
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום רביעי י"ז תשרי תשע"ט
מסכת מנחות דף מ"ז
דף מ"ז ע"א
כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה – כיצד שחטן לשמן וזרק דמן לשמן, קדש הלחם. שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן, לא קדש הלחם.
שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן – לרבי הלחם קדוש ואינו קדוש. שנאמר ואת האיל 'יעשה זבח' שלמים לה' על סל המצות, במה יעשה בזביחה. ולרבי אלעזר ב"ר שמעון אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן, שנאמר 'יעשה', עד שיעשה כל עשיותיו. ו'זבח' בא ללמד שצריך שיהא לחם בשעת שחיטה.
ונחלקו אמוראים בביאור שיטת רבי שהוא קדוש ואינו קדוש: לאביי קדוש ואינו גמור, שאינו תופס פדיונו בקדושת שתי הלחם, אבל קדוש ליפסל ביוצא (ולר"א בר"ש אינו קדוש כלל ולא נפסל ביוצא). ולרבא תופס פדיונו, אלא שאינו ניתר לאכילה לכהנים.
דף מ"ז ע"ב
שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה, וזרק דמן של כבשים חוץ לזמנן – לר' אליעזר אין בלחם משום פיגול, ולרבי עקיבא יש בלחם משום פיגול. ונחלקו אמוראים בביאור המחלוקת:
לרב ששת – שניהם סוברים כרבי שהשחיטה מקדשת את הלחם, ורבי אליעזר לשיטתו שאין זריקה מועלת ליוצא, ולרבי עקיבא זריקה מועלת ליוצא. ולפי דבריו נסתפקו בגמרא על כבשי עצרת ששחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן, לשיטת רבי עקיבא מה דין הלחם – אם ממה שמצאנו שזריקת פיגול קובעת את הלחם בפיגול ביוצא כמו הבשר, נוכל ללמוד שגם זריקה שלא לשמה מתרת את הלחם כבשר, או שמא אין זריקה שאינה הוגנת מועלת אלא לחומרא ולא לקולא.
לרב פפא – לדברי הכל אם הלחם עדיין בחוץ בשעת זריקה אין הזריקה מועלת על לחם שיצא לעשותו פיגול (ולא אמר רבי עקיבא שזריקה מועלת ליוצא אלא על הבשר שהוא גוף הזבח). ומחלוקתם כשחזר הלחם ונכנס בשעת זריקה, שרבי אליעזר סובר כרבי שהשחיטה מקדשת את הלחם, ונפסלו ביוצא, ושוב לא נעשה פיגול בזריקה, ורבי עקיבא סובר כר"א בר"ש שהשחיטה אינה מקדשת את הלחם, ולא נפסלו ביוצא, ומשום כך נעשו פיגול בזריקה. ואע"פ שלרב גידל אין זריקת פיגול מקדשת, דבריו נדחו.
לרב גידל בשם רב זריקת פיגול אינה מביאה לידי מעילה באימורי קדשים קלים – ואינה מוציאה מידי מעילה בבשר קדשי קדשים. ונדחו דבריו.
כבשי עצרת ששחטן לשמן ואבד הלחם – למסקנא אין זורקים דמן שלא לשמן להתיר בשר באכילה, שאין לך דבר שנראה לשמו, ונשחט לשמו, ונדחה מלשמו, ואינו כשר לשמו, וכשר שלא לשמו. ותודה שנפרס לחמה לאחר שחיטה שזורק את הדם לשם שלמים, הוא משום שהתורה קראה לתודה שלמים.
*************
יום חמישי י"ח תשרי תשע"ט
מסכת מנחות דף מ"ח
דף מ"ח ע"א
שחט שני כבשי עצרת על ארבע חלות – מושך שתים מהן ומניפן עם הכבשים. ושנים האחרים נאכלות בפדיון. לרבי אלעזר בר' שמעון ששחיטה אינה מקדשת את הלחם אלא זריקה – מושך לאחר שחיטה איזה שתים שירצה וזורק הדם עליהן ומקדשן ומתירן, ופודה את אלו שנשארו בקדושת דמים.
