לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון כ"ז סיון תשע"ח

מסכת זבחים דף נ"ח

דף נ"ח ע"א 

פרק שישי – קדשי קדשים

קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח – לרבי יוסי כאילו נשחטו בצפון, ולרבי יוסי ב"ר יהודה מחצי המזבח ולדרום כדרום, מחצי המזבח ולצפון כצפון. ושניהם מקרא אחד דרשו 'וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך', ר' יוסי מפרש כולו לעולה וכולו לשלמים, והיינו כצפון שכשר לשחיטת קדשי קדשים וקדשים קלים. ורבי יוסי ב"ר יהודה מפרש, חציו לעולה וחציו לשלמים.

מקום עמידת המזבח: רבי יוחנן קיבל מרבותיו שלרבי יוסי עמד כל המזבח בצפון, ואע"פ כן הוצרך להכשיר שחיטה על גביו, לפי שאין כאן 'על ירך'. לשיטת רבי יוסי ב"ר יהודה עמד כל המזבח בדרום, ולפיכך אם שחטן כנגדן בקרקע, כגון שנמלכו לקצר את המזבח, פסול.

'מזבח אדמה תעשה לי' שיהא מחובר מאדמה – שלא יבננו לא על גבי מחילות, ולא על גבי כיפין.

דף נ"ח ע"ב 

כל הניטל בפנים לינתן בחוץ – והם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים הניטלים בשבת מן השולחן שבהיכל לינתן על המזבח החיצון – אינו נותן אלא בסמוך לצד פנים, שאין מקום על המזבח החיצון הסמוך לפנים יותר ממנו. שלמדים משיריים הפנימיים שנאמר בהם אל יסוד מזבח העולה 'אשר פתח אהל מועד'. וכל הניטל בחוץ לינתן לפנים – והם הגחלים הניטלים בכל יום ממערכה שניה של קטורת לינתן על מזבח הפנימי – אינו ניטל אלא בסמוך שאין לפנים ממנו, שלמדים מגחלים של יום הכיפורים שנאמר בהם ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח 'מלפני ה".

מדיר העצים היו מבררים עצי תאינה יפים לסדר מערכה שניה של קטרת, כנגד קרן מערבית דרומית משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות, באומד חמש סאין גחלים. ובשבת באומד שמונה סאין גחלים, ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים.

ונחלקו אמוראים לדברי מי היה משוך ד' אמות מן הקרן ומה טעמו:

לרבי זירא רבי יוסי היא הסובר שכל המזבח עומד בצפון – ומשכוהו ד' אמות כלפי צפון משום אמה יסוד, ואמה סובב, ואמה מקום קרנות, ואמה מקום רגלי הכהנים. אבל לא ימשכוהו יותר, שאז לא תהיה המערכה כנגד פתח ההיכל. ומכאן למד רבי יוחנן שלרבי יוסי כל המזבח עומד בצפון. ולרב שרביא ר"י הגלילי היא הסובר בפירוש שמזבח עומד בצפון, ואין ראיה שגם רבי יוסי סובר כן.

לרב אדא בר אהבה רבי יהודה היא הסובר שהמזבח ממוצע ועומד באמצע העזרה – ול"ב אמות היו לו עשר אמות כנגד פתחו של היכל, וי"א משני צדדים, ונמצא מזבח מכוון נגד ההיכל עם עובי כתליו שהם ו' אמות לכל כותל. וסובר שקדושת היכל ואולם אחת היא, ומרחיקה מסוף המזבח שש אמות כדי שיהיה נגד פתח האולם, וד' אמות שאמרו הם חוץ מאמה יסוד ואמה סובב.

*************

יום שני כ"ח סיון תשע"ח

מסכת זבחים דף נ"ט

דף נ"ט ע"א 

לרבי יוסי הגלילי היה נותן את הכיור בין האולם ולמזבח משוך קימעא כלפי הדרום – שנאמר 'ונתת את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח', ונאמר 'ואת מזבח העלה שם פתח משכן אהל מועד', שיהא מזבח בפתח אהל מועד, ולא כיור בפתח אהל מועד. וסובר שכל המזבח עמד בצפון, וקדושת היכל ואולם אחת היא, ומשום כך אי אפשר להעמידו בין כותל היכל ולצפון, שיהיה בין אולם למזבח. וגם אי אפשר להעמידו בין כותל אולם ולצפון, שנאמר 'צפנה' שיהא צפון פנוי מכלים.

