לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי ה' ניסן תשע"ט

מסכת חולין דף קל"ד

דף קל"ד ע"א 

כהן שמכר בהמה לישראל ואמר לו חוץ מן המתנות – פטור מן המתנות, ששיור הוא ושל כהן הן. אמר לו 'על מנת שהמתנות שלי' – י"א שחייב במתנות ונותנן לכל כהן שירצה, ש'על מנת' אינו שיור אלא תנאי, והכל מכר לו ע"מ שיתנם לו, ואין בו כח להתנות. וי"א שהמתנות של הכהן, ש'על מנת' שיור הוא.

לקח מן הטבח בני מעיים במשקל, נותן מתנות לכהן וחוזר ותובע דמים מן הטבח. לרב רק אם שקל לעצמו, דכיון דטבח לא נגע בהן אינו בעל דברים של כהן, לפיכך זה הלוקח נותנן ותובע דמים מן הטבח, שעליו היה מוטל ליתן. אבל אם שקל לו טבח, דינו של כהן ותביעתו אף על הטבח, והטבח חוזר עליהן, ואם ישנם בעין נותנן לכהן, וכדין גזל ולא נתיאשו הבעלים ואכלו אחר, שרצה מזה גובה ורצה מזה גובה, שמתנות כהונה נגזלות. ולרב אסי אפילו שקל לו טבח הדין של כהן עם הלוקח, הואיל וישנה לגזילה בעין, שמתנות כהונה אינם נגזלות, וכל זמן שהם בעין, החוב מוטל על מי שהם אצלו לתתו לכהן, והראשון לא נעשה גזלן עליהם.

גר שנתגייר והיתה לו פרה – נשחטה עד שלא נתגייר פטור ממתנות, נשחטה משנתגייר, חייב. ספק אם נשחטה קודם שנתגייר או לאחר מכן – פטור, שהמוציא מחבירו עליו הראיה.

חורי הנמלים שבתוך הקמה, שעדיין לא הגיעו הקוצרים לשם – כל הנמצא בהן הוא לבעה"ב, שאין לקט אלא הנושר בשעת קצירה. ושלאחר הקוצרים – לת"ק חטין העליונים שעל פי החור, לעניים, שיש לומר לקט הן שנשרו מן השבלין בשעת קצירה, והתחתונים לבעל הבית, שקודם קצירה כנסום נמלים שם. ולרבי מאיר הכל לעניים, שספק לקט לקט, שנאמר 'עני ורש הצדיקו', צדק משלך ותן לו. ואין דומה לספק מתנות ששנינו שהוא פטור, שקמה יש לה חזקת חיוב שהרי של ישראל היא, ופרה יש לה חזקת פטור שהיתה של עובד כוכבים.

חיוב חלה נעשית בשעת גלגול העיסה – ואם גלגלה העובד כוכבים, פטור. גוי שהיה לו עיסה ונתגייר, אם עד שלא נתגייר נתגלגלה פטור, ואם משנתגייר חייב. היה ספק, חייב, ואין הולכים אחר חזקת פטור כמו במתנות, שספק ממון לקולא, וספק איסורא לחומרא.

שמונה ספקות נאמרו בגר: ארבע – שהן ספק איסור – לחיוב: קרבן אשתו, שבספק אם ילדה כשהיתה עובדת כוכבים ספק משנתגיירה, מביאה קרבן. חלה (כמו שנתבאר), בכור בהמה טמאה, והיינו פטר חמור למ"ד אסור בהנאה עד שיפדנו, ובכור בהמה טהורה, שאסור מספק לשוחטו בחוץ עד שיסתאב. וארבע – שהן ספק ממון – לפטור: ראשית הגז, והמתנות, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, שלאחר שנפדה מעכב הטלה בידו שאין בו קדושה ואינו אלא ספק ממון.

דף קל"ד ע"ב 

במקום שאין עניים מצויים – אין צריך להניח לקט שכחה ופאה, שנאמר 'לעני ולגר תעזוב אותם', ולא לעורבים ולא לעטלפים.

אין הישראל צריך לטרוח ולהביא תרומה מן הגורן לעיר או ממדבר ליישוב ליד כהן, אלא כהן הולך ומביאה. ומצניעה עד שימצא כהן. ואם אין שם כהן, שוכר פרה ומביאה מפני הפסד תרומה. ואין דומה למתנות עניים שאין צריך להניחם כשאין עניים מצויים שם, שהתרומה נאמר בה 'נתינה'.

