לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי ד' אלול תשע"ט

מסכת כריתות דף י"ד

פרק שני – יש בקרבנות

דף י"ד ע"א

יש בקרבנות יחיד שאין בקרבנות הציבור: קרבנות יחיד עושין תמורה וקרבנות ציבור אין עושין, קרבנות יחיד יש מהן שנוהגות בזכרים ובנקבות, כגון שלמים, קרבנות ציבור אין נוהגין אלא בזכרים. קרבנות יחיד חייבין באחריותן ובאחריות נסכיהם, כלומר יש מהן מאותן שקבוע להן זמן שאפילו עבר זמנם חייבין להקריבן לאחר זמן, אבל קרבנות ציבור שיש להן זמן אם עבר זמנם אין חייבין באחריותן ולא באחריות נסכיהן, אבל חייבין באחריות נסכיהן משקרב הזבח, שאם קרב בזמנו ולא קרבו נסכים עמו חייבין להקריבם אפילו מכאן ועד עשרה ימים.

יש בקרבנות ציבור שאין בקרבנות יחיד: שקרבנות הציבור דוחין את השבת ואת הטומאה, וקרבנות יחיד אין דוחין. ולרבי מאיר אין הטעם תלוי אלא בקביעות זמן, אותן שזמנן קבוע שאם עבר הזמן אין להן תשלומין דוחין שבת וטומאה אפילו הן של יחיד, כגון חביתי כהן גדול ופר של יום הכיפורים, וכל שאין להן זמן קבוע אינם דוחין שבת וטומאה אפילו הן של ציבור, כגון פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים.

עולת העוף באה אפילו נקיבה – שתמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות.

כל היום כשר למוספין – שנאמר 'דבר יום'. ואם עבר היום ולא הביאן אינו חייב באחריותן, שנאמר 'ביומו'. ואם קרב הזבח חייב באחריות נסכים בין בלילה ובין למחר, שנאמר 'מנחתם ונסכיהם' בלילה, 'מנחתם ונסכיהם' למחר. וי"א שנאמר 'מלבד שבתות ה".

ולא אמרו שנסכים קרבים בלילה אלא כשלא הביאן עם הזבח – אבל אם הביאן עם הזבח קידשן שחיטת הזבח ואין קרבין אלא ביום כזבח עצמו, שנאמר 'ולנסכיכם ולשלמיכם', מה שלמים ביום, אף נסכים ביום.

דברים שדרכן ליקרב בלילה – כגון אברים ופדרים, מקריבין אותן מבוא השמש, ומתעכלין והולכין כל הלילה. ואפילו דברים שדרכן ליקרב ביום, כגון הקומץ הלבונה ומנחת נסכים (שבאה עם הזבח), מעלן עם בוא השמש סמוך לשקיעה, ומתעכלין והולכין כל הלילה.

כל הקרב ביום – אין קדוש בכלי שרת אלא ביום. וכל הקרב בלילה, קדוש בלילה. וכל הקרב בין ביום בין בלילה, קדוש בכלי בין ביום ובין בלילה.

דף י"ד ע"ב

כותבי הלכות של תורה שבעל פה – כשורפי תורה, שאין מצילין אותן בשבת בפני הדליקה, וי"מ שאסור להשהותן כתובים. והלמד מהן, אינו נוטל שכר.

כתוב אחד אומר 'כתוב לך את הדברים האלה', וכתוב אחד אומר 'כי על פי הדברים האלה' – לומר לך דברים שעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב, ושבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה. וי"א אלה אתה כותב, ואין אתה כותב הלכות. ודבר חדש מותר, וכן נהגו רבי יוחנן וריש לקיש לעיין בספרי אגדות בשבת, משום 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'.

מי שנזדמנו לו נסכים בלילה – מקדישן בלילה בכלי ומקריבין, שמאחר שנסכים הבאים מחמת עצמן קרבין בלילה, גם קדושים בלילה. ועלות השחר פוסלת בנסכים אלו כאברין.

מקריבין בחול המועד: נדרים ונדבות, שנאמר 'לבד מנדריכם ונדבותיכם', עולת יולדת ומצורע, שנאמר 'ולעולותיכם', מנחת סוטה ומנחת קנאות, שנאמר 'ולמנחותיכם'. שלמי נזיר שנאמר 'ולשלמיכם'. ולמסקנא שלמי נזיר בכלל נדרים ונדבות שנקרא 'נידר ונידב', ו'לשלמיכם' בא לרבות שלמי פסח.

