
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום רביעי י"א אלול תשע"ח
מסכת מנחות דף י"ב
דף י"ב ע"א
הקומץ את המנחה לאכול שיריה או כזית משיריה בחוץ, להקטיר קומצה או כזית מקומצה בחוץ, או להקטיר לבונתה בחוץ, פסול ואין בו כרת. לאכול שיריה או כזית משיריה למחר, להקטיר קומצה או כזית מקומצה למחר, או להקטיר לבונה למחר, פיגול וחייבין עליו כרת.
זה הכלל, כל הקומץ, או נותן בכלי, המוליך, והמקטיר, לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר חוץ למקומו, פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקריב המתיר כמצותו.
כיצד קרב המתיר כמצותו – קמץ בשתיקה, נתן בכלי והוליך והקטיר חוץ לזמנו, או שקמץ חוץ לזמנו, נתן בכלי והוליך והקטיר בשתיקה, או שקמץ ונתן בכלי והוליך והקטיר חוץ לזמנו, זהו שקרב המתיר כמצותו. כיצד לא קרב המתיר כמצותו, קמץ חוץ למקומו, נתן בכלי והוליך והקטיר חוץ לזמנו, או שקמץ חוץ לזמנו, נתן בכלי והוליך והקטיר חוץ למקומו, או שקמץ נתן בכלי והוליך והקטיר חוץ למקומו, זהו שלא קרב המתיר כמצותו. מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן, נתן בכלי והוליך והקטיר חוץ לזמנו, או שקמץ חוץ לזמנו, נתן בכלי והוליך והקטיר שלא לשמן, או שקמץ ונתן בכלי והוליך והקטיר שלא לשמן, זהו שלא קרב המתיר כמצותו.
חישב לאכול כזית בחוץ כזית למחר, כזית למחר כזית בחוץ, כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר, כחצי זית למחר כחצי זית בחוץ, לת"ק פסול ואין בו כרת. ולרבי יהודה אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פיגול וחייבין עליו כרת, אם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן, פסול ואין בו כרת.
שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה – לדברי האומר מקטיר קומץ עליהן, ואותן שירים אסורים באכילה, לרב הונא אין מועיל להם הקטרה לקובעם בפיגול, שאם הקטיר את הקומץ על מנת לאכול השיריים למחר לא פיגל, ולא להוציאם מידי מעילה. ואפילו לר"ע שזריקה מועלת ליוצא, שהיוצא הוא בעין ופסול מחמת דבר אחר, אבל חסרון פסולו בגופו. ולרבא מועיל להם הקטרה לקובעם בפיגול ולהוציאם מידי מעילה, גם לר"א שאין זריקה מועלת ליוצא, שהיוצא אינו בפנים, אבל על חסרון שישנו בפנים מועיל.
דף י"ב ע"ב
רבי חייא שנה 'הקומץ את המנחה' ולא שנה 'או כזית', בין לענין קומצה ובין לענין שיריים. ופירש רבא שמדובר כשחסרו שיריים ועמדו על כזית, ולא יכול לשנות כזית בקומץ, כי קומץ שחסר פסול, לכך לא שנה גם לענין שיריים. ומ"מ מועיל הקטרה של כזית לקבוע את השיריים בפיגול. ולאביי רבי אלעזר היא שסובר שאין חיוב על הקרבת קומץ בחוץ עד שיקריב כולו, ולכך לא שנה גם לענין שיריים. ומשנתינו במנחת חוטא שאין בה לבונה, כי בשאר מנחות סובר רבי אלעזר שאין חיוב בחוץ רק אם מקריב קומץ ולבונה.
הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שהקריב מאחת מהן כזית בחוץ – לת"ק חייב, ורבי אלעזר פוטר עד שיקריב את כולו.
הקומץ והלבונה שהקריב את אחד מהן בחוץ – לת"ק חייב, ורבי אלעזר פוטר עד שיקריב את שניהם.
