לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון י"ז אב תשע"ט

מסכת תמורה דף ל'

דף ל' ע"א

האומר לחבירו הוליך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי הכנעני – אינו אתנן, שהרי עבד כנעני מותר בשפחה. ואם אצל עבדו העברי – אם יש לו אשה ובנים, אינו אתנן, שעבד עברי שיש לו אשה ובנים מותר בשפחה כנענית. ואם אין לו – לרבי אינו אתנן, שגם אם אין לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית. ולחכמים הוא אתנן, שסוברים שאם אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית.

איזהו מחיר כלב? האומר לחבירו הוליך טלה זה תחת כלב.

אתנן כלב, שאמר הילך טלה זה ותלין כלבתך אצלי, ומחיר זונה, שהחליף טלה בזונה וקנתה לשפחתו באותה טלה – מותרין, שנאמר 'שניהם' ולא ארבעה. ולדותיהן של אתנן ומחיר מותרין, שנאמר 'הם' ולא ולדותיהן.

שני שותפין שחלקו, אחד נטל עשרה ואחד תשעה וכלב – ואין באותן שכנגד הכלב שום טלה ששוה דמי הכלב, שכנגד הכלב כולן אסורים להקרבה, שהעודף שיש בכלב יותר מן הטלה מעורב בכולן, ושעם הכלב מותרין.

דף ל' ע"ב

אין זנות לבהמות – שהרי לא אמרה תורה 'אתנן זונה וכלב'.

ולד הנרבעת אסורה למזבח – שהיא וולדה נרבעו. וכן ולד הנוגחת אסורה – שהיא וולדה נגחו. ולד מוקצה ונעבד – י"א שמותרים, שלא הקצו אלא את אמו, ולא עבדו אלא לאמו. וי"א שאסורים, שנוח לו בנפח שיש לאמו מחמת הולד.

המקדש בפרש שור הנסקל מקודשת, ובפרש עגלי ע"ז אינה מקודשת – הן מסברא, שבע"ז רוצה בנפחו, ובשור הנסקל אין לו תועלת בנפחו. והן מן המקרא, שבע"ז נאמר 'והיית חרם כמוהו', כל שאתה מהיה ממנו הרי הוא כמוהו. ובשור הנסקל נאמר 'לא יאכל את בשרו', בשרו אסור ופרשו מותר.

נתן לזונה מעות – הרי אלו מותרין. יינות ושמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על המזבח – אסור. נתן לה עופות – אסורין להקרבה, שנאמר 'לכל נדר' להביא את העוף.

כל הקדשים שנעשו טרפה – אין פודין אותן, שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים.

נתן לה חיטין ועשאתן סולת, זיתים ועשאתן שמן, ענבים ועשאתן יין – בית שמאי אוסרין למזבח, שנאמר 'הם' ולא ולדותיהן 'גם' לרבות שינוייהם. ובית הלל מתירין – שדורשין 'הם' ולא ולדותיהן, 'הם' ולא שינוייהם.

ממה שנאמר 'לא תביא בית ה' אלקיך' – דרש רבי אלעזר למעט פרה אדומה שאין באה לבית שאין בה איסור אתנן. וחכמים דרשו לרבות את הריקועין, שאם נתן לה זהב לא יעשם ציפוי למזבח, ולא ישתמש בהם לצורך בנין אפילו אחורי בית הכפורת.

אין אתנן ומחיר חל על המוקדשין – שאם נתן לזונה מוקדשין, מותרין, שהרי אינם ממונו. ואפילו אם ממנה אותה על פסחו, כגון שהפריש פסח ולאחר זמן אמר לזונה הבעלי לי והימני על פסחי באתנניך, ואפילו לשיטת רבי שאדם רשאי למנות אחרים על פסחו אם יצטרך למעות לשום דבר, שממונו הוא, אין בה דין אתנן, שנאמר 'לכל נדר' להוציא את הנדור.

לחכמים יכול להוסיף ולמנות אחרים על פסחו לצורך אכילה, כגון אם אין לו עצים לצלותו, אבל לא לצורך מקח, כגון שרוצה לעשות סחורה ואין לו מה ליתן בו. ולרבי אף לצורך מקח ממנה אחרים עמו על פסחו ועל חגיגתו ומעותיו חולין, שעל מנת כן הקדישו ישראל את פסחיהן.

כל האסורין למזבח – לתנא שבמשנתינו ולדותיהן מותרין, ולרבי אליעזר אסורים. י"א שהמחלוקת כשעיברו ולבסוף נרבעו, שלרבי אליעזר עובר ירך אמו הוא והוא עצמו נרבע, ולחכמים לאו ירך אמו הוא. אבל כשנרבעו ולבסוף עיברו לדברי הכל מותרין. וי"א שנחלקו כשנרבעו ולבסוף עיברו, שלרבי אליעזר זה וזה גורם אסור, ולחכמים זה וזה גורם מותר, והרי הולד נוצר ע"י האב והאם, והאב הוא היתר. אבל כשעיברו ולבסוף נרבעו, לדברי הכל אסורין, שעובר ירך אמו.

ויש שונין בנוסח זה: שי"א שהמחלוקת כשנרבעו כשהן מוקדשין, שלרבי אליעזר ביזוי מילתא הוא ולחכמים לא. אבל כשנרבעו כשהן חולין, הואיל ונשתנו כשהקדישן, לדברי הכל מותרין. וי"א שנחלקו כשנרבעו כשהן חולין, שלרבי אליעזר ביזוי מילתא הוא ולחכמים הואיל ונשתנו מותרים, אבל אם נרבעו כשהן מוקדשין לדברי הכל אסורים.

