לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי כ"ד תשרי תשע"ט

מסכת מנחות דף נ"ד

דף נ"ד ע"א 

חימוץ בתפוחים – לענין חימוץ שתי הלחם וחמץ שבלחמי תודה נחלקו התנאים אם אפשר להחמיץ בהם. אך מה ששנינו לענין חימץ עיסה בתפוח של עיסה שאסורה – היינו אף לסובר שאין מחמיצים, שאף שאין זה חמץ גמור, מ"מ חמץ נוקשה הוא.

לרב אילא אין לך הקשה לקמיצה יותר ממנחת חוטא – שאין מגבלים אותה במים, ולרב יצחק בר אבדימי – מגבלה במים וכשרה. ואין צריך לומר שנחלקו אם משערים כפי שהיא עתה או כפי שהיתה קמח, אלא נחלקו אם 'חריבה' היינו מכל דבר ואף ממים, או 'חריבה' היינו משמן.

בשר שהיה בו כביצה ונתמעך או שלא היה בו שיעור ונתפח לכביצה – נחלקו אמוראים בכוונת המשנה כיצד משערים, האם כמו שהיו או כמו שהן עתה. ולמסקנא אמר רבה שהמחלוקת היא כשהיה בו שיעור וצמק וחזר ותפח, אם יש דיחוי לאיסור ואינו חוזר לאיסורו, או אין דיחוי. אך כל שהיה בו שיעור וכעת אין בו – לכו"ע אינו מטמא, שהרי אין בו שיעור. וכל שלא היה בו שיעור ונתפח לשיעור – לכו"ע מטמא מדרבנן.

גם לענין טומאת ידים של בשר פיגול ונותר – החמירו חכמים שאם לא היה בו כביצה ותפח לכביצה מטמא מדרבנן, אף שעיקר טומאת פיגול ונותר היא רק מדרבנן.

דף נ"ד ע"ב 

שנינו במשנה שכל שהונח בחמה ונתמעט משיעורו – טהור ואין חייבים עליו, והיינו אוכל שנתמעט מכביצה, ומת ונבילה ופיגול ונותר וחלב שנמתעטו מכזית, ושרץ שנתמעט מכעדשה. הניחן בגשמים וחזרו ותפחו לשיעורם – טמאים וחייבים עליהם. והפריכו ממשנה זו את דעת הסובר שיש דיחוי באיסורים.

המרבה לעשר יותר מעשירית – פירותיו מתוקנים (שיצאו מטבלם), אך מעשרותיו מקולקלים – שמעורב בהן טבל.

שנינו לענין תרומת תאנים: אם תורם תאנים על גרוגרות – יתרום במנין, ואם תורם גרוגרות על תאנים – לת"ק יתרום במידה, ור' אלעזר ב"ר יוסי העיד שאביו תרם גם בזה לפי מנין. וסברו תחילה שמדובר לענין מעשר, ונתקשו לפי ת"ק: אם משערים לפי מה שהם עתה – הרי ברישא הוא מרבה במעשרות, ואם משערים לפי מה שהיו – קשה הסיפא. ואין להעמיד בתרומה גדולה, ולעולם תורם בעין יפה – שהרי ר' אלעזר הזכיר שאביו נטל 'עשר גרוגרות שבמקצוע על תשעים שבכלכלה'. ולמסקנא: מדובר בתרומת מעשר, וכאבא אלעזר בן גומל שדרש 'ונחשב לכם תרומתכם' – בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר, כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר ניטלת כך.

מעדותו של ר' אלעזר שאביו תרם י' גרוגרות על צ' תאנים – רצו להוכיח שמשערים לפי מה שהיו, שאם משערים כפי מה שהם עתה הרי הוא ממעט מהשיעור. ודחו: גרוגרות שאני, שאפשר לשולקן במים ולהחזירן לכמות שהם.

*************

יום חמישי כ"ה תשרי תשע"ט

מסכת מנחות דף נ"ה

דף נ"ה ע"א 

תורמים תאנים על הגרוגרות במקום שרגילין לעשות תאנים גרוגרות, ולא גרוגרות על תאנים ואפילו במקום שרגילין לעשות תאנים גרוגרות – רישא כשאין שם כהן, כי במקום שיש כהן תורמין מן היפה אע"פ שאינו מתקיים, ויתרום מתאנים גם במקום שאין רגילים לעשות גרוגרות. וסיפא כשיש שם כהן, כי במקום שאין כהן תורם מן המתקיים, ויתרום מן הגרוגרות גם במקום שאין רגילים לעשות מתאנים גרוגרות. ומכאן למדנו שדוחקים ומעמידים את הברייתא בשני אופנים, ולא בשני תנאים.

כל המנחות נילושות בפושרים – ומשמרן שלא יחמיצו. ואם החמיצו אפילו שיריה עובר בלא תעשה, שנאמר 'כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ' לרבות את הקומץ העולה לגבוה, 'לא תאפה חמץ חלקם', אפילו חלקם לא תאפה חמץ והיינו שיריים.

וחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה – שנאמר 'לא תאפה חמץ', והלא כבר נאמר 'לא תעשה חמץ', אלא אפייה בכלל היתה, ויצאת להקיש אליה, מה אפייה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה, כך גם לישתה ועריכתה וכל מעשה יחידי שבה לרבות קיטוף שחייבין עליה בפני עצמה. ואע"פ שלא נאמר אלא על אפיה, דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. ואין לדרוש בכלל ופרט, לפי שהם מרוחקין זה מזה.

כלל ופרט המרוחקין זה מזה – אין דנין אותן בכלל ופרט.

חטאת נשחטת בצפון כעולה – שנאמר 'במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת'. ואם לא שחטו בצפון פסלו, שנאמר בשעיר נשיא 'ושחט אותו במקום אשר ישחט העולה לפני ה' חטאת הוא', והלא בכלל שאר חטאות הוא ולמה יצא, לקבעו שאם לא שחטו בצפון פסלו. ואין לדרוש 'אותו' שזה טעון צפון ולא אחר, שכבר נאמר פסוק שלישי 'ושחט את החטאת במקום העולה', זה בנה אב לכל חטאות שטעונות צפון.

*************