ולשיטת רבי שהשחיטה מקדשת את הלחם – שתים מהן אין להן אלא קדושת דמים וישנן בפדיה, שהכבשים מקדשים רק את הראויים להם, והאחרים קדושת דמים, אבל אין אנו יודעים איזה שנים נתקדשו בשחיטה ואיזה לא. לפיכך לא יוציא כל הארבע בחוץ ויפדה שנים מהן, שיפסלו אלו שנתקדשו ביוצא. ולרב חסדא יפרקם בפנים, ואין כאן משום מכניס חולין לעזרה, לפי שלא הכניסם כשהם חולין אלא ממילא נעשו חולין. אבל בברייתא אמרו שלא יפדה אותן אלא בחוץ ולא בפנים משום שנחשב כמכניס חולין לעזרה, וברייתא זו היא שלא כרבי אלא כר"א בר"ש, שלרבי יפסלו ביוצא.
תודה ששחטה על שמונים חלות – לחזקיה נתקדשו ארבעים מתוך שמונים, ולרבי יוחנן לא נתקדשו. והכל מודים שאם אמר שיתקדשו ארבעים מתוך שמונים, שנתקדשו ארבעים אע"פ שלא פירש איזה מהם.
שחט ארבעה כבשים על שתי חלות – מושך שנים מהן וזורק דמן שלא לשמן, שאם תזרוק שנים לשמו תחילה, הפסדת את האחרונים שאין לך דבר שנראה לשמן ונדחה מלשמן וכשר שלא לשמן. ואומרים לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה באותו ענין.
אברי חטאת שנתערבו באברי עולה – לר' אליעזר יתנו על המזבח, ורואה אני את בשר חטאת למעלה כאילו היא עצים. ולחכמים תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה, שאסור להקריב בשר חטאת. ואין אומרים לו חטא והקרב בשר חטאת כדי שתזכה להקריב אברי עולה, שאין אומרים חטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה.
כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן, או ששחטן קודם עצרת או לאחריו – הדם יזרק שלא לשמן, והבשר יאכל. שחטן שלא לשמן בעצרת שחל בשבת, לא יזרוק, שמכיון שנדחו מקרבן ציבור אינו דוחה שבת. ואין אומרים חטא וזרוק בשבת כדי שתוכל להקטיר אימורין לערב, שאין אומרים חטא בשבת כדי שתזכה בחול.
חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה, ובתחתונה חולין טמאין – אם יכול להציל מן התרומה רביעית בטהרה, לדברי הכל יציל, ואע"פ שבינתיים תפול התרומה לתוך החולין וילך הכל לאיבוד. ואם אינו יכול להציל רביעית בטהרה, לרבי אליעזר תרד התרומה ותטמא, ואל יטמאנה ביד. ולרבי יהושע יטמאנה ביד ע"י שיקבל אותה בכלים טמאים, כדי להציל את החולין שלא יתערב בו תרומה טמאה. ואע"פ שאין אומרים חטא בתרומה כדי שתזכה בחולין, כיון שבין כך תלך התרומה לבור ותטמא, מותר.
דף מ"ח ע"ב
כבשי עצרת ששחטן שלא כמצותן (שלא לשמן, וי"מ שדינן בני שנה והביאן בני שתים) – לרבי יצחק פסולים ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה, שמקיש אותם לחטאת. וללוי כשרים, שלומד שלמי חובה משלמי נדבה. וכפי שאמר בשלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן שנאכלין ליום ולילה, ואין טעונים לחם וזרוע.
אשם שצריך להביאו בן שנה והביא בן שתים, או שצריך להביאו בן שתים והביא בן שנה – פסולים, ותעובר צורתן ויצאו לבית השרפה. עולת נזיר ועולת יולדת ועולת מצורע שהיו בני שתי שנים ושחטן – כשרים לדברי לוי שלומד חובה מנדבה. כללו של דבר, כל הכשר בעולת נדבה כשר בעולת חובה, וכל הפסול בחטאת פסול באשם, חוץ משלא לשמו.
אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן – כשרים ולא עלו לבעלים לשום חובה. שחטן מחוסר זמן בבעלים (קודם שבעת ימי ספירתם), או שהיו בני שתי שנים ושחטן, פסולים. ואין למדים אשם משלמים כמו שלמדים שלמים משלמים. וכן אין למדים אשם נזיר ואשם מצורע מאשם גזילות ואשם מעילות, או אשם גזילות ואשם מעילות מאשם נזיר ואשם מצורע, ויוכשרו כולן בין בני שנה ובין בני שתים, שדנין דבר שלא בהכשירו מדבר שלא בהכשירו, כגון שלמי חובה משלמי נדבה ששחטן שלא לשמן, ואין דנין דבר שלא בהכשירו מדבר שבהכשירו, כגון אשם נזיר בן שתים, מאשם גזילות בן שתים שהכשירו בכך.
*************