לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי כ"ד אייר תשע"ט

מסכת בכורות דף מ"ב

דף מ"ב ע"א 

לרב חסדא לא נחלקו תנאים אלא באנדרוגינוס, שלדעת ת"ק הוא ספק זכר ספק נקיבה, ולחכמים בתראי בריה בפני עצמה היא. אבל טומטום לדברי הכל ספק הוא, וקדוש מספק. ולרבי יוחנן (ע"ב) נחלקו גם בטומטום, שלת"ק הוא ספק זכר ספק נקיבה, ולחכמים בתראי הוא בריה בפני עצמה.

טומטום ואנדרוגינוס אין להם ערך – שנאמר 'והיה ערכך הזכר' ולא טומטום ואנדרוגינוס, ואפילו ערך של אשה אין להם, שנאמר 'אם נקבה' זכר ודאי ונקיבה וודאית. ולרב חסדא המקרא ממעט רק אנדרוגינוס שהוא בריה בפני עצמה, אבל טומטום נערך לחומרא כזכר.

קרבן עוף שהיה נעבד או מוקצה או אתנן או מחיר וטומטום ואנדרוגינוס – כולן מטמאין בגדים בבית הבליעה, שאין מליקתן מליקה והן נבילה. לרבי אליעזר טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין בגדים בבית הבליעה, שכל מקום שנאמר זכר ונקבה אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם, ועוף שלא נאמר בו זכר ונקבה אין אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם. ולרב חסדא לא אמרו אלא באנדרוגינוס, אבל טומטום כשר לקרבן ממה נפשך, כיון שאינו בריה בפני עצמה, ונקיבה כשרה בעופות.

הטריפה והכלאים ויוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס – לרבי אליעזר לא קדושים בתמורה, שאפילו תמורה שחלה על בעל מום קבוע אינה חלה עליהם. ולא מקדישין לעשות תמורה, שאם הם קדושים, כגון שהיו ולדות קדשים שקדושים אגב אמן, אין עושים תמורה. ולרב חסדא לא אמרו אלא באנדרוגינוס אבל טומטום קדוש ממה נפשך.

לר' אליעזר חמשה לא קדושים ולא מקדישין – ואלו הן: הטריפה והכלאים ויוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס. לרב חסדא צריך להוציא טומטום ולהכניס יתום.

דף מ"ב ע"ב 

לרב חסדא – טומטום שמטיל מים במקום זכרות, לדברי הכל זכר הוא. מטיל מים במקום נקבות – לחכמים בברייתא חוששין שמא נהפכה זכרותו לנקבותו, והוא קדוש מספק. ולר"ש בן יהודה בשם ר"ש אין חוששין לכך, ובוודאי נקיבה היא. לריש לקיש – לא אמרו שהטומטום ספק הוא אלא באדם, הואיל וזכרותו ונקבותו במקום אחד, אבל בהמה, אם מטיל מים במקום זכרות זכר הוא, ואם מטיל מים במקום נקבות נקיבה היא. ואינו חושש שמא נהפכה זכרותו לנקבותו, שאין חוששין למיעוט אע"פ שנשתנה.

רבי אלעאי הורה שטומטום המטיל מים במקום נקבות חולין – רב חסדא פירש שסובר כר"ש בן יהודה שבוודאי נקיבה היא ואין בה קדושת בכור. רבי יוחנן תמה על רבי אלעאי למה סובר כחכמים בתראי (שטומטום בריה בפני עצמה היא, ומשום כך אינו קדוש) ולא חשש לדברי שנים, והן ת"ק ורבי ישמעאל הסוברים שהוא ספק זכר ספק נקיבה. ופירשו בגמרא שסובר רבי אלעאי כריש לקיש שטומטום בבהמה אינו ספק, ואם מטיל מים במקום נקבות וודאי נקיבה היא.

טומטום שקידש – קדושיו קדושין, שמא זכר הוא. נתקדש ע"י אחר, קדושיו קדושין, שמא נקיבה הוא. וחולץ. י"א שחולצין ומיבמים לאשתו, שממה נפשך אם זכר הוא שפיר מייבם אחיו, ואם נקבה הוא אשה בעלמא הוא שנשא. וי"א שאשת טומטום חולצת ולא מתייבמת. וטעם המחלוקת: שלדברי הכל חוששין על טומטום שהוא סריס חמה, שהואיל ונשתנה להיות טומטום שמא נשתנה גם להיות סריס חמה, והסובר שאין מייבמים לאשתו סובר כרבי עקיבא שאשת סריס חמה אינה מתיבמת, וסובר כרבי יוסי ברבי יהודה שטומטום אינו סריס וודאי. והאומר שמייבמים לאשתו סובר כרבי אליעזר שאשת סריס חמה מתיבמת.

