לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי ו' כסלו תשע"ט

מסכת מנחות דף צ"ו

דף צ"ו ע"א 

,.חביתי כהן גדול – לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים, ודוחות את השבת – כיון שא"א לעשות זאת מערב שבת, טחינתן והרקדתן אין דוחה את השבת – כיון שאפשר לעשותן מערב שבת.

כל המנחות יש בהן מעשה כלי (לישה עריכה ואפייה) בפנים – ואין בהן מעשה כלי בחוץ. שנאמר 'ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת, אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה' – מנחה דומה לאשם וחטאת שטעונה כלי כמותם.

שתי הלחם – ארכן ז' טפחים, ורחבן ד' טפחים, וקרנותיהן ד' אצבעות. סימן – זד"ד. לחם הפנים – ארכן י' טפחים, ורחבן ה' טפחים, וקרנותיו ז' אצבעות. סימן – יה"ז.

'ונתתה על השלחן לחם פנים' – שיהו לו פנים (דפנות).

מידות וסדר השולחן והלחם – לר' יהודה: אורך השולחן י' טפחים, ורחבו ה', וכן אורך ורוחב לחם הפנים, נותן אורך הלחם כנגד רוחב השולחן, וכופל טפחיים ומחצה מכל צד, נמצא ארכו ממלא רחבו של שולחן. לר' מאיר: אורך השלחן י"ב ורחבו ו', אורך לחם הפנים י' ורחבו ה', נותן ארכו כנגד רחבו של שולחן וכופל טפחיים מכל צד, וטפחיים ריוח באמצע כדי שתהא הרוח מנשבת בהם. אבא שאול: כר' מאיר, אלא שבריוח הטפחיים נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים, ו'על המערכת' היינו בסמוך, כמו 'ועליו מטה מנשה'.

ארבעה סניפין של זהב היו מפוצלין מראשיהן – שהיו סומכין בהם דפנות הלחם, שנים לסדר זה ושנים לסדר זה. וכ"ח קנים כחצי קנה חלול – י"ד לכל סדר.

סידור קנים ונטילתם אינה דוחה את השבת – אלא נכנס מערב שבת ושומטו ונותנו לארכו של שלחן.

כל הכלים שהיו במקדש – סידרו ארכם לארכו של בית.

לדברי האומר טפחיים ומחצה כופל הלחם – נמצא שלחן מקדש ט"ו טפחים למעלה, ולאומר טפחיים כופל – מקדש י"ב טפחים למעלה. ולא מנה הקנים – שהיו משוקעים, ורק הגביה הלחם מעט שלא יתעפש, ומעט זה לא הגיע לטפח לכן לא נמנה. והבזיכים – לא היו בגובה אלא בתוך הלחם. והקרנות – לתוך הלחם היו מכופפות. ולא מנה מסגרתו – א. כמ"ד למטה היתה. ב. היתה למעלה, אך נטתה לאחוריה והיה הלחם מונח על השולחן עצמו.

דף צ"ו ע"ב 

מחלוקת התנאים היכן היתה מסגרתו של השולחן: לר' יוסי – לא היו שם סניפין אלא מסגרתו של שלחן מעמדת את הלחם. אמרו לו – מסגרתו למטה היתה.

לדברי האומר מסגרתו למטה – יש ללמוד שטבלא המתהפכת טמאה, שהרי מפורש שהשולחן מקבל טומאה, שנאמר 'על השלחן הטהור' – משמע ששייך שיהא טמא. אך לדברי האומר מסגרתו למעלה יש להסתפק בדין טבלא מתהפכת.

כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה – שהשווה הכתוב כלי עץ לשק, מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כל מטלטל מלא וריקן. ושולחן קיבל טומאה משום שמיטלטל מלא וריקן – שהיו מגביהים אותו להראות לעולי רגלים נס הלחם שהיה סילוקו כסידורו כאמור 'לשום לחם חם ביום הלקחו' – ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום.

השולחן והדולבקי שנפחתו או שחיפן בשייש ושייר בהן מקום הנחת כוסות – טמאין, לר' יהודה: רק אם הניח גם מקום הנחת חתיכות פת ובשר. אך אם לא שייר אין מקבל טומאה מפני שהולכים אחר הציפוי, ואף בציפוי שאינו עומד, ואף בלא חיפה לבזבזיו. אך לריש לקיש – דוקא בכלי אכסלגוס הבאים ממדינת הים, שאינם חשובים ובטלים לציפויים, אבל כלי מסמס חשובים ואינם בטלים. אמנם לר' יוחנן אף כלי מסמס בטלים.

לריש לקיש מובן מדוע לא היה השולחן מקבל טומאה אילו לא היה מיטלטל מלא וריקן, אף שמצופה זהב – שעשוי מעצי שיטים החשובים ואינם בטלים לציפויים, ולר' יוחנן – רחמנא קראו עץ, שנאמר 'המזבח עץ שלש אמות גבוה ארכו שתים אמות ומקצעות לו וארכו וקירותיו עץ וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה".

'המזבח… זה השולחן' – פתח במזבח וסיים בשולחן, בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם, ועכשיו שאין בית המקדש קיים שולחנו של אדם מכפר עליו.

