לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי ד' אלול תשע"ח

מסכת מנחות דף ה'

דף ה' ע"א 

מנחת העומר שקמצה שלא לשמה – לשיטת רשב"ל כשירה, ושיריה אין נאכלין עד שתביא מנחת העומר אחרת ותתירנה. ואין בה משום 'ממשקה ישראל', שסובר ריש לקיש האיר המזרח מתיר את החדש אפילו בזמן שבית המקדש קיים.

יש בעופות שאין במנחות: א. שהעופות באין בנדבת שנים, ומנחות לא, לפי שנאמר בה 'נפש'. ב. ובאין במחוסרי כפרה, כגון זב וזבה ויולדת ומצורע. ג. והותרו מכלל איסורן בקודש, שהמליקה אסורה להדיוט. ויש במנחות שאין בעופות: שהמנחות טעונות כלי, ותנופה, והגשה, וישנן בציבור כביחיד.

הקדים מתן שמן של מצורע למתן דם – ימלאנו שמן ויחזור ויתן שמן אחר מתן דם. הקדים מתן בהונות למתן שבע – ימלאנו שמן ויחזור ויתן מתן בהונות אחר מתן שבע. וגם אם נאמר ש'אין מחוסר זמן לבו ביום', הסדר בהלכות מצורע מעכב, שנאמר 'זאת תהיה תורת המצורע' בהוייתה תהא.

הקדים חטאתו של מצורע לאשמו – לא יהיה אחר ממרס בדמה, אלא תעובר צורתה ותצא לבית השריפה. ולא משום 'הויה' שנאמר בהלכות מצורע, שהשחיטה אינה עבודה, אלא משום שיש מחוסר זמן לבו ביום.

דף ה' ע"ב 

אין מביאין מנחת בכורים ומנחת בהמה קודם לעומר – ואם הביא פסול. ולריש לקיש דווקא אם הביא בי"ד או ט"ו, אבל אם הביא בט"ז, אפילו קודם לעומר כשר, שהאיר המזרח מתיר גם בזמן שבית המקדש קיים. וקודם לשתי הלחם לא יביא, ואם הביא כשר.

לשיטת רבא מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה, ושיריה נאכלין, ואינה צריכה מנחת העומר אחרת להתירה – שאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה, ולא בכהן בעל מום. ורק בדבר הראוי לעבודה, ולא במנחת שעורים של העומר שאינה ראויה אלא לעבודה זו ולא למנחה אחרת. ורק במקום הראוי לעבודה, ולא אם נפגם המזבח.

'מן הבקר' בא למעט שאין מקריבין את הטרפה. – ואין ללמוד בק"ו מבעל מום שמותרת להדיוט ואסורה לגבוה, טריפה שאסורה להדיוט אין דין שאסורה לגבוה, שחלב ודם יוכיחו שאסורים להדיוט ומותרין לגבוה. ואם תאמר מה לחלב ודם שבאין מכלל היתר, תאמר בטריפה שכולה אסורה, מליקה תוכיח שכולה איסור ואסורה להדיוט ומותרת לגבוה. ואם תדחה מה למליקה שכן קדושתה אוסרתה, עדיין יש להשיב על כך. (למסקנת הגמרא להלן ו. – מה לבעל מום שכן עשה בו מקריבין כקריבין, ואם תאמר יוצא דופן יוכיח, מה ליוצא דופן שאינו קדוש בבכורה, ומשניהם יחד בצד השוה, יש להשיב מה לצד השוה שכן מומן ניכר, תאמר בטריפה שאין מומה ניכר). ומשום כך צריך 'מן הבקר' להוציא את הטריפה.