מקום שנהגו למלוג את העגלים ברותחין עם עורן – לא יפשיט את הזרוע, אלא נותנו לכהן כמו שהוא בעורו. וכן מקום שנהגו להפשיט את הראש, לא יפשיט את הלחי, שצריך ליתן לו גם את העור. ואם אין שם כהן, מעלין אותן בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן. ואינו דומה למתנות עניים שאין צריך להניחם כשאין עניים מצויים שם, לפי שנאמר בהם 'נתינה'.

המפקיר את כרמו, ולשחר השכים ובצרו – חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה, ופטור מן המעשרות, שבמתנות עניים נאמר 'תעזוב' יתירא לרבות הפקר שחזר וזכה בו.

רבי אמי קדם וזכה בדינרי זהב שנשלחו לבית המדרש. י"א שזכה בהן לעניים, וי"א שזכה לעצמו לפי שהוא אדם חשוב, ולמדנו מ'והכהן הגדול מאחיו', שיהא גדול מאחיו בנוי בחכמה ובעושר. ואם אין לו, אחיו הכהנים מגדלין אותו, שנאמר 'והכהן הגדול מאחיו', גדלהו משל אחיו.

איזהו הזרוע? מן הפרק של ארכובה עד כף של יד, וכן זרוע האמור בנזיר. שוק – לת"ק הוא כנגד הזרוע ברגל. (והן שתי עצמות מן הפרק של ארכובה עד בוקא דאטמא, דהיינו כל הירך). ולרבי יהודה מן הפרק של ארכובה עד סובך של רגל (היינו פרק שבין הקולית ועצם אמצעי).

איזהו לחי? מן הפרק של לחי אצל הצדעים, וחותך כלפי מטה עד פיקה של גרגרת (שיפוי כובע שהוא פתחה של קנה בית הבליעה, והיינו לחיים התחתונות עם הלשון). אבל אינו נוטל את בית השחיטה, וי"א ש'נוטל בית השחיטה עמה', ואין חולקים בדין, אלא שרבי חנינא בן אנטיגנוס היא שמכשיר שחיטה למעלה מבית הבליעה. וי"א שנוטל 'עמה' היינו עם הבהמה, ולא עם הלחי.

צריך ליתן זרוע ימין ולא זרוע שמאל: י"א שנאמר 'הזרוע' המיומנת שבזרוע, וי"א ש'זרוע' נגד יד שעושה מלחמה והיא ימין, וי"א שנאמר בשוק 'שוק הימין', וכן זרוע מוקדשין של איל נזיר שנאמר 'תרומה', וכן זרוע של חולין של מתנות כהונה, שנאמר 'תתנו'.

נותן עם הלחיים צמר שבראש כבשים ושער שבזקן תיישים – שנאמר ו'ה'לחיים.

מעיקר הדין צריך ליתן עם הקיבה חלב שעל גבי הקבה וחלב שבתוך הקבה – שנאמר ו'ה'קבה, וכהנים נהגו בו עין יפה ונתנוהו לבעלים.

דורשי חמורות היו אומרים: הזרוע כנגד היד, וכן הוא אומר ויקח רומח בידו, ומכאן שנותן זרוע של ימין, שיד ימין עושה מלחמה. ולחיים כנגד תפלה, וכן הוא אומר ויעמוד פנחס ויפלל. קבה כמשמעה, וכן הוא אומר ואת האשה אל קבתה.

הדרן עלך הזרוע והלחיים

*************

יום חמישי ו' ניסן תשע"ט

מסכת חולין דף קל"ה

דף קל"ה ע"א 

פרק י"א – ראשית הגז

ראשית הגז – נוהג בארץ ובחו"ל, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשים.

חומר בזרוע ולחיים ובקבה מראשית הגז – שהזרוע והלחיים והקבה נוהגין בבקר ובצאן, במרובה ובמועט, וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות, ואינו נוהג אלא במרובה. וכמה הוא מרובה? לב"ש שתי רחלות, ולבית הלל חמש. לרבי דוסא בן הרכינס חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז, ולחכמים חמש רחלות גוזזות כל שהן. וכמה נותנין לכהן? משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל, מלובן ולא צואי שלא נתלבן עדיין כולו, כדי לעשות ממנו בגד קטן, שנאמר 'תתן לו', שיהא בו כדי מתנה.

לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו – פטור, לפי שקנאו בשינוי. לבנו ולא צבעו, חייב, שאין זה שינוי.

הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים במחובר – פטור מראשית הגז. הלוקח גז צאנו של חבירו, אם שייר, המוכר חייב, לא שייר, הלוקח חייב. היו לו שני מינים, שחופות ולבנות, מכר לו שחופות אבל לא לבנות, זכרים אבל לא נקבות, זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו.

קדשי מזבח פטורין מראשית הגז – לפי שאינן בני גיזה, שנאמר 'ולא תגוז בכור צאנך'. וגם אם הקדיש חוץ מגיזותיה וכחישה, פשטה קדושה בכולה וחלה גם על הגיזה.

מה ששנינו שאין ראשית הגז נוהג במוקדשין: א) מדובר בקדשי בדק הבית, שאע"פ שאסורים בגיזה ועבודה מדרבנן, מן התורה בני גיזה הן, וקמ"ל שאין צריך לפדות ראשית הגז וליתנו לכהן, שנאמר 'צאנך' ולא צאן הקדש. ב) למ"ד קדשי בדק הבית בכלל 'העמדה והערכה' ואי אפשר לפדות את הגיזה, מדובר כשהקדיש חוץ מגיזותיה וכחישה, שאע"פ שהגיזה אינה של הקדש, אין צריך להפרישה וליתנה. ג) לרבא מדובר במקדיש גיזה עצמה, וקמ"ל שאין צריך לפדות לאחר גיזה וליתנה לכהן, שנאמר 'גז צאנך תתן לו', מי שאין מחוסר אלא גזיזה ונתינה, יצא זה שמחוסר גזיזה פדייה ונתינה.

האומר רגלה של זו עולה – לרבי יוסי כולה עולה, ולרבי מאיר אין כולה עולה. וכל זה כשהקדיש אבר שאין הנשמה תלויה בו, אבל הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו, לדברי הכל פשטה קדושה בכולה.

בהמת השותפים (של שני ישראלים) – לת"ק חייב בראשית הגז, ור' אלעאי פוטר. ושותפות עובד כוכבים – לדברי הכל פוטר מראשית הגז.

טעם המחלוקת: ת"ק דורש 'צאנך' למעט שותפות עובד כוכבים, ואין לנו מיעוט לבהמת שותפים. ר' אלעאי דורש 'צאנך' המיוחד לך ולא של שותפות. ושותפות עובד כוכבים: א) למדים ראשית הגז ממה שנאמר בתחילת הפסוק לענין תרומה 'ראשית דגנך' ולא שותפות עובד כוכבים, ואע"פ ש'ראשית' האמור לענין ראשית הגז הפסיק הענין, ה'וא"ו' מערבן. ב) מ'צאנך', וסובר שכמו שממעטים שותפות עובד כוכבים לפי שאינו מיוחד לישראל, ממעטים גם בהמת שותפין, לפי שאינו מיוחד לאחד מהם.

לחכמים אין למדים שותפות עובד כוכבים בראשית הגז מתרומה – א) שהפסיק הענין. ב) שמחייבין שותפות עובד כוכבים בתרומה.

דף קל"ה ע"ב 

ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה בשותפות – לרבי טבל וחולין מעורבים זה בזה, ש'אין ברירה'. ולרבן שמעון בן גמליאל של ישראל חייב ושל עובד כוכבים פטור, ש'יש ברירה'. ושניהם סוברים ששותפות עובד כוכבים חייבת בתרומה.

שיעור עיסה שחייבת בחלה – עשירית האיפה כעיסת מדבר, שנאמר 'עריסותיכם' כדי עריסותיכם.

לשיטת רבא מודה ר' אלעאי שהשותפות אינה פוטרת: א) בתרומה שנאמר 'תרומותיכם'. ו'דגנך' בא למעט שותפות עובד כוכבים. ב) בחלה, שלמדים 'ראשית ראשית' מתרומה (ואין למדים מראשית הגז לפטור, דלחומרא מקשינן). ג) בפאה, שנאמר 'ובקצרכם את קציר ארצכם', ו'שדך' בא למעט שותפות עובד כוכבים. ד) בבכורה, שנאמר 'ובכורות בקרכם וצאנכם', ו'בבקרך ובצאנך' בא למעט שותפות עובד כוכבים. ה) במזוזה, שנאמר 'למען ירבו ימיכם וימי בניכם', ו'ביתך' בא ללמד שבדרך ביאתך לבית אתה קובע מזוזה, והוא מן הימין. (המשך בדף קל"ו).

*************