לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי ט' סיון תשע"ט

מסכת בכורות דף נ"ו

דף נ"ו ע"א 

הלוקח או שניתן לו במתנה – פטור ממעשר בהמה שנאמר 'בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך', מה בניך אין בלקוח ובמתנה, אף צאנך ובקרך אינו בלקוח ובמתנה. ואם אינו ענין בבכור שנאמר 'כן תעשה', ובכור קדוש מרחם ולא בעשיה, תנהו ענין למעשר בהמה שהוא דומה לבנך שלא בא על חטא, ואינו בא בנדר ונדבה, ואין קבוע לו זמן.

לקח עשרה עוברין במעי אמן כולם נכנסין לדיר להתעשר – ואין נפטרין משום לקוח, שנאמר 'תעשה' בשעת עשיה מיעט הכתוב, כלומר בשעה שהן ראויין להתעשר ולא במעי אמן.

הלקוח חל על מחוסר זמן – שאם לקח בהמה קודם שבעת ימים ללידתו, שוב אינו נכנס לדיר להתעשר משום לקוח. ואינה משנה, שהרי לא נתמעט לקוח אלא בשעת עשיה. או שהיא כשיטת ר"ש בן יהודה שמחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר, שהוא כבכור שקדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו.

איזהו אתנן שנכנס לדיר להתעשר? כל שנתנו לה במעי אמו, וחזר ולקחו הימנה, ואם יש לו תשעה והוא חייבין במעשר. ואם יצא אחד מן הכשירין בעשירי הרי טוב, ואם יצא האתנן בעשירי, יאכל במומו לבעלים. אבל אם לא חזר ולקחו היא עצמה לא תעשר, שאין איסור אתנן אלא בזונה כותית.

דף נ"ו ע"ב 

זונה כותית – אתננה אסור, שלמדים 'תועבה תועבה' מעריות שאין קידושין תופסין בה, וכהן הבא עליה אינו לוקה משום לא יחלל זרעו, לפי שאין זה זרעו אלא זרעה. זונה ישראלית, אתננה מותר, וכהן הבא עליה לוקה משום לא יחלל זרעו.

האחין שחלקו בנכסי אביהן ואח"כ נשתתפו, אם שוקלין הסלע שלם דהיינו שני חצאי שקליהם ביחד, חייבין כל אחד ואחד לתת מעה קטנה לקלבון, ששני ממונות הן, והן כשאר בני אדם שהשוקל שקלו נותן עמו קלבון, ופטורין ממעשר בהמה כל ימי שותפותן, שנאמר 'יהיה לך' ולא של שותפות. ואע"פ שנאמר בבכור, אם אינו ענין לבכור שישנו בשותפות, שנאמר 'ובכורות בקרכם וצאנכם', תנהו ענין למעשר בהמה.

ואם לא חלקו ועדיין תפיסת בית ירושת אביהן קיימת – פטורין מן הקלבון, שנותנין בין שניהם סלע שלם במקום אביהן, ואילו היה אביהם נותן סלע על שני בניו, לא היה נותן אלא קלבון אחד. וחייבין במעשר בהמה, ששותפות של תפיסת הבית לא נתמעט ממעשר בהמה, שנאמר 'יהיה'.

פעמים שחייבין בקלבון ובמעשר בהמה – כגון שחלקו בכספים, ולא חלקו בבהמה. ופעמים שפטורים מזה ומזה, שחלקו בבהמה ולא חלקו בכספים. פעמים שחייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה, שחלקו בזה ובזה. ופעמים שחייבין במעשר בהמה ופטורין מקלבון, שלא חלקו בזה ובזה.

לרב ענן אין נפטרין ממעשר בהמה כשנשתתפו לאחר שחלקו אלא אם חלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים לפי שוייהן – שאי אפשר לומר זה חלקו המגיע ממיתת אביהם, שבוודאי בשעת מיתה זכה כל אחד בחצי הגדיים ובחצי התיישים ועתה קנו זה מזה, והולדות שישנם בשעת חלוקה פטורין ממעשר בהמה משום לקוח, ואותן העתידים לבא פטורים משום שותפות. אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים, אמרינן ברירה, וזה חלק המגיע לכל אחד ממיתת אביו ועדיין ירושה היא, וכשחזרו ונשתתפו חזרו להיות תפיסת הבית כמתחילה ואין זה שותפות, לפיכך ולדות שישנן בשעת חלוקה אינן פטורין משום לקוח, ולא העתידין לבא פטורין משום שותפות. ולרב נחמן אפילו אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים פטורים, ואין אומרים זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך, שאין ברירה, ולקחו זה מזה ואחר כך נשתתפו.