לרבי יהודה טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ, מפני שהוא וודאי כסריס ואין חליצתו כלום, לפיכך במקום אחין אין חליצתו פוסלת, ושלא במקום אחין אין צריך לחלוץ. לרבי יוסי בר יהודה במקום אחין לכתחילה לא יחלוץ שמא יקרע וימצא נקיבה, ואם ימצא זכר שמא ימצא סריס חמה, אלא אחד משאר אחין יחלוץ. ואם חלץ, חליצתו פוסלת, שמא אינו סריס. ושלא במקום אחין מצוה שיחלוץ, שמא אינו סריס.

הדרן עלך על אלו מומין

*************

יום חמישי כ"ה אייר תשע"ט

מסכת בכורות דף מ"ג

פרק שביעי – מומין אלו

דף מ"ג 

מומין האמורין לענין בכור (בפרק הקודם), בין קבועין בין עוברים – פוסלים באדם.

יתר עליהן באדם מומין שאינו מום גמור – ופסולו משום שנאמר 'כל איש אשר בו מום מזרע אהרן', איש ששוה בזרעו של אהרן. ואלו הן: א. הכילון, שראשו דומה לכסוי של חבית, שחד מלמעלה ורחב מלמטה. ב. הלפתן, שראשו דומה לראש הלפת, שראשה רחב והולכת וכלה למטה, וצוארו עומד באמצע ראשו, שראשו בולט לאחוריו כלפניו. ג. המקבן, שראשו דומה  לקרדום, שערפו עגול וקצר ברוחב.  ד. שראשו משופע מלפניו באלכסון. ה. סקיפת, שגובה ראשו חסר מאחוריו. ועוד אמרו בברייתא: שצווארו שקוט, שראשו מוטל בין כתפיו. ושצווארו שמוט, שהוא ארוך ונראה ראשו שמוט. (רש"י ע"פ חק נתן).

בעלי חטוטרת: אם יש בה עצם – לדברי הכל פסול. אין בה עצם – רבי יהודה מכשיר, שחתיכת בשר בעלמא היא. וחכמים פוסלין, שאינו שוה בזרעו של אהרן.

הקרח – פסול. איזהו קרח? כל שאין לו שיטה של שער מוקפת מאוזן לאוזן. ואם יש לו הרי זה כשר. ללשון ראשון של רבא: כל שאין לו לאחריו פסול (אפילו אם יש לו לפניו), וכל שיש לו לאחריו, בין שיש לו לפניו ובין שאין לו, כשר. ללשון שני: כשיש לו לאחריו ואין לו לפניו, כשר. אבל יש לו בין לאחריו ובין לפניו, או שיש לו לפניו ולא לאחריו, או שאין לו כלל פסול.

באדם לא נאמר יבלת, בבהמה לא נאמר דק תבלול, מנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה? תלמוד לומר 'גרב גרב' 'ילפת ילפת' לגזירה שוה. ו'גרב' שבשניהם מופנה, שלא היה צריך לומר אלא ילפת שאינו מאוס, וכ"ש גרב שהוא מאוס.

בעל מום גמור שעבד עבודה חילל – ומי שאינו שוה בזרעו של אהרן לא חילל, אבל עבר על עשה. ואלו שאסורים משום מראית עין, גם על עשה אין עוברים.

לרבי יוחנן הקרחנין והננסין והזבלגנין (שעיניהם זבות וזולגות מים) פסולים מעיקר הדין – לפי שאינן שוה בזרעו של אהרן, ולא משום מראית העין. ובברייתא אמרו שכשרים מעיקר הדין, ופסולים רק משום מראית העין, ושיטת רבי יהודה היא שריבה קרחנין שכשרים לעבודה ממה שנאמר 'הכהנים'.

גבן האמור בתורה – לת"ק זה מי שיש לו גבינין הרבה, ששני גבות עיניו מצטרפות ואין הפרש חלק בין זו לזו. וכן מי שאין לו גבינין או אין לו אלא גבין אחד, פסול, שנאמר 'או גבן'. רבי דוסא אינו דורש או, ומפרש שגבן זהו מי ששערות גביניו גדולים ומוטלין על עיניו. לרבי חנינא בן אנטיגנוס גבן זה שיש לו שני גבין ושתי שדראות, ולא שנים ממש, אלא ששדרתו עקומה ונראה כגבין ושדראות הרבה. אבל מי שיש לו שני גבין ממש אין יכול לחיות.

המפלת בריה שיש לה שני גבין ושתי שדראות – באשה אינו וולד, ואינה טמאה לידה. בבהמה אסור באכילה כנבילה, שהוא נפל ואין שחיטתו מכשרתו.

*************