כל שנידב ונידר קרב בבמת יחיד, ושאינו נידב ונידר אינו קרב בבמת יחיד – נזירות למסקנא נקרא נידר ונידב וקרב בבמה, שהרי אבשלום הלך להקריב את קרבן נזירותו בחברון.

שנה ששאלו ישראל מלך – היתה שנה עשירית של שמואל. ולאחר ארבעים שנה מרד אבשלום, שעשר שנים מלך שמואל בעצמו, שנה אחת מלך שאול ושמואל, שתים מלך שאול בעצמו, ושלשים ושש מלך דוד.

 

*************

יום חמישי ה' אלול תשע"ט

מסכת כריתות דף ט"ו

דף ט"ו ע"א

יש בא ביאה אחת וחייב ז' חטאות – בא על חמותו, או אם חמיו, או אם חמותו (1), שנשאת לבנו (כלתו, 2), ואח"כ נישאת לאחיו (3), ואח"כ נישאת לאחי אביו (4), והיא אחות אשתו (5), והיא אשת איש (6) ונדה (7).

הבא על חמותו שהיא גם אם חמותו וגם אם חמיו (שנשא את בתה ואת בת בתה ואת בת בנה) – לר' יוחנן בן נורי חייב ג' חטאות, לחכמים רק חטאת אחת, שכולן משום לאו אחד.

שחט בהמה ואת בת בתה ואח"כ שחט את בתה – לסומכוס משום ר' מאיר: סופג שמונים, שבשחיטת הבהמה השלישית עבר פעמיים על איסור 'אותו ואת בנו'. לחכמים סופג רק ארבעים, ששֵם איסור אחד הוא.

לר' הושעיא – ר' יוחנן בן נורי וסומכוס בשיטה אחת עומדים. לרבא: שמא לא אמר ר' יוחנן רק כאן משום שהן שמות מוחלקין, משא"כ באותו ואת בנו. לרב נחמן בר יצחק: שמא לא אמר סומכוס אלא באותו ואת בנו שגופין מוחלקין, משא"כ כאן, וכמו שדרש ר' יוחנן 'שארה הנה זמה היא' – הכתוב עשאן לכולן זמה אחת.

ר' עקיבא שאל את רבן גמליאל ואת ר' יהושע: הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו, האם חייב חטאת אחת או ג'. אמרו לו לא שמענו, אבל שמענו שהבא על ה' נשיו נדות בהעלם אחת, חייב על כל אחת, והדברים ק"ו.

אין לפרש ספק ר' עקיבא בג' נשים – שפשוט שחייב ג' שהרי גם השמות וגם הגופים מוחלקין. אלא ספיקו באשה אחת, והיינו ברשע שבא על אמו והוליד ב' בנות, וחזר ובא על אחת מהן והוליד בן, ובא בנו – רשע בן רשע – על אחות אמו שהיא אחותו שהיא אחות אביו. והספק אם חייב ג' מפני שהשמות מוחלקין, או חייב אחת משום שהוא גוף אחד. ורצו ללמוד בק"ו מה' נשיו נדות בבת אחת שהיא שם אחת וחייב על כל אחת, כ"ש בזו שהן ג' שמות. אך יש לפרוך: מה לה' נדות שכן גופין מוחלקין. אלא המקור לחיוב הוא מהפסוק 'ערות אחותו גלה'.

בא על ערוה אחת כמה ביאות בהעלם אחד – לר' אליעזר חייב חטאת על כל אחת. לחכמים חייב רק אחת.

היה הוא בהעלם אחת והיא בה' העלמות – היא חייבת על כל אחת, והוא חייב רק אחת (לחכמים), ואין מחייבים אותו על כל אחת בטענה דהואיל והוא גרם לה להתחייב ה'.

בא על ה' נשיו נדות בהעלם אחד – גם לחכמים חייב על כל אחת, הואיל וגופין מוחלקין.

עשה בשבת פעמיים אותה מלאכה בהעלם אחד, כגון קצר וקצר – לרבה: לר' אליעזר חייב שתים (אם עשאם בזה אחר זה, כדלהלן), שטעמו משום שעשה שתי עבירות, וגם כאן כך הוא. לרב יוסף: לכו"ע חייב רק אחת, שטעמו של ר' אליעזר מפני שאי אפשר לערב ולעשות שתי הביאות יחד, משא"כ בזה.

