבח'.

המעלה עולה או שלמים חייב ואין צריך שניהם – לרבי ישמעאל שנאמר 'או' זבח לחלק, ולרבי עקיבא שנאמר 'לא יביאנו' בלשון יחיד.

על העלאת השלם הוא חייב ולא על החסר – לרבי ישמעאל שנאמר 'לא יביאנו', ולרבי עקיבא שנאמר 'לעשות אותו'.

לרבי ישמעאל פטור בין על מוקטרי חוץ שחסרו והעלו בחוץ, ובין על מוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ – שנאמר 'לעשות אותו'. ולרבי עקיבא מוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ, חייב.

השוחט את העוף בחוץ חייב – לרבי עקיבא שנאמר 'דם יחשב דם שפך'. ולרבי ישמעאל שנאמר 'או אשר ישחט'. המולק בחוץ פטור – לרבי עקיבא שנאמר 'או אשר ישחט', ולרבי ישמעאל שנאמר 'זה הדבר'.

הקומץ והמקבל דמים בחוץ פטור –  שאין ללמוד משחיטה, שכן פוסלת שלא לשם אוכלים בפסח, ולא מזריקה, שכן זר חייב עליה מיתה. ולא משניהם, שאם כן לא יאמר בזריקה וילמוד משחיטה והעלאה, אלא לכך כתבה תורה חיוב בזריקה, כדי ללמד שאין למדים משנים.

דף ק"ז ע"ב 

שחט וזרק בחוץ בהעלם אחד – לרבי אבהו: לדברי רבי ישמעאל שחיוב הזורק נלמד מ'דם שפך' האמור בשחיטה, חייב אחת. ולדברי ר"ע שהוא נלמד מ'או זבח' האמור בהעלאה, חייב שתים. ולאביי גם לרבי עקיבא אינו חייב אלא אחת, שנאמר 'שם תעשה', הכתוב עשאן לכולן עבודה אחת.

זרק והעלה בהעלם אחד – לרבי אבהו: לדברי ר' ישמעאל חייב שתים, לדברי ר"ע אינו חייב אלא אחת. ולאביי גם לר"ע חייב שתים, שהתורה חילקה אותם, שנאמר 'שם תעלה ושם תעשה'.

שחט וזרק והעלה בהעלם אחד – לדברי הכל חייב שתים.

נאמר בשחוטי חוץ 'מחוץ למחנה' ונאמר 'במחנה' – אילו אמר 'מחוץ למחנה' הייתי מפרש חוץ לשלש מחנות, לכך נאמר במחנה, ואילו אמר רק במחנה הייתי מפרש שגם אם שינה מקומו בתוך מחנה שכינה, כגון ששחט עולה בדרום, חייב, לכך נאמר 'מחוץ למחנה', מה חוץ למחנה מיוחד שאין ראוי לשחיטת קדשים וכל זבח, אף כל שאין ראוי לשחיטת כל זבח כגון מחנה לויה, יצא דרום של מחנה שכינה, שאע"פ שאין ראוי לשחיטת קדשי קדשים ראוי לשחיטת קדשים קלים.

השוחט על גגו של היכל – לעולא חייב, הואיל ואין ראוי לשחיטת כל זבח. ולרבא פטור, שהיה די לומר 'במחנה ו'מחוץ למחנה', ולמה אמרה תורה 'אל פתח אהל מועד לא הביאו', ללמד שאם הביאו באהל מועד ושחטו על גגו, פטור.

היתה כולה בפנים וצוארה בחוץ – חייב מסברא, שהרי השחיטה בחוץ. היתה כולה בחוץ וצווארה בפנים – חייב אע"פ שהשחיטה בפנים. לפי שהיה די  לומר 'ואל פתח אהל מועד לא הביאו', ולא היה צריך לומר 'במחנה ומחוץ למחנה'.

המעלה בחוץ בזמן הזה – לרבי יוחנן חייב, שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא, וירושלים היא בית הבחירה ואסור להקריב חוץ ממנה. ולריש לקיש פטור, שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא לעתיד לבא.

אמר רבי אליעזר: כשהיו בונין בהיכל בימי עזרא, היו עושים קלעים בהיכל קלעים בעזרות – אלא שבהיכל נתנו את הקלעים לפנים ממקום החומה ובונים את החומה מבחוץ, שלא יזונו עיניהם מן ההיכל, ובעזרה בונין מבפנים. ואין הכרח שסובר לא קידשה לעתיד לבוא ועשו את הקלעים כדי להכשיר את העזרות, שמא קידשה לעתיד לבוא ועשו קלעים משום צניעות בעלמא.

לרבי יהושע היו מקריבין אף על פי שאין בית, ואוכלים קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא.

*************

יום שני י"ח אב תשע"ח

מסכת זבחים דף ק"ח

דף ק"ח ע"א 

המעלה אבר שאין בו כזית ועצם משלימו לכזית – לרבי יוחנן חייב, שחיבורי עולין כעולין. ולריש לקיש פטור, שחיבורי עולין לאו כעולין.

רבא נסתפק על המעלה ראש בן יונה שאין בו כזית ומלח משלימו לכזית – אם פטור גם לריש לקיש, לפי שהעצם הוא מין הבשר, אבל המלח אינו ממין היונה ולא מצטרף. או שחייב גם לרבי יוחנן, כי עצם אם הוא פורש אין מצוה להעלותו, אבל מלח שפירש מצוה להעלותו, ולכך מצטרף. ולא נפשט.

לרבי יוסי הגלילי שחט בחוץ והעלה בחוץ פטור – שלא העלה אלא דבר פסול. אמרו לו אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו.

