לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון כ"ב אלול תשע"ט

מסכת מעילה דף ה'

דף ה' ע"א

שנינו במשנה: 'כל שהיתה לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בה וכל שלא היתה לה שעת היתר לכהנים מועלין בה' –  בר קפרא הסתפק אם די בהיתר שחיטה, או צריך היתר זריקה (שגם התקבל כדין וכל העומד להזרק כזרוק), או דווקא היתר אכילה (שכבר נזרק בהכשר). ונחלקו בזה: לחזקיה – היתר שחיטה שנינו, לר' יוחנן – היתר אכילה שנינו.

שנינו במשנה בין אלו שהיתה להם שעת היתר לכהנים 'לנה' – והבין ר' זירא שהכוונה שהדם לן, ומפורש דלא כר' יוחנן שהצריך היתר אכילה, וגם מדוייק דלא כחזקיה שהרי משמע שדווקא שנתקבל הדם בכשרות, אך אין די שנשחטה בכשרות, הרי ש'היתר זריקה שנינו'. ותירצו: הכוונה שהבשר לן, אבל הדם נזרק כדינו והיה היתר אכילה.

שנינו במשנה בין אלו שלא היתה לה שעת הכושר לכהנים 'שקבלו פסולין וזרקו את דמה' – ובודאי אין הכוונה שפסולים גם קיבלו וגם זרקו, שאין צריך לב' עבודות כדי לפסול הקרבן, אלא הכוונה שקבלו פסולין וזרקו כשרים, ומשמע שאילו היה להיפך שקיבלו כשרים וזרקו פסולים היה לו שעת היתר – והוכיחו מכך ש'היתר זריקה שנינו'.

שנינו: 'חטאת פסולה אין דמה טעון כיבוס, בין שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה ובין שלא היתה לה שעת הכושר ונפסלה וכו', איזוהי שלא היתה לה שעת הכושר, שנשחטה חוץ למקומה חוץ לזמנה ושקבלו פסולין וזרקו את דמה' – ובודאי לאו בדווקא הוא שקיבלו וזרקו פסולים, שהרי אפילו עשו זאת כשרים אין דמה טעון כיבוס כיון שכבר נזרק הדם (שדרשו 'אשר יזה מדמה' – ולא שכבר הוזה), והקשה רב יוסף שא"כ גם במשנתנו לאו דווקא הוא, אלא מדובר גם בקיבלו כשרים וזרקו פסולים, ולא היה לו שעת היתר, וכר' יוחנן שצריך היתר אכילה. ודחו: לא מסתבר שתי משניות לאו בדווקא, אלא ודאי משנתנו דווקא (משום שהיתר זריקה שנינו) ובזבחים לאו דווקא אגב משנתנו.

דף ה' ע"ב

מה ששנינו בזבחים שאם קיבלו וזרקו פסולים הדם אין דמה טעון כיבוס – אף שכן הדין בעשו זאת כשרים, נקטו כן להשמיע שזריקת הפסול (היינו כהן טמא כדלהלן) עושה שאר הדם שיריים, ואף אם יקבל ויזרוק כהן כשר דם הנותר, לא יהא דם זה טעון כיבוס כיון שהוא שיריים.

ר' יוחנן אמר: אין לך זריקה פסולה שתעשה שאר הדם לשיריים, אלא זריקה במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו, הואיל וזריקה זו מרצה לפיגול – והיינו דווקא בפסולים גם בקרבנות ציבור (כגון דם שלן או נטמא, או זריקת כהן בעל מום), אך כהן טמא הכשר בקרבן ציבור זריקתו עושה שיריים.

שנינו: 'הפיגול לעולם מועלין בו' – ואין לדייק ש'היתר זריקה שנינו', שהרי משמע שדווקא קבלת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה (שאין הדם עומד להזרק), אך קבלה כשרה מוציאה – שמדובר אחר זריקה, וכרב גידל אמר רב שזריקת פיגול אינה מוציאה קדשי קדשים מידי מעילה, ואינה מביאה קדשים קלים לידי מעילה.

*************