לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

 יום ראשון כ"ד כסלו תשע"ט

מסכת חולין דף ה'

דף ה' ע"א 

סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה – כדי שיהו רואין זה את זה.

'והעורבים מביאים לו (לאליהו) לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב' – מבית מטבחיים של אחאב. וגם אם מומר לע"ז אסור לאכול משחיטתו, עשה כן ע"פ הדיבור. ועורבים היינו ממש, ולא שני אנשים ששמם עורבים, שלא היה מזדמנים שנים בשם זה. ואין לפרש ע"ש מקומן, שהיה צ"ל 'עורביים'.

'וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה' – קטנה ממקום שמו 'נעורן'.

הכל שוחטין ואפילו כותי, ואפילו ערל שהוא מומר לערלות, כי מומר לדבר אחד אינו מומר לכל התורה, ואפילו ישראל מומר. ואין מכאן ראיה לרב ענן, שמא כוונת התנא על מומר אוכל נבילות וכדברי רבא, אבל מומר לע"ז שמא אסור, שחמורה ע"ז שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה.

אין מקבלין קרבן ממומר לכל התורה כולה – שנאמר בקרבן עולה אדם כי יקריב 'מכם' ולא כולכם. ודוקא בישראל יש חילוק בין מומר לכשר, אבל באומות אין חילוק, שלא נאמר 'מכם' אלא בישראל.

מומר לדבר אחד – מקבלין ממנו קרבן. שנאמר 'מן הבהמה', להביא בני אדם שדומים לבהמה – מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה, חוץ ממומר לנסך את היין ולחלל שבתות בפרהסיא, שמומר לעבודת כוכבים דינו כמומר לכל התורה כולה. ומכאן נדחו דברי רב ענן שהתיר לאכול משחיטתו.

 

 

דף ה' ע"ב 

מומר אינו מביא קרבן חטאת – לת"ק שנאמר 'מעם הארץ' ולא כל עם, פרט למומר, ולר"ש בן ר"י בשם ר"ש שנאמר 'אשר לא תעשינה בשגגה ואשם', השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו, ולא מי שאינו שב מידיעתו. ולמדנו שהמומר אינו מביא קרבן עולה אע"פ שהוא לדורון ולא לכפרה, ולא קרבן חטאת אע"פ שהוא חיוב.

מומר לאכול חלב ואכל דם – לת"ק אין מקבלין ממנו כיון שהוא מומר, ולר"ש מקבלין ממנו, שהרי בדם הוא שב מידיעתו.

'אדם ובהמה תושיע ה" – אלו בני אדם שהן ערומין בדעת, ומשימין עצמן כבהמה.

כל מקום שנאמר 'בהמה' גריעותא הוא. 'אדם ובהמה' מעליותא הוא. ומה שנאמר 'וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה', והוא לגריעותא, לפי שחילקו הכתוב, זרע אדם בפני עצמו, וזרע בהמה בפני עצמו.

י"א שרבן גמליאל ובית דינו נמנו על שחיטת כותי ואסרוה, ואפילו כשישראל עומד על גביו. אבל רבי יוחנן ורב אסי לא קבלוה ואכלו משחיטת כותי. ואין לפרש שלא שמעו, ואילו היו שומעין היו מקבלין, שגם בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמן לא כל שכן.

*************

יום שני כ"ה כסלו תשע"ט

מסכת חולין דף ו'

דף ו' ע"א 

הגזירה על הכותים – רבי מאיר גזר על יינם של כותי משום שהיו מיעוטם עובדין לדמות יונה שמצאו בראש הר גריזים, ור"מ חושש למיעוט. וכן רבן גמליאל ובית דינו גזרו על שחיטתם, שסוברים כר"מ שחוששין למיעוט. ועדיין לא קיבלו מהם, לפי שהיו רגילים בכותים, עד שגזרו רבי אמי ורבי אסי לאחר שאמר סבא לרבי יצחק בן יוסף שהלך להביא יין מהם שאין כאן שומרי תורה, ולא זזו משם עד שעשאום כעובדי כוכבים גמורים, גם לבטל רשות וליתן רשות, שאם דר כותי במבוי צריך לשכור את רשותו, ואפילו נתן להם במתנה אינה מבוטלת עד שישכור כמו בעובד כוכבים.

'כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה' – אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם, בין. ואם לאו, תבין את אשר לפניך, ושמת סכין בלועך, כלומר התחזק עצמך ועצור פיך מלשאול, ואם בעל נפש אתה ומתאוה לשאול, פרוש הימנו.

ישראל מומר משמר שבתו בשוק, מבטל רשות ונותן רשות. ושאינו משמר שבתו בשוק, אינו מבטל רשות ונותן רשות, מפני שאמרו ישראל נותן רשות ומבטל רשות ובעובד כוכבים עד שישכור, כיצד אמר לו רשותי קנויה לך רשותי מבוטלת לך, קנה ואינו צריך לזכות.

הלוקח מעם הארץ יין לתת לתוך המורייס או לתוך האלונתית, כרשינין לעשות מהן טחינין עדשים לעשות מהן רסיסין – חייב משום דמאי, ואין צריך לומר משום ודאי. והלוקח מעם הארץ את האוכלין עצמן, מותרין, מפני שהן תערובת. ולא גזרו על תערובת דמאי.

הנותן לשכנתו אשת עם הארץ עיסה לאפות וקדירה לבשל – ונתן לה תבלין ושאור, אינו חושש לשאור ותבלין שבה משום שביעית או מעשר, שאין חוששים שהחליפה. ואם אמר לה עשי לי משליכי, חושש לשאור ותבלין שבה משום שביעית ומעשר, ואע"פ שלא גזרו על תערובת דמאי, כיון שאמר לה עשי לי משליכי, כאילו עירבה בידים. ולרפרם שאור ותבלין אינו בטל כיון שעשוי לטעם.

הנותן לחמותו עיסתו לאפות – מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה, שחשודה מחלפת המתקלקל, לפי שהיא רוצה בתקנת בתה ובושה מחתנה.

 

 

דף ו' ע"ב 

הנותן לפונדקית שלו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה – שחשודה שהיא מחלפת אם נצטנן הלחם, שמורה היתר לעצמה ולטובה מתכוונת, שבר בי רב יאכל חם והיא תאכל צונן, אבל בעלמא אין חוששים לחילוף.

אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ בזמן שהיא טמאה, אבל לא בזמן שהיא טהורה. ולרבי שמעון בן אלעזר לא תטחון אף בזמן שהיא טמאה, מפני שחבירתה נותנת לה ואוכלת, ואע"פ שאינה חשודה להחליף וק"ו שלא לגזול משל בעלה, היא מורה היתר לעצמה ליתן לחברתה כשור האוכל מדישו.

*************