נפרסה אחת מן החלות של לחם הפנים – כולן פסולות, שנאמר 'הוא'. רבא דקדק מזה שאם יצאת אחת מחלותיה, אותן שבפנים כשירות, ורבי עקיבא היא שמועיל זריקה ליוצא, ואע"פ לא מועיל לנפרס, ולפיכך חזר מדבריו שאין הקטרה מועילה לשיריים שחסרו. ואביי דחה שמא רבי אליעזר היא והוא הדין ליוצא, ורק כשנטמאת מועיל הקטרת בזיכין לפי שהציץ מרצה, אבל לרבי עקיבא שמועיל הקטרה ליוצא, אפשר שמועיל גם לחסרון.
חישב לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית למחר – כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
מה ששנינו שאם 'חישב לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר' – לרבי ירמיה בא לדקדק שאם חישב לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול, מצטרף, כשיטת רבי אליעזר שמחשבין מאכילת אדם לאכילת מזבח ומאכילת מזבח לאכילת אדם. ולאביי חכמים היא, והדקדוק הוא שאם חישב לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול אע"פ שחישב לחצאין מצטרף. ובאמת כבר שמענו דין זה מרישא, ועיקר החידוש בסיפא הוא שלאכול ולהקטיר לא מצטרף אע"פ ששניהם כדרכם.
הדרן עלך כל המנחות
*************
יום חמישי י"ב אלול תשע"ח
מסכת מנחות דף י"ג
פרק שני – הקומץ את המנחה
דף י"ג ע"א
הקומץ את המנחה לאכול שיריה או להקטיר קומצה למחר – מודה רבי יוסי בזה שהוא פיגול וחייבין עליו כרת. להקטיר לבונתה למחר, לרבי יוסי פסול ואין בו כרת, ואין דומה לזבח שדמו ובשרו ואימוריו אחד, אבל לבונה אינה מן המנחה. ולחכמים פיגול הוא וחייבים עליו כרת.
דף י"ג ע"ב
טעמו של רבי יוסי שאין מתיר מפגל את המתיר, וכן אתה אומר בשני בזיכי לבונה של לחם הפנים, שאין מתיר מפגל את המתיר. ומה ששנינו שאין דומה לזבח לפי שהלבונה אינה מן המנחה, היינו שאינה מעיכוב מנחה, שאין הקומץ מתיר את הלבונה כמו שהוא מתיר את השיריים, אלא אם רוצה מקטיר לבונה תחילה, ואם ירצה יקטיר קומץ תחילה. ולחכמים לא אמרו אין מתיר מפגל את המתיר כשנקבעו בכלי אחד.
ליקוט לבונה בזר – לרבי ינאי פסול. ומשום הולכה נגעו בה, וסובר הולכה שלא ברגל שמה הולכה, והולכה בזר פסולה.
הנותן בכלי על מנת לאכול למחר פיגול, שהוא דומה לקבלה. ואע"פ שקבלת הדם היא ממילא וכאן נוטל ונותן בידיו, שניהם קדושת כלי הן.
שחט שני כבשי עצרת לאכול אחת מן החלות למחר, הקטיר שני בזיכין לאכול אחד מן הסדרים למחר – לרבי יוסי אותו החלה ואותו הסדר שחישב עליו פיגול וחייבין עליו כרת, והשני פסול ואין בו כרת. ולחכמים זה וזה פיגול וחייבין עליו כרת.
לרב הונא אומר היה רבי יוסי שאם פיגל בירך של ימין לא נתפגל ירך שמאל – הן מסברא, שמחשבה לא עדיף ממעשה טומאה, ואילו נטמא אבר אחד לא נטמא השני, והן מקרא, שנאמר 'והנפש האוכלת ממנו עונה תשא', ממנו ולא מחבירו. ודבריו נדחו מכמה מקומות. (ומבואר להלן יד.).
*************