רבי השיב תחת רבי יוסי הגלילי: מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ שהיתה לו שעת הכושר, תאמר בשוחט ומעלה בחוץ שלא היתה לו שעת הכושר. ר"א בר' שמעון השיב תחת ר"י הגלילי: מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ שכן קודש מקבלו, שאף על פי שהוציאו, אם חזר והכניסו והעלהו לא ירד, תאמר בשוחט בחוץ שאין קודש מקבלו. והנפ"מ ביניהם: לזעירי – אם שחטה בלילה בפנים והעלה בחוץ, שלרבי פטור שלא היתה לה שעת הכושר, שבשחיטתה נפסלה, ולר"א בר"ש חייב, שהרי הקדש מקבלו, שאם עלה לא ירד. ולרבה – כשקבלה בכלי חול, שלא היתה לה שעת הכושר, אבל הקודש מקבלו כיון שפסולו בקודש.

הטמא שאכל קודש טמא – לרבי יוסי הגלילי פטור, שלא אכל אלא דבר טמא. אמרו לו אף טמא שאכל את הטהור כיון שנגע בו טמאוהו. ופירש רבא שאם נטמא הגוף ואחר כך הבשר, לדברי הכל חייב, כי טומאת הגוף בכרת. ומחלוקתם כשנטמא בשר ואח"כ נטמא הגוף, שלחכמים אומרים 'מיגו' שחל עליו איסור בשאר חתיכות טהורות, חל עליו איסור גם על חתיכה זו, שאיסור חל על איסור בכולל, ולרבי יוסי הגלילי אין אומרים 'מיגו', שאין איסור חל על איסור אפילו בכולל. ואין אומרים שטומאת הגוף חמורה ותחול על טומאת בשר, שמא טומאת בשר חמורה שאין לה טהרה במקוה.

חומר בשחיטה מבעלייה: שהשוחט להדיוט חייב, שנאמר 'איש איש', ולרבי יוסי שדברה תורה כלשון בני אדם, למדים מ'דם יחשב לאיש ההוא דם שפך', אפילו השוחט לאיש. אבל המעלה להדיוט פטור, שנאמר 'לה".

חומר בעלייה מבשחיטה: שנים שאחזו בסכין ושחטו פטורים, שנאמר 'ההוא' אחד ולא שנים. ושנים שאחזו באבר והעלו חייבין, שנאמר 'איש איש', ו'ההוא' שנאמר בהעלאה ממעט שוגג אנוס ומוטעה, ובשחיטה נאמר 'ההוא' שני פעמים. וזו היא דעת רבי שמעון, אבל לרבי יוסי שנים שהעלו פטורין, שנאמר 'ההוא' אחד ולא שנים. ואונס שוגג ומוטעה ממעטים מ'הוא ההוא'. ו'איש איש' לא בא לרבות שנים, שדברה תורה כלשון בני אדם.

דף ק"ח ע"ב 

השוחט שעיר המשתלח בחוץ – פטור, שנאמר 'לה".

העלה, חזר והעלה, וחזר והעלה – לרבי שמעון חייב על כל עלייה, לרבי יוסי אינו חייב אלא אחת. ונחלקו אמוראים באיזה אופן נחלקו ובטעם המחלוקת:

לריש לקיש נחלקו בד' וה' אברים – שרבי יוסי מפרש הדרשה של 'לעשות אותו' על השלם הוא חייב ולא על החסר בכל הבהמה, לפיכך אם חילקה לאברים והעלה אבר אבר עד שהעלה את כולה, אינו חייב אלא אחת. ורבי שמעון מפרשו על כל אבר, לפיכך אם העלה כמה אברים שלמים בזה אחר זה, חייב על כל אחת ואחת. אבל אם חילק אבר אחד לכמה חלקים והעלן בזה אחר זה, לדברי הכל אינו חייב אלא אחת.

לרבי יוחנן נחלקו באבר אחד – שלדברי הכל 'אותו' בא ללמד שיהא האבר שלם ולא חסר, אלא שרבי שמעון סובר שמוקטרי פנים שחסרו והעלה בחוץ, חייב, ולא נאמר 'אותו' למעט אבר חסר אלא במוקטרי חוץ, ולרבי יוסי גם במוקטרי פנים פטור. ואם העלה ד' וה' אברים שלמים בזה אחר זה, לדברי הכל חייב על כל אבר.

לשיטת עולא בלשון ראשון – הכל מודים במוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ, שחייב אפילו על אבר חסר. ונחלקו במוקטרי חוץ, שרבי יוסי דורש מ'לעשות אותו' שפטור על אבר חסר, ולרבי שמעון חייב.

לשיטת עולא בלשון שני – הכל מודים במוקטרי חוץ שחסרו והעלו בחוץ שהוא פטור, ונחלקו במוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ אם חייב או פטור. (כשיטת רבי יוחנן).

לרבי יוסי אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח – שנאמר 'ויבן נח מזבח לה". ומה שנאמר 'על הצור' אצל מנוח, הוראת שעה היתה. ולרבי שמעון אפילו העלה על הסלע או על האבן, חייב, שנאמר 'ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה", ומזבח שנאמר בנח גובהה בעלמא הוא. ולתירוץ שני למד רבי שמעון מ'מזבח פתח אהל מועד', ואין מזבח בבמה, לפיכך אם העלה על הסלע או על האבן בשעת היתר הבמות יצא, ובשעת איסור הבמות חייב.

קרן וכבש וריבוע ויסוד – מעכבין בבמה גדולה, ולא בבמה קטנה.

*************