עשה אב מלאכה ותולדתה בהעלם אחד, כגון קצר וזמר – לחכמים חייב אחת, לר' אליעזר חייב שתים. ומדוייק שאם עשה פעמיים אותו אב גם לר' אליעזר חייב רק אחת – ולרבה היינו בדלית המודלית על גבי תאינה וקצצן בבת אחת, שבזה חייב ר' אליעזר שתים הואיל ושמות מוחלקין וגופין מוחלקין, ובדומה לזה בקצר שתי גרוגרות בבת אחת, חייב אחת, אבל קצר כגרוגרת וחזר וקצר כגרוגרת – חייב שתים.

דף ט"ו ע"ב

עוד שאל רבי עקיבא: אבר המדולדל בבהמה האם מטמא משום אבר מן החי? אמרו לו: לא שמענו, אבל יש ללמוד ממה ששמענו – אבר המדולדל באדם טהור, ומה אדם המיטמא מחיים כך, כל שכן בבהמה שאינה מקבלת טומאה מחיים שאין אבד המדולדל שבה מטמא.

מנהג מוכי שחין בערב פסח בירושלים שהיו להם אברים מדולדלים – הולך אל הרופא וחותכו עד חיבור כשערה, ותוחבו בקוץ ונמשך ממנו, והלה עושה פסחו והרופא עושה פסחו, ועושה זאת בכל כוחו ולכן אין נטמא בשעת פרישה.

משקה הבלוע בכרישה או בשערו או בכסותו – אינו חשוב משקה להכשיר בכי יותן, אך משקים היוצאים הרי הן בכי יותן. כרישה עצמה שמחקה להוציא ממנה משקין – הוכשרה, שבשעת פרישה נגעו בה המים, שאין מוציאם בכל כוחו אלא בנחת.

זב וטמא מת שירדו עליהם גשמים וסחטו בגדיהם ויוצאים המשקים מצד העליון לצד התחתון – טהורים, שאין חשובים משקה עד שיצאו מכל הבגד. יצאו מכולן – מכשירין, אך טהורים, והיינו בניתזין בכל כחן ולא נגעו בבגד הטמא בשעת פרישה.

עוד שאלו ר' עקיבא: השוחט ה' זבחים בחוץ בהעלם אחת, האם חייב ה' או אחת? אמרו לו: לא שמענו. אמר ר' יהושע: שמעתי באוכל מזבח אחד מה' תמחויין בהעלם אחת, שחייב על כל אחת משום מעילה, וקל וחומר לה' זבחים נפרדים. לר' שמעון: לא כך שאל, שאם כן לא היה ר' יהושע מוכיח מאוכל – שהרי מה לאוכל שכן נהנה. אלא כך שאלו: האוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחת, מהו? והוכיח ר' יהושע: מה זבח אחד שאין גופין מוחלקין חייב על כל אחת משום שהתמחויין מוחלקין, כל שכן לחמשה זבחים שהם גופין מוחלקין.

אמר לו ר' עקיבא לר' יהושע: אם הלכה נקבל, אם לדין יש תשובה – שמעילה חמורה מנותר שעשה בה מאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה, וצירף את המעילה לזמן מרובה.

שנינו בברייתא: א. אכל ה' חתיכות נותר מזבח אחד בהעלם אחת אפילו בחמשה תמחויין – מביא חטאת אחת, ועל לא הודע – אשם תלוי אחת. ב. אכלם בחמש העלמות – מביא חטאת על כל אחת, ועל לא הודע אשם תלוי על כל אחת. ג. אכל מה' זבחים בהעלם אחת – לת"ק: חייב על כל אחת. לר' יוסי בר' יהודה: חייב אחת, וכן על לא הודע אשם תלוי אחת. ד. אכל ה' חתיכות בה' תמחויין מזבח אחד לפני זריקת דמים אפילו בהעלם אחת – חייב על כל אחת משום מעילה.

הברייתא נשנתה ע"י ב' תנאים – שבדין ב' מבואר שדווקא העלמות מחלקות ולא זבחים מחלקים. ובדין ג' מבואר שלת"ק זבחים מחלקים. וב' דרכים בגמרא: א. נחלקו ב' תנאים בדעת ר' יהושע אם הודה לדברי ר' עקיבא. שאי אפשר להעמיד הברייתא כר' עקיבא – שהרי בסיפא לא שנינו שעל ספיקו מביא אשם תלוי, ור' עקיבא מחייב על ספק מעילה אשם תלוי. ב. ר' יהושע לא הודה לו, והתנא הראשון הוא תנא הסובר כר' עקיבא לענין חילוק חטאות, וחולק עליו לענין אשם תלוי על מעילה.

 

*************