
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום רביעי ג' תשרי תשע"ט
מסכת מנחות דף ל"ג
דף ל"ג ע"א
כתב את המזוזה על שני דפין וראויה ליחלק לשתים – פסולה.
דלת שבין שני בתים או בין בית האנשים לבית הנשים, ואין יודעים באיזה צד חשוב ביאה ואיזה חשוב יציאה כדי להניח את המזוזה בימין דרך ביאה, הלך אחר היכר ציר, שהצד שיש בו החור שבאיסקופה שציר הדלת סובב בו חשיב בית, ודרך ימין שנכנסין בו נותנין את המזוזה.
מתחילה צריך להעמיד את הסיפין בבית, ולאחר מכן יקבע בהם את המזוזה – ולא יקבע בהם המזוזה תחילה ולאחר מכן יקבעם בבית.
עשאה כמין נגר – שלא זקף את המזוזה לאורכה, אלא השכיבה לרחבה ונעץ אותה לעומק הקיר, פסולה. ואם נקבעה בעמידה, וי"מ שזקופה מלמעלה ורגלה בשכיבה, כשירה.
במזוזה הלך אחר הרגיל – שאם יש שני פתחים לחדר אחד, בפתח שרגיל לצאת ולבא יותר יניח המזוזה. פתח קטן היה לרבי אצל מקומו ונכנס ויצא בו כדי שלא יטריח תלמידיו לעמוד בפניו אם יעבור לפניהם, ולא עשה לה מזוזה. אבל רב הונא עשה לה מזוזה, לפי שרוב הנכנסין לבית המדרש נכנסו דרך פתח זה.
לרבי יהודה מגביה את המזוזה מן הקרקע טפח, ומרחיק מן הקורה טפח, וכל הפתח כולו כשר למזוזה. וכן פסק רב הונא. ולרבי יוסי למדים מ'וקשרתם וכתבתם', מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה הפתח. לשמואל מצוה להניחה בתחלת שליש העליון, ופירשו שסובר כרבי יוסי, אלא שלא ירחיקה מקורה של מעלה יותר משליש.
דף ל"ג ע"ב
מצוה להניח את המזוזה בטפח הסמוך לרשות הרבים – לחכמים כדי שיפגע במזוזה מיד, ולרב חנינא מסורא כדי שתשמור את כל הבית.
בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם – בשר ודם מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ, הקב"ה עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר 'ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך'.
העמיק את החור טפח, וקבע בו את המזוזה – פסולה.
בית שיש במקצועו פצים קבוע, ושני פתחים אחד לדרום ואחד למערב, וקבע מזוזה בפנים בחלל פתח הדרומי, וכשהדלת סתום הוא פתוח למערב אחורי הדלת, אם יש עובי בפצים המבדילן טפח, צריך מזוזה אחרת לפתח מערבי, הואיל ואין המזוזה בחללו. ואם לאו אין צריך מזוזה אחרת, שהוא כמונח באותו פתח עצמו. וכן אם טלה מלבן לפצים משני צדדים, והמלבן ריבה את עביו והבדיל את הבדלתו אם יש שם טפח צריך מזוזה אחרת, ואם לאו אינו צריך.
העמיד לה מלבן של קנים – חותך שפופרת ומניחה. ודווקא כשהעמיד ולבסוף חתך והניחה, אבל חתך והניח ולבסוף העמיד, פסולה משום תעשה ולא מן העשוי.
'פיתחי שימאי' פטורים מן המזוזה – י"א שאין להם תקרה, וי"א שאין להם מזוזות.
אכסדרה, אף על פי שיש לה פצימין (עמודים) – פטורה ממזוזה, שאין עשויין אלא לחיזוק לתקרה ולא לשם פתח. ואכסדרה דבי רב, שיש לה ד' דפנות אלא שאין מגיעות לסכך, חייבת, שחדר ממש הוא. וכן 'אכסדרה רומיתא', שעשויה חלונות חלונות, חייבת.
בית שער, אכסדרה (רומיתא), ומרפסת – חייבין במזוזה.
בית שער הפתוח לחצר ובתים פתוחין לבית שער – חייב בשתי מזוזות.
בית שער הפתוח לגינה ולקיטונית – לרבי יוסי נידון כקיטונית וצריך מזוזה, ולחכמים נידון כבית שער ואינו צריך. ונחלקו אמוראים באיזה אופן המחלוקת: לרב ושמואל – פתח שהבאים מן הגינה דרך בית שער נכנסין בו לקטונית, לדברי הכל חייב. ונחלקו בפתח החיצון שהיוצאין מן הבית דרך בית שער יוצאין בו לגינה, שלרבי יוסי עיקר בית שער לשם כניסת קיטונית נעשה, והוא כשאר בית שער שחייבין כל פתחיו במזוזה, ולחכמים עיקר בית שער ליציאה מקיטונית לגינה נעשה, ונדון כאויר ולא כבית שער. ולרבה ורב יוסף – בפתח שיוצאים בו מבית לגינה לדברי הכל פטור, שהוא פתח של גינה, ונחלקו בפתח שנכנסים בו מן הגינה לקטונית דרך הבית שער, שלרבי יוסי חייב שהוא עשוי לביאת הבית, ולחכמים פטור שהכל נעשה בשביל הגינה. אביי ורבא פסקו כרב יוסף, ורב אשי פסק כרב ושמואל ולחומרא כרבי יוסי, והצריך מזוזה לשניהם. וכן הלכה.
