לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי י"ג אדר ב' תשע"ט

מסכת חולין דף קי"ג

דף קי"ג ע"א 

שנינו: דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר, ואין להוכיח מכאן שלא כדברי רבא (לעיל קי"ב: ששחוטה שנמלחה עם טריפה אסורה משום הציר שנבלע בה) – שיש להעמיד כגון שהיה טהור מליח וטמא תפל, אך בשניהם מלוחים אסור. ומה ששנינו בסיפא 'היה טהור מליח וטמא תפל מותר' הוא פירוש הרישא. ואף ששנינו בסיפא דסיפא 'אבל אם היה טמא מליח וטהור תפל אסור' אין לדייק מכך שאם היו שניהם מלוחים מותר – שאגב הרישא 'טהור מליח וטמא תפל' נקטו בסיפא להיפך.

אמר שמואל: אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה, ואם לא הודח הבשר ע"י הטבח צריך להדיחו גם קודם המליחה.

רב דימי מנהרדעא היה מולח הבשר במלח גס, ולאחר זמן המליחה ניערו, ואח"כ הדיחו.

אין מחזיקין דם בבני מעיים – ואם נתבשלו בלא מליחה מותרים. והיינו החלחולת (כרכשא) והמעיים (קיבה כרס ודקים), והדרא דכנתא.

בשר שנמלח להוציא דמו אין מניחים אותו אלא בכלי מנוקב שיזוב הדם – אך מותר למלוח כמה חתיכות בשר זו על זו, ודלא כרב ששת שמלח כל חתיכה בפני עצמה שמא תבלע מחברתה – שאילו כן לא תועיל מליחה אף לחתיכה אחת, שפורש הדם מצד זה ונבלע בצד אחר.

אמר שמואל משום ר' חייא: השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה מכביד את הבשר וגוזל את הבריות ומבליע דם באברים – ואיבעיא האם מה שאמר 'ומבליע דם באברים' הוא הסבר לכך שמכביד את הבשר וגוזל את הבריות, אבל מותרת באכילה אחר מליחה, או שמא כוונתו שהדם נבלע בה ואינו יוצא במליחה ואסורה באכילה, ונשאר בתיקו.

דף קי"ג ע"ב 

בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה – אסור לבשל ואסור בהנאה. בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה, בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה – מותר לבשל ומותר בהנאה.

לרבי עקיבא חיה ועוף אין איסור לבשלם בחלב מן התורה – שנאמר 'לא תבשל גדי בחלב אמו' ג' פעמים, פרט לחיה ולעוף ובהמה טמאה. לרבי יוסי הגלילי נאמר 'לא תאכלו כל נבלה', ונאמר 'לא תבשל גדי בחלב אמו', את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב. אבל עוף אע"פ שאסור משום נבלה אין איסור לבשלו בחלב, שנאמר 'בחלב אמו', ועוף אין לו חלב אם.

כל בהמה טהורה בכלל איסור בשר בחלב אע"פ שנאמר 'גדי' – שנאמר 'וישלח יהודה את גדי העזים', כאן גדי עזים, הא כל מקום שנאמר גדי סתם  אפילו פרה ורחל במשמע. ואין למדים מכאן שכל מקום גדי הוא גדי עזים, שנאמר עוד 'ואת עורות גדיי העזים', כאן גדיי העזים הא כל מקום שנאמר גדי סתם אפילו פרה ורחל במשמע. ושני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין. וגם לסובר מלמדין, הרי נאמר בפסוק אחד שני מיעוטים 'עזים' העזים'.

לשמואל למדים משלש פעמים שנאמר 'גדי' – אחד לרבות שאם בישל חֵלב בחָלב חייב משום חֵלב ומשום בשר בחָלב (ועיין להלן קיד. שיש חולקים), וכן אם בישל מתה בחלב חייב משום נבילה ומשום בשר בחלב, וללמד שאיסור חל על איסור. אחד לרבות את השליל שאם בישלו בחלב חייב, ואחד למעט בהמה טמאה. ושלש פעמים נאמר 'בחלב אמו', אחד למעט חלב זכר, ואחד למעט חלב שחוטה, ואחד למעט חלב טמאה. בישל דם בחָלב, פטור מסברא משום בשר בחלב, שדם אינו בכלל גדי. וכן אם בישל שליא בחָלב פטור, שפירשא בעלמא היא.

