לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי י' תשרי תשע"ט

מסכת מנחות דף מ'

דף מ' 

סדין של פשתן – ב"ש פוטרין מציצית, שחוטי התכלת של צמר הן, ולא הותר כלאים אצל ציצית. ובית הלל מחייבין, שדורשים סמוכין להתיר כלאים בציצית. והלכה כדברי בית הלל.

כל המטיל תכלת בסדין בירושלים אינו אלא מן המתמיהין – והטעם שאסרוה אע"פ שהלכה כב"ה:

א. י"א שלפי שאין בקיאין לדרוש סמוכין שכלאים מותר בציצית. ואם ידרשו ברבים שכלאים בציצית מותר, חוששים שיבואו להתיר גם קלא אילן, והצבוע בקלא אילן דינו כלבן שלא הותר בו כלאים כיון שאפשר במינו. ולא סמכו על בדיקת היורה, שמא נתן ליורה תכלת שצבע לשם נסיון שהוא פסול. ורבא דחה טעם זה, שאפשר לשלוח אגרות לצובעי תכלת שהטעימה פסולה, שהרי אפילו על חמץ בפסח ויום הכיפורים שהם בכרת סמכו על האגרות.

ב. לרבא חששו שיקרע סדינו בתוך שלש אצבעות לשפת הכנף, ויתפרנו, והציצית פסולה משום תעשה ולא מן העשוי.

ג. לרבי זירא גזרו משום כסות לילה, שהוא פטור מציצית, ונהנה מכלאים שלא במקום מצוה.

כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה – אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב, ואם לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה.

היא של בגד וכנפיה של עור או להיפך – לרבא ורבי זירא הולכים אחר עיקר הבגד, לפיכך, היא של בגד וכנפיה של עור חייבת, והיא של עור וכנפיה של בגד פטורה. ולרב אחאי הולכים אחר הכנף.

הטיל ג' ציצית לבעלת ג' כנפים – ואחר כך תלה בה קרן רביעית ועשה בו ציצית, פסולה משום תעשה ולא מן העשוי.

חסידים הראשונים, כיון שפצעו ג' בבגד – כלומר שהגיעו לג' אצבעות האחרונים, מטילין לה תכלת מיד כדי שלא להשהותה בלא ציצית.

הטיל למוטלת – שהיה ד' ציצית בטלית והטיל לה ד' אחרים, ופסק את הראשונים – לרבי זירא כשרה, ואין כאן משום 'תעשה ולא מן העשוי', כי מאחר שעובר ב'בל תוסיף' כשמטילם, אין זה מעשה, שהרי עובר על דברי תורה, וכשחותך את הראשונים, אז הוא תחילת עשייתם של אחרונים. ולרב פפא, אם כשהטיל את האחרונים התכוין להוסיף, כשרה. אבל אם התכוין לבטל את הראשונים, אין כאן בל תוסיף ויש כאן מעשה, ופסולה משום תעשה ולא מן העשוי.

*************

יום חמישי י"א תשרי תשע"ט

מסכת מנחות דף מ"א

דף מ"א ע"א 

טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בה דרך עראי – חייבת בציצית. אין הקטן מתכסה בו ראשו ורובו, אף על פי שהגדול יוצא בה עראי – פטורה. וכן לענין סדין בציצית, שאם אין בטלית שיעור לחיוב ציצית, אסור לצאת בו משום כלאים.

אין עראי בכלאים – שגם בגד שאין יוצאים בו עראי, אם נארג בו כלאים אסור.

טלית כפולה – לת"ק חייבת בציצית, ולרבי שמעון פטורה, שאם תפשט נמצאו הציציות באמצעיתה. ושוין שאם כפלה ותפרה שחייבת, ואפילו אם חיברה על ידי 'סיכי'.

לרבה בר רב הונא ציצית חובת טלית – ומשום כך הורה לרבא בר רב נחמן שהטיל ציצית לטלית כפולה, שיתקן את הציציות במקום הכנף גם לאחר שהסירו מעליו.

חסידים הראשונים היו מטילין תכלת מיד כשארגו בטלית שלש אצבעות – ואין מזה ראיה שציצית חובת טלית הוא, שהיו מחמירים על עצמם.