 

*************

יום שני י"ח אב תשע"ט

מסכת תמורה דף ל"א

דף ל"א ע"א

ולד טריפה – לרבי אליעזר לא יקרב על המזבח, ולחכמים יקרב. לסובר שטריפה יולדת, נחלקו כשנטרפה ולבסוף עיברה, שלרבי אליעזר זה וזה גורם אסור, ולחכמים מותר. ולסובר שטריפה אינה יולדת, נחלקו כשעיברה ולבסוף נטרפה, שלרבי אליעזר עובר ירך אמו, ולחכמים לאו ירך אמו.

לרב הונא מודים חכמים לר' אליעזר באפרוח של ביצת טרפה – שהוא אסור, שלא התירו אלא בולד בהמה שהיא גדלה מן האויר, ולא באפרוח שגדל מן הביצה שהיא גוף התרנגולת. ובברייתא שנינו להיפך, שרבי אליעזר מודה לחכמים באפרוח של ביצת טריפה שהיא מותרת, לפי שהיא גדלה לאחר שמסרחת והיא עפר בעלמא.

מלא תרוד רימה הבאה מאדם חי – רבי אליעזר מטמא משום אבר מן החי, שגם בשר חי של אדם נקרא רימה, שנאמר 'ותקות אנוש רמה ובן אדם תולעה'. וחכמים מטהרין, שהוא פירשא בעלמא.

כשרה שינקה מן הטריפה – לרבי חנינא בן אנטיגנוס אם הניקה חלב רותח משחרית לשחרית, פסולה להקרבה, הואיל ויכולה לעמוד עליה מעת לעת, נמצא שכל גדילתה מן הטריפה אע"פ שאכלה דברים אחרים.

בהמה שהאכילה כרשיני ע"ז – מותרת להקרבה.

כל הקדשים שנעשו טרפה – לתנא שבמשנתינו אין פודין אותן, שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, שנאמר 'תזבח' ולא גיזה, 'ואכלת' ולא לכלביך, 'בשר' ולא חלב. וי"א שפודין את הקדשים להאכילן לכלבים, שדורשין 'תזבח ואכלת' שאין לך בהן היתר אלא משעת זביחה ואילך, להוציא גיזה וחלב שהן הנאה מחיים, אבל לאחר מיתה מותר להנות גם לכלבים.

הדרן עלך כל האסורין

דף ל"א ע"ב

פרק שביעי – יש בקדשי מזבח

יש בקדשי מזבח שאין בקדשי בדק הבית – שקדשי מזבח עושין תמורה, וחייבין עליו משום פיגול נותר וטמא, ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן, והשוחטן בחוץ חייב כרת, ואין נותנין מהן לאומנין בשכרן, מה שאין כן בקדשי בדק הבית. יש בקדשי בדק הבית שאין בקדשי מזבח – שסתם הקדשות לבדק הבית, הקדש בדק הבית חל על הכל, ומועלין בגידוליהן, ואין בהן הנאה לכהנים, מה שאין כן בקדשי מזבח.

ויש קדשי מזבח שאין עושין תמורה – א. עופות. ב. ולד קדשי מזבח לחכמים. ג. תמורה עצמה, שאין תמורה עושה תמורה. והתנא במשנתינו מדבר על הבהמה ועל עיקר הזבח ולא על ולדו או תמורתו.

נותנים מקדשי בדק הבית לאומנין בשכרן – שנאמר 'ועשו לי מקדש' משלי.

המקדיש נכסיו והיה בהן בהמה ראויה לגבי מזבח, זכרים ונקבות – לרבי אליעזר זכרים ימכרו לצרכי עולות, ונקבות ימכרו לצרכי שלמים, ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית, שסובר שסתם הקדשות הן לבדק הבית ואפילו בהמה, אלא שכל שהוא ראוי למזבח כשהוא פודהו מיד הגזבר אינו פודהו אלא למזבח. ולרבי יהושע זכרים הן עצמן יקרבו עולות, ונקבות ימכרו לצרכי שלמים, ויביא בדמיהן עולות, ושאר נכסים לבדק הבית. שסובר שכל שיש בו קדושה למזבח מסתמא הקדישן למזבח.

לרב אדא בר אהבה בשם רב – רבי אליעזר מודה בעדר שכולו זכרים שמקדישו למזבח ולא לבדק הבית, ולא נחלקו אלא בעדר שיש בו מחצה זכרים ומחצה נקבות, שלרבי אליעזר אין אדם חולק את נדרו, וכיון שנקיבות לא באות עולות, גם זכרים לא נתכוין להקדיש לעולות, ונתכוין להקדיש את כולן לבדק הבית. ולרבי יהושע אדם חולק את נדרו, ונתכוין להקדיש זכרים לעולות ונקבות לדמי עולות.

וללשון שני בשיטת רב אדא בר אהבה בשם רב: אם לא הקדיש רק את בהמותיו, גם לרבי אליעזר נתכוין לקדשי מזבח (ואפילו אם יש בהם נקבות). ונחלקו כשיש שאר נכסים עמהן, שלרבי אליעזר אינו חולק את נדרו, ומאחר ששאר נכסים הקדיש לבדק הבית גם בהמות הן לבדק הבית, ולרבי יהושע אדם חולק את נדרו.

הקדש בדק הבית חל על הכל – גם על שיפויי האילן ועל העלין הנושרין ממנו.

חלב המוקדשין וביצי תורין – של קדשי מזבח, לא נהנין ולא מועלין.  אבל בקדשי בדק הבית, הקדיש תרנגולת מועלין בביצתה, חמורה מועלין בחלבה. וי"א שמועלין בגידולי מזבח אם הגידולין ראויין למזבח.

*************