לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי כ"א תמוז תשע"ח

מסכת זבחים דף פ"ב

דף פ"ב ע"א 

הניתנין בפנים שנתערבו בניתנין בחוץ – ישפכו לאמה. ולרבי אליעזר בשאר קרבנות יתן בפנים ויחזור ויתן בחוץ, אבל בחטאת ואשם לא, שנפסלים בהבאת דמם לפנים. ואין לומר שיקדים חוץ לפנים, שכשם שמצוה להקדים עליונים לתחתונים, כך מצוה להקדים פנים לחוץ.

ואם נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים – כשר.

נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ – רבי עקיבא פוסל, שלדבריו  כל דמים שנכנסו לכפר בהיכל פסולים, שנאמר 'וכל חטאת', 'כל' לרבות שאר קדשי קדשים 'ו'כל לרבות קדשים קלים. וחכמים מכשירים שרק חטאת נפסלת בהבאת דמה לפנים. ופירש רבי יוסי הגלילי ש'כל' חטאת בא לרבות חטאת ציבור, 'ו'כל חטאת לרבות חטאת זכר. ולרבי אליעזר אף האשם, שנאמר 'כחטאת כאשם'.

לרבי יוסי הגלילי דברי הכתוב 'וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש תשרף', אינו עולה על חטאת חיצונה שנכנס דמה לפנים – שזאת למדנו מ'הן לא הובא את דמה' שאמר משה ביום שמיני למילואים, אלא בא ללמד על פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שנתינת דמן בפנים, ולומר שאם נפסלו ישרפו בבית הבירה ולא מחוץ למחנה, וגם ליתן לא תעשה על אכילתם.

חטאת שקבל דמה בשני כוסות: יצא אחד מהן לחוץ – הפנימי כשר. נכנס אחד מהם לפנים – רבי יוסי הגלילי מכשיר את החיצון מק"ו, מה בחוץ שהוא מקום שהמחשבה פוסלת, לא עשה את המשויר כיוצא, בפנים שהוא מקום שאין מחשבה פוסלת, שאם חישב על מנת ליתן בהיכל לא פסל, ק"ו שלא יעשה את המשויר כנכנס. וחכמים פוסלין, שנאמר 'אשר יובא מדמה' אפילו מקצת דמה. ואין ללמוד מזה ק"ו על היוצא שיפסול את מה שנשאר בפנים, שנאמר 'אשר יובא', הנכנס פוסל ולא היוצא.

דם חטאת שנכנס להיכל לכפר – לר"א אף על פי שלא כפר פסול. ולרבי שמעון כשר עד שיכפר. לרבי יהודה אם הכניס שוגג, כשר. כל הדמים הפסולין שנתנו ע"ג המזבח, לא הרצה הציץ אלא על הטמא, שהציץ מרצה על הטמא ולא על היוצא.

דף פ"ב ע"ב 

מחשבה בפנים אינה פוסלת בקל וחומר מחוץ – שנאמר 'ביום השלישי', אין מחשבת מקום פוסלת עד שיהא המקום משולש בדם בבשר באימורים, כגון חוץ לעזרה שבשעת היתר הבמות שלשתן מצויים בו. ומחשבה בחוץ פוסלת – ואין למדים בקל וחומר מבפנים שלא תפסול, שנאמר 'שלישי' זה חוץ לזמנו, 'פיגול' זה  חוץ למקומו.

בשר היוצא לחוץ פסול – שנאמר 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו', כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר. בשר הנכנס לפנים כשר – שנאמר 'מדמה', דמה ולא בשר.

'פנימה' מלמד על דם שנכנס לפני ולפנים, 'אל הקודש' מלמד על הנכנס להיכל. – ואילו היה אומר 'קודש' לבד, הייתי מפרשה על קודש הקדשים, בא 'פנימה' ולימד על קודש שהוא ההיכל. ואע"פ שכל שנכנס לקודש הקדשים כבר נכנס להיכל – לאביי הכתוב בא לרבות על הנכנס לקודש הקדשים דרך גגים ועליות. ולרבא כל שנכנס על דעת להכניסו לקודש הקדשים, אם נכנס להיכל עדיין לא נפסל.

עבד עברי של כהן הקנוי לשש, ועבד נרצע הקנוי עד היובל, אין אוכלים בתרומה – שנאמר 'תושב', זה קנוי קנין עולם, ו'שכיר' זה קנוי קנין שנים. ואילו היה אומר תושב ולא שכיר, הייתי מפרש ש'תושב' זה קנוי קנין שנים, אבל נרצע אוכל, בא שכיר ולימד על תושב שהוא קנוי קנין עולם. ואין להקשות שהתורה תאמר נרצע בפירוש, כי 'מילתא דאתי בק"ו טרח וכתב לה קרא'.

רבא נסתפק על פר העלם דבר ושעיר ע"ז שנכנס דמן לפני לפנים – אם מאחר שאין קורין בהם 'אל הקודש', שהרי מקומן בהיכל, אין קורין בהם 'פנימה', או מאחר שאין זה מקומן נפסלו.