ובמחלוקת זו נחלקו גם רבי אלעזר ורבי יוחנן – שלרבי אלעזר אין נפטרים אלא אם חלקו תשעה בהמות גדולים כנגד עשרה פחותים ועשרה כנגד תשעה, אבל אם חלקו תשעה כנגד תשעה ועשרה כנגד עשרה, אנו אומרים ברירה שזה היה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ולא נפטרו. ולרבי יוחנן אפילו אם חלקו ט' כנגד ט' ועשרה כנגד עשרה פטורים, שאין ברירה, ואין אומרים זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך. ורבי יוחנן לשיטתו שהאחים שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל, לפי שאין ברירה.

*************

יום חמישי י' סיון תשע"ט

מסכת בכורות דף נ"ז

דף נ"ז ע"א 

השותפין שחלקו, אחד נטל עשרה טלאים, ואחד נטל תשעה וכלב – העשרה שכנגד הכלב אסורין למזבח, שאחד מהן חילופו של כלב ואסור משום מחיר כלב, ואין יודעים מי הוא. והתשעה שעם הכלב מותרים.

לדברי האומר יש ברירה, אם כל כבש שבאותן תשעה יש לו חבר באותן העשרה ששוה כמותו, ונמצא שהעשירי כנגד הכלב, נוטל אחד במחיר כלב ואוכלו, והשאר מותרין לגבוה. ורק אם התשעה כבשים שבתוך עשרה שוין יותר מתשעה שעם אותו הכלב, והכלב שוה את העשירי ואותו משהו ששוין אותן תשעה שכנגדן יותר מתשעה שעמו, נמצא מחיר הכלב הולך בכל התשעה שכנגדו בכל אחד משהו, והעשירי כנגדו.

הכל נכנסין לדיר להתעשר – חוץ: מכלאים (מתיייש ורחל), והנדמה (שאמו רחל ודומה לעז), וטרפה, ויוצא דופן, ומחוסר זמן, והיתום. שנאמר בשאר כל הקדשים 'שור או כשב' פרט לכלאים, 'או עז' פרט לנדמה, 'כי יולד' פרט ליוצא דופן, 'והיה שבעת ימים' פרט למחוסר זמן, 'תחת אמו' פרט ליתום. ונאמר במעשר בהמה 'תחת' השבט, ונאמר בשאר קדשים 'תחת' אמו, מה להלן פרט לכל השמות הללו, אף כאן פרט לכל השמות הללו. ומה כאן פרט לטרפה, שנאמר 'כל אשר יעבור' פרט לטרפה שאינה עוברת, אף להלן פרט לטרפה.

איזהו יתום? כל שמתה אמה או שנשחטה ואח"כ ילדה, ולר' יהושע אפילו אם נשחטה אמה והעור קיים, אין זה יתום.

לר"א בר' יהודה איש כפר ברתותא משום ר' יהושע הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מכלאים וטרפה – אבל יוצא דופן נכנס, שסובר כריש לקיש בשיטת רבי שמעון שיוצא דופן וולד גמור הוא גם לענין קדשים, וכן מחוסר זמן נכנס כשיטת ר"ש בן יהודה, ויתום נכנס כשעור אמו קיים כר' יהושע.

הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר – כולן נכנסין לדיר להתעשר. שנאמר אצל בעל מום 'כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם', וכל מקום שנאמר בו השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודה זרה, כל שהמום פוסל בו דבר ערוה ועבודה זרה פוסלין בו, וכל שאין המום פוסל בו אין דבר ערוה ועבודה זרה פוסלין בו. ובמעשר אין המום פוסל שנאמר 'לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו'. ורובע ונרבע דבר ערוה הן, מוקצה ונעבד עבודה זרה, אתנן דבר ערוה הוא, ומחיר הוקש לאתנן.

טומטום ואנדרוגינוס – לת"ק נכנסין לדיר להתעשר, שהוא ספק זכר ספק נקיבה, ובין כך חייב. ולר"ש בן יהודה משום ר"ש אין נכנסין, שמיעטה תורה לענין קדשים שאינו אלא בזכר ודאי ונקיבה ודאית, ולמדים מעשר 'תחת תחת' מקדשים.

דף נ"ז ע"ב 

יש מקמות שמפשיטין עור האם שהיא מתה ומלבישין אותו לולד – וע"י כן הוא חי ומתקיים. וזה טעמו של רבי יהושע שכל זמן שעור של אמו קיים אין הוולד יתום, כיון שהוא מועיל לו דומה כמי שאמו קיימת.

*************