המלאך התרעם על רב קטינא שנתכסה בכסות לילה, וביקש תחבולות מלבוא לידי חיוב מצות ציצית, לפי שבזמן ריתחא עונשים גם על ביטול מצות עשה.

לרב טובי בר קיסנא בשם שמואל, טלית הראויה לציצית, אע"פ שמקופלת ומונחת בקופסא – חייבת בציצית, הואיל ועומדת להתכסות בה. ומודה בזקן שעשאה לכבודו (לתכריכין) שפטורה, לפי שאינה עשויה להתכסות. ובשעה שלובשין אותה למת, מטילין בה ציצית משום 'לועג לרש חרף עושהו'.

טלית שנקרעה למעלה משלש אצבעות משפת הכנף – יתפור. תוך שלש, לרבי מאיר לא יתפור, שמא יוותר מחוט התפירה ויניחם, ויוסיף עליו עד ד' חוטים לשם ציצית, ופסול משום תעשה ולא מן העשוי (אבל למעלה משלש אינו מקום ציצית). ולחכמים יתפור. ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה מטלית אחרת ובה תכלת ויתלה בה. ושוין שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה, ובלבד שיהיו כל חוטיה שלימים. ואין מכאן ראיה שמתירין ציצית מבגד לבגד, שמא לא התירו אלא כשנתבלה טלית הראשונה ואינה ראויה לציצית.

דף מ"א ע"ב 

טלית אין פוטרין בה לשם לבן אלא מינה – שאם אדומה היא, יטיל בה שני חוטין אדומים ושני חוטי תכלת. טלית שכולה תכלת – מביא שני חוטים לשם תכלת, וכל מיני צבעונין פוטרין בה לשם לבן. וקלא אילן לא יביא. ואם הביא, אם היא בת ארבעה חוטין, שנים מהן תכלת ושנים קלא אילן, כשר. ואם הטיל בה שמונה חוטין, ארבע תכלת וארבע קלא אילן, פסולה, הואיל ויש חוטין כל צרכה חוץ מקלא אילן, חוששין שיהיה צריך חוטין לטלית אחרת, ויקח חוטי התכלת ותישאר הראשונה בקלא אילן לבד, או שיטיל בטלית האחרת את חוטי קלא אילן לשם תכלת. וגם לסובר שאין מתירין מבגד לבגד, חוששין אם עבר והתירם.

לרב אין מתירין מבגד לבגד – ולשמואל מתירין. לרב אין מדליקין מנר לנר בנרות חנוכה – ולשמואל מדליקין. לרב אין הלכה כרבי שמעון בגרירה – ולשמואל הלכה כמותו, שאדם גורר מטה כסא וספסל בשבת, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ. בכל מקום פסק רבה כרב, חוץ מבשלש מחלוקות אלו שפסק כשמואל.

רב יהודה מסר טליתו לכובס – ולא חשש שמא יתנתקו חוטי התכלת ויטיל בה קלא אילן. רב חנינא היה מקפל הציצית כמין פקעת כשנותנה, כדי שלא ינתקו. רבינא היה עושה לטלית כמין שפה, ומחביא החוטין בתוכה, ותופר השפה.

כמה חוטין הוא נותן? לבית שמאי ארבעה, ולבית הלל שלשה. וכמה תהא משולשת? כלומר שיעור הענף חוץ מן הגדיל, לב"ש ארבע אצבעות. ולבית הלל שלש, וכל אצבע אחת מארבע בטפח של כל אדם, והיינו מדת גודל.

רב הונא פסק שיטיל ארבעה חוטין בתוך ארבע אצבעות של שפת הבגד, ומשולשת ארבע. ורב יהודה פסק שיתן שלשה חוטין בתוך שלש אצבעות ומשולשת שלש. ולהלכה נותן ארבע חוטין בתוך שלש משפת הבגד ומשולשת ארבע.

שיעור טפח דאורייתא – ארבע בגודל, שש בקטנה, וחמש באצבע.

אין ציצית אלא יוצא. ואין ציצית אלא משהו.

ציצית אין לה שיעור למעלה, אבל יש לה שיעור למטה (שלא תהא משולשת פחות משלש או מארבע כמו שנתבאר). כיוצא בו, לולב אין לו שיעור למעלה, אבל יש לו שיעור למטה שלשה טפחים.

*************