ולצד שנפסלו נסתפק על פר ושעיר של יום הכיפורים שהזה מדמן על הבדים והוציאן להיכל, וחזר והכניסן – אם לא נפסלו לפי שמקומן הוא, או מאחר שכבר יצאו אין זה מקומן. ולצד שנפסלו נסתפק אם הזה מדמן על הפרוכת והוציאן למזבח הפנימי להזות עליו, וחזר והכניסן – אם מאחר שמקום אחד הוא לא נפסלו, או שהתורה החשיבתם לשני מקומות, שנאמר בהם יציאה.

*************

יום חמישי כ"ב תמוז תשע"ח

מסכת זבחים דף פ"ג

דף פ"ג ע"א 

לרבי אליעזר חטאת שנכנס דמה לפנים אע"פ שלא כיפר – פסולה, שנאמר כאן 'לכפר בקודש', ונאמר להלן 'וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש', מה להלן בשלא כיפר אף כאן בשלא כיפר. ולרבי שמעון לא נפסלה אלא אם כיפר, שנאמר כאן לכפר, ונאמר להלן 'ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר', מה להלן בשכיפר, אף כאן בשכיפר. וטעם מחלקותם – רבי אליעזר דורש חוץ מחוץ ולא חוץ מפנים, ורבי שמעון דורש בהמה מבהמה ולא בהמה מאדם.

לשיטת רבי יהודה אם הכניס מדם חטאת בפנים בשוגג, כשר. ואם הכניס במזיד, פסול רק אם כיפר כדעת רבי שמעון.

כל הנשרפין על בית הדשן מטמאין את השורפן טומאת בגדים, ולא רק השורף פר ושעיר של יום הכיפורים. לרבי יהודה שנאמר 'ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת', שאין צריך לומר שני פעמים חטאת. ולרבי מאיר שנאמר 'לכפר', לימד על כל המתכפרים שהשורפן מטמא בגדים.

הדרן עלך כל הזבחים שנתערבו

פרק תשיעי – המזבח מקדש

המזבח מקדש את הראוי לו – שאם עלה עליו דבר פסול לא ירד. לרבי יהושע כל הראוי לאישים, שנאמר 'היא העולה על מוקדה', כל שהיא כעולה שראויה לאישים. אבל דם ונסכים ירדו. ולרבן גמליאל כל הראוי למזבח לא ירד אפילו דם ונסכים, שנאמר 'היא העולה על מוקדה על המזבח', כל שהיא כעולה שראויה למזבח.

לרבי שמעון היה הזבח כשר ונסכים פסולין, הנסכים כשירים והזבח פסול, או אפילו זה וזה פסולין – הזבח לא ירד והנסכים ירדו. שנאמר 'עולה', מה עולה הבאה בגלל עצמה אף כל הבאין בגלל עצמן, יצאו נסכים הבאין בגלל זבח.

דף פ"ג ע"ב 

קמצין שלא קידשו בכלי – אפילו אם עלו על המזבח ירדו, שלא הובררו למזבח, וחסר מעשה בגופן. אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן – לא ירדו, אע"פ שלא הובררו למזבח, לפי שאינם חסרים מעשה בגופן.

מחזירים את ה'פוקעין' מעל המזבח – לרבן גמליאל שנאמר 'על מוקדה', ולרבי יהושע שנאמר 'אשר תאכל האש'. ועכולי עולה אתה מחזיר ולא עכולי קטורת – שנאמר 'אשר תאכל האש את העולה על המזבח' ולא עכולי קטורת.

רבי יהושע שדורש מ'על מוקדה' שהמזבח מקדש רק את הראוי לאשים, דורש מ'על המזבח' טעם הדין – שלא ירדו לפי שהמזבח מקדשו. ורבן גמליאל דורש טעם הדין מ'כל הנוגע במזבח יקדש'. ולרבי יהושע אחד בא לרבות פסול שהיתה לה שעת הכושר, והשני לפסול שלא היתה לו שעת הכושר. ולרבן גמליאל כיון שהתורה ריבתה פסולים, אין חילוק אם היתה לה שעת הכושר או לא.

רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא דרשו שהמזבח מקדש פסולים מ'כל הנוגע במזבח יקדש'. ודווקא ראויים למזבח, לרבי יוסי הגלילי שנאמר 'כבשים', ולרבי עקיבא שנאמר עולה. ולפיכך עולת העוף – לרבי יוסי הגלילי תרד, שאינה בכלל כבשים. ו'עולה' בא למעט מחיים. ולרבי עקיבא לא תרד, שהיא בכלל עולה. וכבשים בא למעט מנחה.

קמצים שקדשו בכלי – לרבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא ירדו, ש'עולה' לא תרד אבל מנחה תרד. ולתנאים במשנתינו שדרשו שמזבח מקדש פסולים מ'על מוקדה על המזבח', לא ירדו.

*************