*************

יום חמישי ז' כסלו תשע"ט

מסכת מנחות דף צ"ז

דף צ"ז ע"א 

'ועשית קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו אשר יוסך בהן': קערותיו – דפוסין, כפותיו – בזיכין, קשותיו – סניפין, מנקיותיו – קנים, אשר יוסך בהן – שמסככין בהן את הלחם. ואף שסידור הקנים מדאורייתא אינו דוחה שבת – שכל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינו דוחה השבת, ומטרת הקנים היא שלא יתעפש הלחם, ובזמן קצר כזה אינו מתעפש, ולכן נכנס מערב שבת ושומט הקנים, ומניחן לארכו של שולחן, ובמוצאי שבת נכנס מגביה ראשיה של חלה ומכניס קנה תחתיה, וחוזר ומגביה ראשיה של חלה ומכניס קנה תחתיה.

קני השולחן – ארבעה חלות אמצעיות צריכות ג' קנים, העליונה די לה בשנים כיון שאין עליה משאוי, והתחתונה אינה צריכה כלל שמונחת על טהרו של שולחן.

 

 

דף צ"ז ע"ב 

אמות שהיו במקדש – לר' מאיר: כולם בינוניות (ו' טפחים), חוץ ממזבח הזהב (שהיה אמה על אמה של ה' טפחים), והקרן והסובב והיסוד של מזבח החיצון (יבואר להלן). לר' יהודה: אמת בנין ו' טפחים, אמת כלים ה'. ושניהם מקרא אחד דרשו:

'ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח (-כל אמה בת ה' טפחים) וחיק האמה ואמה רוחב וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח': חיק האמה – יסוד, אמה רוחב – סובב, וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד – קרנות, וזה גב המזבח – זה מזבח הזהב. לר' מאיר: זהו באמה בת חמשה, אך שאר כל אמות כלים באמה בת ו'. לר' יהודה: כזה יהיו כל אמות כלים.

תחילה סברו שמה שנאמר לגבי אמת יסוד וסובב היינו בגובהם – ו'חיק האמה ואמה רוחב' היינו מתחתית היסוד עד הסובב, באמה בת חמשה גובה המזבח. והקשו: והלא גובה המזבח י' אמות, ו' אמות מהרצפה עד כניסת הסובב הם בני ה' טפחים, וג' אמות מכניסת סובב עד הקרנות ועוד אמה גובה הקרנות בני ו' טפחים, נמצא מזבח נ"ד טפחים, וחציו כ"ז טפחים, ומשפת קרנות עד סובב כ"ד טפחים, ונמצא שהסובב גבוה ג' מחצי המזבח, והרי שנינו: חוט של סקרא חוגרו באמצע כדי להבדיל בין דמים עליונים לתחתונים, ושנינו שמולק עולת העוף על הסובב, ואם מיצה הדם למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשירה, והלא נמצא שממצה דם עולת העוף שדינה למעלה בחציו התחתון של מזבח.

ולכן פירשו שהנאמר הוא לגבי כניסת היסוד והסובב וגג הקרנות, אך כל אמות הגובה הם בנות ו' טפחים, ונמצא גובה המזבח ס' טפחים, וחציו ל', ומשפת קרנות לסובב כ"ד, ונמצא שהעומד על הסובב ומיצה הדם למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשרה, שעדיין הוא בחציו העליון.

והקשו: והרי שנינו – מזבח היה ל"ב על ל"ב אמה, עלה אמה וכנס אמה – זהו יסוד, נמצא ל' על ל' אמה, ולדבריך נמצא ל' אמה וב' טפחים. ועוד שנינו – עלה ה' אמות וכנס אמה – זהו סובב, נמצא כ"ח על כ"ח, ולדבריך נמצא כ"ח אמות וד' טפחים. ואם תתרץ שלא מנה אלא אמות שלמות – הרי עוד שנינו: מקום קרנות – אמה מזה ואמה מזה, נמצא המזבח פנוי כ"ו על כ"ו אמה, ולדבריך נמצא כ"ז. ותירצו: לא דקדק באמה אחת.

ושוב הקשו: עוד שנינו – מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה, נמצא מקום מערכה כ"ד על כ"ד אמה, ולדבריך נמצא כ"ה, ואין לדחות שלא דקדק, שהרי נאמר 'והאריאל שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב רבוע, אל ארבעת רבעיו' – מודד מהאמצע י"ב אמה לכל צד.

ואין לדחות: ו' אמות מתוך ל"ב של תחתית המזבח היו של ה' טפחים, שא"כ נמצא שהיה המזבח תופס רק ל"א אמה, ונמצא מקום פנוי בעזרה, ששנינו: כל העזרה היתה אורך קפ"ז אמה ממזרח למערב על רוחב קל"ה. מקום דריסת רגלי ישראל – י"א אמה, מקום דריסת רגלי הכהנים – י"א אמה, המזבח – ל"ב אמה, בין אולם ולמזבח – כ"ב אמה, ההיכל – ק' אמה, אחורי בית הכפורת – י"א אמה.

למסקנא פירשו: חיק האמה – בגובה יסוד ולא בכניסה, אמה רוחב – בכניסת סובב, גבולה אל שפתה סביב – בין בגובה ובין ברוחב של קרנות. וכן מדוקדק בלשון הפסוק – 'חיק האמה ואמה רוחב'. ונמצא גובה המזבח נ"ח אמה, וחציו כ"ט, ומשפת קרנות עד סובב כ"ג – גבוה ו' מחציו, ולכן אם מיצה דם עולת העוף למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשירה.

*************