לרבי אליעזר בן יעקב כל המזבח עמד בדרום – שדורש 'צפונה' שיהא צפון פנוי מכלום, אפילו מן המזבח.

מזבח שנפגם – כל הקדשים שנשחטו שם פסולים. שנאמר 'וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך', וכי עליו אתה זובח, אלא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר.

קדשים שהוקדשו בשעת פגימת המזבח ונשחטו לאחר תיקונו – לרב כשרים, שבעלי חיים אינם נדחים. ולרבי יוחנן פסולים, שבעלי חיים נדחים.

כל הקדשים שהיו עד שלא נבנה המזבח ואח"כ נבנה המזבח – לסובר דיחוי מעיקרא דיחוי הוא פסולים, ולסובר שאינו דיחוי כשרים. היו עד שלא נהרס המזבח בימי נבוכדנצר ונהרס, כבר נזדקנו בימי בית שני ופסולים משום זקן. היו עד שלא נפגם המזבח ואחר כך נפגם המזבח, לרבי יוחנן פסולים אפילו לאחר תיקונו, ולרב רק אם נשחטו כשנפגם.

מזבח פנימי שנעקר – מקטירין קטרת במקומו. אבל בדמים צריך מזבח דווקא.

דף נ"ט ע"ב 

'ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר וגו' כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל' – לרבי יהודה דברים ככתבן, שקידש את הרצפה לשם מזבח להקטיר עליה, לפי שמזבח שעשה שלמה קטן היה. (ו'מזבח נחושת' הכוונה על מזבח אבנים שעשה שלמה שהיה תחת מזבח הנחושת). שמזבח שעשה משה י' על י' אמות, ועליו העלה שלמה אלף עולות, ועל מזבח בית עולמים עשרים ושנים אלף בקר לשלמים, וכשתגיע לחשבון עולות ומנין אמות שבשניהם, נמצא של שלמה קטן לפי הצורך.

לשיטת רבי יוסי הכוונה שפסל את מזבח הנחושת – ואמר עליו 'קטן מהכיל' כאדם האומר לחבירו 'פלוני ננס' כשנפסל מעבודה. וקידש את הרצפה לשם עזרה להעמיד בו מזבח אבנים. אבל אין לפרש שהיה מזבח שלמה קטן מהכיל, שהרי מזבח שעשה משה אינו אלא חמש על חמש אמות, וכשתגיע לחשבון עולות ולמנין אמות, של שלמה גדול.

מזבח שעשה משה – ארכו ורחבו: לרבי יוסי דברים ככתבן, חמש אמות ארכו וחמש רחבו. לרבי יהודה הוא י' על י' אמות, שלמדים 'רבוע רבוע' מנבואת יחזקאל שמאמצעיתו הוא מודד, שנאמר 'והאריאל שתים עשרה אמה לכל רוח אל ארבעת רבעיו'. ואין למדים 'רבוע' ממזבח הזהב, שדנים חוץ מחוץ ולא חוץ מפנים.

גובהו: לרבי יהודה דברים ככתבן 'ושלש אמות קומתו'. ולרבי יוסי למדים 'רבוע רבוע' ממזבח הזהב שגובהו פי שנים כארכו, והיינו עשר אמות. ו'שלש אמות קומתו' הוא משפת סובב ולמעלה. ואין למדים 'רבוע' מנבואת יחזקאל, שלמדים כלי מכלי ולא כלי מבנין.

'אורך החצר מאה באמה וקומה חמש אמות' – לרבי יהודה כפשוטו, ומזה הוכיח שגובה המזבח שלש ממש, כי אם גובהו עשר, נמצא כהן עומד על המזבח ועבודה בידו וכל העם רואין אותו מבחוץ. אבל בגובה שלש, אע"פ שהכהן נראה, עבודה שבידו לא נראה. ולרבי יוסי למדים ממשכן שגובהו י' אמות וקלעים חמש עשרה, ומזבח י' אמות והיקיפו ט"ו, ו'חמש אמות' הוא משפת מזבח ולמעלה.

*************