לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי י"ח אלול תשע"ח

מסכת מנחות דף י"ט

דף י"ט ע"א 

'ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות המזבח באצבעו' – לת"ק מקרא נדרש לפניו ולאחריו, לפיכך 'ולקח… באצבעו' מלמד שלא תהא קבלה אלא בימין, 'באצבעו ונתן' מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין. ולרבי שמעון אינו נדרש אלא על 'ונתן' שלאחריו, אבל קבלה כשר בשמאל.

'ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם' – מקבלה ואילך מצות כהונה, מלמד על שחיטה שכשירה בזר. ואין אומרים וא"ו מוסיף על ענין ראשון שתהא שחיטה פסולה בזר, שנאמר 'וסמך ושחט', מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים. ואין צריך בעלים כמו בסמיכה, שנאמר ביום הכיפורים 'ושחט את פר החטאת אשר לו', מכלל דשחיטה בעלמא אין צריך בעלים.

כל מקום שנאמר 'תורה' לבד, אינו מעכב – ומקום שנאמר 'חוקה' לבד, מעכב.

ואלו דברים ששמעכבין אע"פ שלא נאמר בהם חוקה אלא תורה: א. תנופה בנזיר מעכבת – שמכיון שנאמר 'כן יעשה' כאילו נאמר בה חוקה. ב. ארבעה מינים שבתודה מעכבין זה את זה – שהתודה הוקשה לנזיר, שנאמר 'על זבח תודת שלמיו' לרבות שלמי נזיר. ג. ארבעה מינים שבמצורע מעכבין זה את זה – שמאחר שנאמר 'זאת תהיה תורת המצורע', כאילו נאמר בה חוקה.

שני שעירי יום הכיפורים מעכבין זה את זה – לפי שנאמר בהם 'חוקה'.

לרב כל מקום שהחזיר הכתוב בתורת מנחה אינו אלא לעכב – אבל אם לא החזיר אינו מעכב, ואע"פ שנאמר במנחה חוקה, מאחר שנאמר 'מגרשה ומשמנה' למדנו שגרש ושמן מעכבין ולא דבר אחר.

שני סדרים של לחם הפנים מעכבין זה את זה, שני בזיכין מעכבין זה את זה, הסדרין והבזיכין מעכבין זה את זה, לפי שנאמר בהם חוקה, ואע"פ שלא נאמרה חוקה אלא אצל אכילה, הוא עולה על כל הענין.

 

 

דף י"ט ע"ב 

כל מקום שהחזיר לך הכתוב בתורה מנחה, אינו אלא לעכב. לרב גם בדין שלא יעשה כלי מדה לקומץ, שנאמר 'מלא קומצו' 'בקומצו', וחזר ושנה הכתוב 'וימלא כפו ממנה', ולמדים דורות משעה. ולשמואל דין זה אינו מעכב, שאין למדים דורות משעה.

כלי הלח מקדשין את הלח ומדות יבש מקדשות את היבש – אבל אין כלי הלח מקדשת את היבש, ולא יבש מקדש את הלח. ופירש שמואל שדוקא מדות, אבל מזרקות מקדשין גם את היבש, שנאמר 'מזרק אחד כסף וגו' שניהם מלאים סולת'. ואע"פ ששמואל אינו לומר דורות משעה, כיון שחזר בו הכתוב י"ב פעמים, למדים.

נאמר בהגשת מנחה 'לפני ה' שמשמע במערב, ונאמר 'אל פני המזבח' שמשמע בדרום – הא כיצד? מגישה בקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן ודיו. ולרבי אליעזר יגישנה בדרומה של קרן שמקיים גם אל פני המזבח וגם לפני ה', שסובר שכל המזבח עומד בצפון, נמצא דרומו של מזבח כלה נגד הפתח. אבל לא יגישנה במערבה של קרן, שמקיים לפני ה' ולא אל פני המזבח.

*************

יום חמישי י"ט אלול תשע"ח

מסכת מנחות דף כ'

דף כ' ע"א 

לרבי יהודה מלח מעכבת – שנאמר 'ברית מלח עולם הוא' שתהא ברית אמורה במלח. וכן לרבי שמעון שנאמר כאן 'ברית מלח עולם הוא', ונאמר להלן 'ברית כהונת עולם', כשם שאי אפשר לקרבנות בלא כהונה כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח. י"א שהתנא במשנתינו חולק וסובר שאם לא מלח את המנחה כשרה, וכדבריו סובר רב שהרי לא החזיר הכתוב במלח. וי"א שגם לרב היא מעכבת, שמאחר שנאמר בה 'ברית' כאילו החזיר בו הכתוב.

ואלו הן הטעונים מלח: מנחה, שנאמר 'מנחה'. ולא כולה, אלא הקומץ שבה, שנאמר 'קרבן'. לבונה, שכן באה עם המנחה בכלי אחד. וכן לבונה הבאה בפני עצמה, ולבונה הבאה בבזיכין, וקטורת (וי"א להלן (כא.) שקטורת אין טעונה מלח), מנחת כהנים, מנחת כהן משיח, מנחת נסכים, אימורי חטאת ואשם, אימורי קדשי קדשים, אימורי קדשים קלים, אברי עולה ועולת העוף, שנאמר 'קרבן' כלל, 'מנחה' פרט, 'על כל קרבנך' חזר וכלל, מה הפרט מפורש שאחרים באין חובה לה, אף כל קרבנות אלו שאחרים באין חובה לה, כלומר שצריכים עצים. ואין לפרש שאחרים באים חובה לה היינו נסכים, ונלמוד גם דם שבאים עמה נסכים, לפי שהלבונה באה עם המנחה בכלי אחד, והנסכים לא באין בכלי אחד. ואין לפרש מה הפרט מפורש שאחרים באין חובה לה ומתרת, אף כל שאחרים באין חובה לה ומתרת, ונלמוד לבונה הבאה בבזיכין ולא דבר אחר, כי ממה שהוצרכנו למעט דם, יש ללמוד ששאר דברים למדים אע"פ שאין דומין אלא בצד אחד.

דם ועצים אע"פ שהן בכלל קרבן אין טעונים מלח – שנאמר 'מנחה', מה מנחה מיוחדת שאחרים באין חובה לה, שצריכה עצים להקטרה, אף כל שאחרים באין חובה לה. ולמסקנת הגמרא (ע"ב) אין צריך לימוד זה אלא למעט נסכים, שעצים לחכמים אינם קרויים קרבן, ולרבי שקרויים קרבן צריכים מלח, ודם נתמעט מ'מעל מנחתך' ולא מעל דמך. ואין אומרים 'ולא מעל אבריך', שאברים דומין יותר למנחה, שאחרים באין חובה לה, ונשרפת על האישים, ועבודתם בחוץ, וחייבים עליהם משום נותר, ומשום טומאת הגוף, ויש בהם משום מעילה. משא"כ דם שאין דומה למנחה רק לענין שהוא מתיר, ונפסל בשקיעת החמה.

דף כ' ע"ב 

'קרבן' מלמד שמתנדבין עצים – וכמה שני גזרין, וכן הוא אומר 'והגורלות הפלנו על קרבן העצים'. ולרבי עצים קרבן מנחה הן, וטעונין מלח, והגשה, וקמיצה, ועצים.

*************