*************

יום חמישי ה' אלול תשע"ח

מסכת מנחות דף ו'

דף ו' ע"א 

משלשה מקומות למדנו שאין מקריבין טריפה: א. 'מן הבקר', ב. 'ממשקה ישראל', מן המותר לישראל. ג. מ'כל אשר יעבור תחת השבט', פרט לטריפה שאינה עוברת. וממשקה ישראל לא הייתי ממעט אלא טריפה הדומה לערלה וכלאי הכרם שלא היתה לה שעת הכושר, לכך נאמר כל אשר יעבור, ועדיין הייתי ממעט רק אם נטרפה ולבסוף הקדישה, אבל אם הקדישה ולבסוף נטרפה לא, כיון שבשעת הקדישה היתה ראויה, לכך נאמר מן הבקר.

אחד מנחת חוטא ואחד כל המנחות שקמצן: זר, אונן, טבול יום, מחוסר בגדים, מחוסר כיפורים, שלא רחץ ידיו ורגליו, ערל, טמא, יושב, עומד על גבי כלים, על גבי בהמה, ע"ג רגלי חבירו – פסול. ולכך פירט התנא שדין זה הוא גם במנחת חוטא, לפרש שאע"פ שרישא אינה כרבי שמעון, סיפא רבי שמעון היא, שאע"פ שלדבריו מנחת חוטא אין טעונה לבונה שלא יהא קרבנו מהודר, אין אנו מכשירים אותה כשקמצה אחד מן הפסולים.

קמץ בשמאל – לת"ק פסול, לבן בתירא יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין.

קמץ ועלה בידו צרור או גרגר מלח או קורט של לבונה – פסול. מפני שאמרו הקומץ היתר והחסר פסול. ואיזהו היתר, שקמצו מבורץ (גדוש, וי"א שנראה קמח חוצץ בין ראשי אצבעותיו לפס ידו). וחסר, שקמצו בראשי אצבעותיו.

אמר רבי שמעון: בדין הוא שתהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה, וחטאת חלב שתהא טעונה נסכים, שלא יהא חוטא נשכר, ומפני מה אינה טעונה שלא יהא קרבנו מהודר.

דף ו' ע"ב 

מחלוקת בן בתירא עם חכמים אם יחזיר את הקומץ כאשר קמצו בפסול הוא גם כאשר הקומץ בעין – שהרי 'יחזיר ויחזור ויקמוץ' שנינו, ולא 'יחזיר ויביא מתוך ביתו וימלאנו ויחזור ויקמוץ'.

לבן בתירא יחזור ויקמוץ בין אם קמץ תחילה בשמאל, ובין אם קמץ זר, ובין בשאר כל הפסולין, שדורש 'וקמץ משם' ממקום שקמץ כבר.

שחיטת פרה אדומה בזר פסולה – לפי שנאמר בה 'אלעזר וחוקה'. ואע"פ שהשחיטה אינה עבודה, ופרה קדשי בדק הבית היא, הרי זו כמראות נגעים שצריכה כהן אע"פ שאינה עבודה.

'וקמץ משם' – ת"ק דורש ממקום שרגלי הזר עומדות, כלומר ממקום דריסת רגלי ישראל י"א אמה, ולמדנו מכאן שכל העזרה כשירה לקמיצה, ואין צריך לקמוץ בצפון. ובן בתירא דורש ממקום שקמץ כבר. ומכאן למדנו שאם קמץ בשמאל (או בשאר כל הפסולים), יחזיר ויחזור ויקמוץ.

זר שקמץ – לדברי רב יחזיר. למסקנת הגמרא לשיטת בן בתירא אמרו. ובא לחדש בענין אם קידש הקומץ, ללשון ראשון שגם אם קידש בכלי יחזיר, וללשון שני שדוקא אם קמץ ולא קידש, אבל אם קידש פסל. וכבר נחלקו תנאים בדבר, שלרבי יוסי בן יוסי בן יאסיין ורבי יהודה הנחתום לא הכשיר בן בתירא אלא אם קמץ ולא קידש, אבל אם קידש פסל. (וטעמם יבואר בדף הבא). ולת"ק אפילו אם קידש בכלי יחזיר.

*************