לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי ו' אב תשע"ח

מסכת זבחים דף צ"ו

דף צ"ו ע"א 

קדירות של חרס שהיו במקדש שבישלו בהם קדשים ישברו – ואין מחזירים אותם לכבשונות, שאין עושין כבשונות בירושלים. והיו נבלעין במקומן, כדי שלא יהיו אשפתות בעזרה.

תנור של מקדש של מתכת היה – ולא של חרס. שמאחר  שאופין בו שתי הלחם ולחם הפנים וקדושתן על ידו, נחשב לכלי שרת, ואין עושים כלי שרת משל חרס, גם לרבי יוסי ברבי יהודה שעושים משל עץ.

דף צ"ו ע"ב 

בישל במקצת כלי – למסקנת הגמרא טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי, שנאמר 'ואם בכלי נחשת בושלה', ואפילו במקצת כלי. ואין דומה לכיבוס בגד שניתז עליו דם חטאת שאינו מכבס אלא מקום הדם, לפי שהדם לא מפעפע, והבישול מפעפע.

חומר בהזאה (דם חטאת שניתז על הבגד) ממריקה ושטיפה – שישנה בחטאות חיצונות ופנימיות, וישנה לפני זריקה, אבל מריקה ושטיפה אינה בפנימיות ולפני זריקה, שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות. חומר במריקה ושטיפה מבהזאה – שנוהגת בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים, ואם בישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי.

לרבי יהודה מריקה ושטיפה נוהגת גם בקדשים קלים – ואע"פ שנאמר 'חטאת', למדים כל הקדשים מ'קודש קדשים היא'. ואין לומר רק קדשי קדשים, שנאמר 'אותה' למעט תרומה, ואם קדשים קלים אין טעונים כ"ש תרומה. לר"ש רק קדשי קדשים טעונים, ו'אותה' לא בא למעט תרומה אלא למעט את הפסולה.

קדירה שבישל בה בשר – לא יבשל בה חלב. ואם בישל, אסור בנותן טעם. בישל בה תרומה – לא יבשל בה חולין. ואם בישל בנותן טעם.

אע"פ שכלי שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין, נתמעטה תרומה מהדינים מיוחדים שיש במריקה ושטיפה: א. שאם בישל במקצת כלי, אין צריך מריקה ושטיפה אלא במקום בישול ולא בכל הכלי. ב. שמותר לשטוף ביין או במזוג, משא"כ בקדשים שנאמר 'במים' ולא ביין ולא במזוג. ג. לסובר שמריקה ושטיפה של קדשים היא בצונן חוץ מהגעלה בחמין, תרומה נתמעטה מתורת מריקה ושטיפה בצונן ודי לה בהגעלת חמין. וגם לסובר שמריקה בקדשים היא בחמין, השטיפה שלאחריה היא בצונן, ותרומה די לה בחמין בלבד.

*************

יום חמישי ז' אב תשע"ח

מסכת זבחים דף צ"ז

דף צ"ז ע"א 

לרבי טרפון אם בישל מתחילת הרגל יבשל בו כל הרגל – שכל יום נעשה גיעול לחבירו ולא בא לידי נותר. ולחכמים ממתין לה עד זמן אכילה, ולאחר מכן עושה מריקה ושטיפה, שנאמר 'ומורק ושוטף', וסמוך לו 'כל זכר בכהנים יאכל'.

מריקה היא כמריקת הכוס – מבפנים. ושטיפה היא כשטיפת הכוס – מבחוץ.

לרבי מריקה ושטיפה בצונן – ועושים את שניהם לאחר הגעלה בחמין. ולחכמים מריקה היא הגעלה בחמין כדין הגעלה של כלי עובדי כוכבים, ושטיפה היא בצונן. שאם שניהם בצונן היה הכתוב צריך לומר 'מורק מורק' או 'שוטף שוטף'. ולרבי שינוי הלשון מלמד שזה מבפנים וזה מבחוץ.

השפוד והאסכלא – מגעילן בחמין.

כלי שבישל בו קדשים וחולין, או קדשי קדשים וקדשים קלים – אם יש בהן בנותן טעם, הקלים נאכלים כחמורים שבהם, וטעונים מריקה ושטיפה, ופוסלים במגען. ואם אין בהם בנותן טעם, אין הקלין נאכלים כחמורים, ואין טעונים מריקה ושטיפה, ואינם פוסלים במגע.

מה ששנינו שקדשי קדשים בקדשים קלים אין טעונים מריקה ושטיפה – לאביי היינו בסוף זמן אכילת קדשי קדשים, אבל טעונים בסוף זמן אכילת קדשים קלים. ולרבא משנתינו כרבי שמעון שקדשים קלים אינם טעונים מריקה ושטיפה.

דף צ"ז ע"ב 

נאמר בחטאת 'כל אשר יגע בבשרה יקדש' – ומכאן למדנו שאם נגעה חתיכת בשר בחתיכת בשר קדשים נעשית כמוה, שאם פסולה היא תיפסל, ואם כשירה היא תיאכל כחמור שבה. ודווקא שבלעה, שנאמר 'בבשרה' עד שיבלע בבשרה. נגע במקצת חתיכה, אין כולה פסול, אלא חותך מקום שבלע, שנאמר 'יגע', הנוגע פסול. נגעה בגידין בעצמות בקרנים ובטלפים לא נעשית כמוה, שנאמר 'בבשרה'.

חתיכה כשירה שנגעה בפסולה אין מתירים אותה לאכול משום שיבוא עשה של אכילת קדשים וידחה לאו של אכילת פסולים: לרבא – שאין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש. לרב אשי – 'יקדש' עשה הוא, ואין עשה דוחה ל"ת ועשה.

'ועצם לא תשברו בו' (בקרבן פסח) – אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו. ואין אומרים יבוא עשה של אכילת פסח, שהרי המוח ראוי לאכילה, וידחה לא תעשה, שאין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש.

*************