*************
יום חמישי ד' תשרי תשע"ט
מסכת מנחות דף ל"ד
דף ל"ד ע"א
לול פתוח מן הבית לעלייה – לרב הונא אם יש לו פתח אחד חייב במזוזה אחת, אם יש לו שני פתחין אחד בבית ואחד בעליה, חייב בשתי מזוזות. ומדבריו למד רב פפא שחדר שיש לו ארבעה פתחים, אע"פ שרגיל להשתמש רק באחד מהן, חייב בארבע מזוזות.
פתח העומד בקרן זוית של בית – חיב במזוזה. ואע"פ שאין לה פצימין, ראשי הכתלים הן הן פצימין.
מזוזה צריך לקובעה בצד ימין – שנאמר 'ביתך' ביאתך מן הימין. י"א משום שאדם עוקר תחילה רגל ימין, וי"א שנאמר 'ויקח יהוידע הכהן ארון אחד ויקב חור בדלתו ויתן אותו אצל המזבח מימין בבוא איש בית ה' וגו'.
בית שאין לו אלא פצים אחד – חכמים פוטרים ממזוזה, שנאמר 'מזוזות'. ורבי מאיר מחייב – לרבי ישמעאל שנאמר 'מזוזות' גם בפרשה שניה, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט. ולרבי עקיבא שנאמר 'על המשקוף ועל שתי המזוזות', שאין צריך לומר שתי, אלא זה בנה אב שכל מקום שנאמר מזוזות אינו אלא אחת, עד שיפרט לך הכתוב שתים. וכל זה כשהפצים הוא מימין, אבל אם הוא משמאל, גם לרבי מאיר פטור.
מזוזוה נכתבת על ספר – שנאמר 'וכתבתם', ולמדים כתיבה כתיבה מ'וכתב לה ספר', ואין למדים מ'וכתבת על האבנים', שדנין כתיבה הנוהגת לדורות מכתיבה הנוהגת לדורות, ולא מכתיבה שאין נוהגת לדורות. ואע"פ שנאמר 'על מזוזות' ומשמע שיכתבם על הסף ממש, כבר נאמר קודם לכן 'וכתבתם' שתהא כתיבה תמה, ואין כתיבה תמה על העצים ואבנים אלא על הספר. ואע"פ כן צריך לגזירה שוה, שלא נאמר שיכתבם על אבנים ואחר כך יקבעם בסף.
וכותבים בדיו בין במזוזות בין בגט – שנאמר 'ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו'.
ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו, ואפילו כתב אחד מעכבן – ואפילו קוצו של יו"ד מעכבת. וכל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה, פסולה.
דף ל"ד ע"ב
בתפילין כותב ד' פרשיות בד' בתים – לרבי ישמעאל שנאמר לטטפת לטטפת לטוטפת, הרי כאן ארבע. ולרבי עקיבא טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים.
וכותבן על ד' עורות, ומניחן בד' בתים בעור אחד – אבל לא יניחם בד' בתים של ד' עורות, שנאמר 'ולזכרון בין עיניך', זכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות.
כתבן בעור אחד והניחן בד' בתים – יצא. ולרבי צריך שיהא ריוח ביניהם, כדי שלאחר שכתבן בעור אחד יחתוך מלמעלה העור כמין ד' אצבעות ויניחן בד' בתים, ויהיה מדובק למטה עור אחד כדי שתהא פרשה אחת בבית אחד. ולחכמים אינו צריך. ושוין שנותן חוט או משיחה בין כל אחת ואחת.
אם אין החריץ של בין בית לבית ניכר מבחוץ – פסולות.
תפלה של יד כותבה על עור אחד – ואם כתבה בארבע עורות והניחה בבית אחד, יצא. לרבי יהודה צריך לדבק את הד' אגרות ביחד בתפירה או בדבק, שנאמר 'והיה לך לאות על ידך', כשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים. ולרבי יוסי אין צריך. וחזר רבי יהודה והודה לדברי רבי יוסי, שאמר שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתי תפילין של ראש, טולה עור על אחת מהן ומניחה בידו, אע"פ שאין מדובקות מבפנים. (ובאופן שאין איסור לעשות מתפילין של ראש לתפילין של יד כמו שיתבאר בסמוך).
תפלה של יד עושין אותה של ראש – אבל של ראש אין עושין אותה של יד, שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. ודוקא כשכבר נקשרו בראש, אבל אם רק הזמינם לשם ראש, לסובר 'הזמנה לאו מילתא היא', מותר לעשותם של יד. ולסובר הזמנה מילתא היא, אסור. ואם התנה מתחילה שיהו של יד אם צריך להם, מותר.
כיצד סדרן – קדש לי והיה כי יביאך מימינו של קורא שהוא שמאלו של מניח, שמע והיה אם שמוע משמאלו של קורא שהוא ימינו של מניח, נמצא הקורא קורא כסדרן.
*************