כהן טמא שאכל תרומה טמאה – לשמואל בשם ר' אלעזר אינו במיתה, שנאמר 'ומתו בו כי יחללוהו' פרט לזו שמחוללת ועומדת. ואע"פ שסובר בעלמא שאיסור חל על איסור, הפסוק ממעט שלא יתחייב. וי"א שבעלמא סובר אין איסור חל על איסור, ורק לענין בישול חֵלב או נבילה בחָלב למדים מ'גדי' שאיסור חל על איסור. וי"א שלדברי שמואל איסור חל על איסור, ולדברי רבו ר' אלעזר אין איסור חל על איסור.

המבשל בחלב גדי שלא הניקה – חייב, מאחר שתבוא לכלל אם.

*************

יום חמישי י"ד אדר ב' תשע"ט

מסכת חולין דף קי"ד

דף קי"ד ע"א 

המבשל חֵלב בחָלב – נחלקו בו רבי אמי ורבי אסי – לדברי אחד לוקה ולדברי השני אינו לוקה. ונאמרו כמה מהלכים בביאור המחלוקת: א) לדברי הכל אין לוקה על האכילה, שאין איסור חל על איסור, ונחלקו על בישול, לסובר חייב שאין כאן אלא איסור אחד, והסובר שהוא פטור, שלכך אמרה תורה איסור אכילה בלשון בישול, לומר שאם אין לוקה על האכילה אין לוקה על הבישול. ב) על הבישול לדברי הכל חייב, ועל האכילה, לסובר שהוא פטור שאין איסור חל על איסור, ולסובר שהוא חייב לכך אמרה תורה איסור אכילה בלשון בישול לומר שאם לוקה על הבישול לוקה גם על האכילה. ג) אין כאן מחלוקת, והאומר חייב מדבר לענין בישול, והאומר פטור מדבר לענין אכילה.

דם שבשלו בחלב – פטור. העצמות והגידים והקרנים והטלפים שבשלן בחלב – פטור. הפגול והנותר והטמא שבשלן בחלב – לדברי האומר איסור חל על איסור חייב.

מי חלב הרי הן כחלב, והמוחל הרי הוא כשמן – ודווקא לענין הכשר זרעים, אבל אם בישל בשר במי חלב, פטור.

בחלב אמו – אין לי אלא חלב אמו והיינו בחלב גדי, מנין לרבות בחלב פרה ורחל, תלמוד מקרא שני 'בחלב אמו'. אבל אין לרבותו מאמו שלא נאסרה עמו בהרבעה, שיש לומר מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה, תאמר בפרה שלא נאסרה עמו בשחיטה.

אסור לבשל גדי בחלב אחותו גדולה (י"מ פרה, וי"מ זקנה שכבר נתעשרה) ואחותו קטנה (י"מ רחל וי"מ גדייה שלא נתעשרה עדיין). ולמדנו זאת למסקנת הגמרא מצד השוה, קטנה מחלב אמו וחלב אחותו גדולה, וגדולה מחלב אמו ואחותו קטנה (ולי"מ מחלב אמו ופרה).

דף קי"ד ע"ב 

אסור לבשל גדי עצמה בחלבה – שנאמר מקרא מיותר 'בחלב אמו'. אבל אין ללמוד בק"ו מאותו ואת בנו שלא נאסר פרי עם פרי בשחיטה, ונאסר פרי עם האם, כאן שנאסר פרי עם פרי (גדי בחלב אמו) אינו דין שייאסר פרי עם האם, שיש לדחות מה לפרי עם פרי שכן שני גופים, תאמר בפרי עם האם שכן גוף אחד.

סוס בן סוסיא אחי פרדה – מותר באמו ואסור עם אחותו. פרד בן סוסיא אחי פרדה, אסור באמו ומותר באחותו.

עבד בן שפחה אחי משוחררת – מותר באמו ואסור באחותו. עבד בן משוחררת אחי שפחה – אסור באמו ומותר באחותו.

לרב אשי בשר בחלב אסור באכילה – שנאמר 'לא תאכל כל תועבה', כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל. ואסור בהנאה מדברי רבי אבהו שכל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו, אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבלה. (ועיין עוד להלן קטו:).

נבילה – לרבי מאיר אחד גר ואחד עובד כוכבים בין בנתינה ובין במכירה, שנאמר 'לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור', 'תתננה ואכלה או מכור לנכרי'. ולרבי יהודה דברים ככתבן, לגר בנתינה ולעובד כוכבים במכירה, שנאמר 'או' ללמד שהדברים ככתבן. ולרבי מאיר 'או' בא להקדים נתינה לגר למכירה לנכרי, ולרבי יהודה א"צ פסוק לזה, שזה אתה מצווה להחיותו וזה לא.

*************