לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי ט"ז סיון תשע"ח

מסכת זבחים דף מ"ז

דף מ"ז ע"א 

לשיטת התנא במשנתינו אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד ולא אחר הבעלים, ולרבי אלעזר ברבי יוסי הבעלים מפגלים, שנאמר 'והקריב המקריב'.

ואלו תנאים הסוברים שזה מחשב וזה עובד מחשבה היא: רבי אלעזר ברבי יוסי לענין פיגול, רבי אליעזר לענין השוחט לעובד כוכבים ששחיטתו פסולה, ור"ש בן אלעזר לענין שבת שכל שאין כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו, והוכשר לבעליו והצניעו, ובא אחר והוציאו, נתחייב זה במחשבה של זה. רבי אליעזר ור"ש בן אלעזר מודים לרבי אלעזר ברבי יוסי, שלשיטתם גם בחוץ אומרים כן ק"ו בפנים, ורבי אלעזר ברבי יוסי אינו סובר כמותם, שלשיטתו אומרים כן רק בפנים. ר"ש בן אלעזר סובר כרבי אליעזר, שאם בשבת אמרו ק"ו בעבודת כוכבים. ורבי אליעזר אינו סובר כרבי שמעון בן אלעזר, שלא אמרו כן אלא בע"ז כעין בפנים, אבל לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה.

הדרן עלך בית שמאי

פרק חמישי – איזהו מקומן

איזהו מקומן של זבחים קדשי קדשים: שחיטתן בצפון. ולא אמרו גם שקיבול דמן בכלי שרת בצפון, לפי שאשם מצורע מקבלים גם ביד.

פר ושעיר של יום הכיפורים שחיטתן בצפון – וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון הזיה על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב, מתנה אחת מהן מעכבת. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, אם לא נתן לא עכב.

פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שחיטתן בצפון – וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב, מתנה אחת מהן מעכבת. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, אם לא נתן לא עיכב. אלו ואלו נשרפין אבית הדשן.

דף מ"ז ע"ב 

אשם מצורע שני כהנים מקבלין את דמו, אחד ביד ונותנו על המצורע, ואחד בכלי וזרקו על המזבח – שנאמר 'ולקח' 'ונתן', מה נתינה בעצמו של כהן כך גם לקיחה. יכול אף למזבח כן, תלמוד לומר 'כי כחטאת האשם הוא', מה חטאת טעונה כלי כך האשם.

*************

יום חמישי י"ז סיון תשע"ח

מסכת זבחים דף מ"ח

דף מ"ח ע"א 

אע"פ ש'צפון' כתוב בעולה שנה התנא חטאת תחילה – שהיא חביבה לו לפי שבאה מדרשה. והתחיל בחטאות הפנימיות שדמן נכנס לפני ולפנים.

צפון כתוב בעולת בן צאן 'ושחט אותו על ירך המזבח צפונה' – ובן בקר נלמד מ'ואם' הנאמר בבן צאן, וא"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון.

לרבי עקיבא ספק מעילות חייב באשם תלוי – שנאמר 'ואם נפש' וא"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון. ואין למדים גזירה שוה מחטאת חלב, שהיקש עדיף מגזירה שוה. ולחכמים פטור, שלמדים גזירה שוה 'מצות מצות' מחטאת חלב, מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, כך גם כאן. ואע"פ שהיקש עדיף, ההיקש בא ללמוד תחתון מעליון לענין אשם בכסף שקלים.

אשם תלוי צריך שיהא שתי סלעים – ואין אומרים לא יהא ספיקו חמור מודאו, מה ודאו חטאת בת דנקא כך ספיקו אשם בר דנקא. לחכמים למדים זאת מ'ואם נפש', וא"ו מוסיף על ענין ראשון ללמד תחתון (אשם תלוי) מעליון (אשם מעילות), ולרבי עקיבא למדים מ'זאת תורת האשם' תורה אחת לכל האשמות. ולסובר שאין למדים 'תורת' למדים 'בערכך בערכך'. ואשם שפחה חרופה מ'באיל באיל'.

דף מ"ח ע"ב 

שחיטת חטאת בצפון – שנאמר בשעיר נשיא 'ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה' למצוה, ו'במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת' לעכב. ובשאר חטאות שנאמר בשעירת יחיד 'ושחט את החטאת במקום העולה', בנה אב לכל חטאת שטעון צפון, ומעכב, לפי שנאמר גם בכשבה. אבל השוחט עצמו יכול לעמוד בדרום, שנאמר 'ושחט אותו על ירך המזבח צפונה', אותו בצפון ואין השוחט בצפון.

קבלת חטאת בצפון – שנאמר לאחר 'ושחט' 'ולקח הכהן מדם החטאת', שגם זה יהיה במקום העולה. והמקבל עצמו יעמוד בצפון, שדורשים 'ולקח' 'לו קח', שיקח את עצמו למקום הדם. וי"א שלמדים מ'ושחט אותו', אותו השחיטה בצפון ולא השוחט, אבל בקבלה גם המקבל בצפון, ואם עמד בדרום וקיבל בצפון, פסול.

'וסמך ידו על ראש השעיר' – לרבי יהודה לרבות שעיר נחשון לסמיכה. ולולא הריבוי לא היינו למדים מבנין אב, שאין למדים מדורות. ולרבי שמעון לרבות שעירי עבודת כוכבים לסמיכה.

בן עוף אינו טעון צפון בק"ו מבן צאן – שלא קבע לו כהן לשחיטתו, ובן עוף קבע לו כהן (למליקה), שנאמר 'אותו' בצפון ולא בן עוף. ולמסקנא אין צריך ללימוד זה, כי מה לבן צאן שכן קבע לו כלי.

פסח אינו טעון צפון בק"ו מעולה – שלא קבע לו זמן, ופסח קבע לו זמן, שנאמר 'אותו'. ולמסקנא אין צריך ללימוד זה, כי מה לעולה שכן כליל, ומחטאת יש לומר שכן מכפרת על חייבי כריתות, ומאשם וכן מכולם יש לדחות שכן קדשי קדשים.

*************