לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי כ"ח תמוז תשע"ח

מסכת זבחים דף פ"ט

דף פ"ט 

פרק עשירי – כל התדיר

כל התדיר מחבירו קודם את חבירו:

התמידין קודמין למוספין – שנאמר 'מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה'. מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח, ומוספי ר"ח למוספי ר"ה – שנאמר 'כאלה תעשו ליום שבעת ימים', אלה כאלה של מעלה. ולאביי למדים גם מוספין מ'אשר לעולת התמיד', שהיה די לומר 'מלבד עולת הבוקר', אלא לרבות שכל שהוא תדיר יקדים.

כל המקודש מחבירו קודם את חבירו:

נאמר 'ופר שני בן בקר תקח לחטאת' שיהא עולה קודמת לחטאת, ונאמר 'ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה' שחטאת קודמת – הא כיצד? דם חטאת קודמת לדם עולה מפני שמרצה, ואברי עולה קודמים לאימורי חטאת מפני שהוא כליל לאשים. ואין לומר שתקדים רק מתנה ראשונה שמכפרת, שהכתוב הקדים חטאת הלוים שהוא כעולה שלא בא על חטא, לפי ששם חטאת קודמת, וה"ה שלש מתנות. ובמערבא אמרו, הואיל והתחיל במתנות גומר.

חטאת קודמת לאשם – מפני שדמה ניתן על ד' קרנות ועל היסוד. ואע"פ שאשם יש לו קצבה, ריבוי מזבח עדיף.

אשם קודם לתודה ואיל נזיר – מפני שהוא קדשי קדשים. ואע"פ שתודה ואיל נזיר צריך לחם, קדשי קדשים עדיף.

תודה ואיל נזיר קודמים לשלמים – מפני שנאכלין ליום אחד וטעונין לחם. ואע"פ ששלמים ישנו בציבור כביחיד, נאכלים ליום אחד עדיף.

תודה קודמת לאיל נזיר – שזו טעונה ד' מיני לחם, וזו שני מיני לחם.

שלמים קודמין לבכור – מפני שטעונין מתן ד' וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. ואע"פ שהבכור קדושתו מרחם ונאכל לכהנים, מצוות יתירות עדיפי.

הבכור קודם למעשר – מפני שקדושתו מרחם ונאכל לכהנים. ואע"פ שמעשר מקדש לפניו ולאחריו, קדושה מרחם עדיף.

המעשר קודם לעופות – מפני שהוא זבח, ויש בו קודש קדשים דמו ואימוריו. ואע"פ שהעוף קודש קדשים, מין זבח עדיף.

העופות קודמין למנחות – מפני שהן מיני דמים.

מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה – מפני שבאה על חטא. וכן חטאת העוף קודמת לעולת העוף, וכן בהקדישה.

בגמרא נסתפקו: א. על דם חטאת ואיברי עולה – אם דם חטאת קודם מפני שמרצה, או איברי עולה קודמין מפני שהן כליל. ב. דם עולה ואימורי חטאת – אם דם עולה קודם שבא מכח כליל, או אימורי חטאת קודמים לפי שבאים מכח מכפר. ג. דם עולה ודם אשם – אם דם עולה קודם לפי שבא מכח כליל, או דם אשם לפי שמכפר.

*************

יום חמישי כ"ט תמוז תשע"ח

מסכת זבחים דף צ'

דף צ' ע"א 

אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים – לרבינא בר שילא פסולים. והביא ראיה ממה ששנינו שמעשר קודם לעוף מפני שהוא זבח וישנו קדשי קדשים דמיו ואימורין, והרי דם ישנו גם בעוף, אלא ללמד שאימוריו כדמו שהוא כקדשי קדשים לפני זריקה ליפסל ביוצא.

בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים – לרבי יוחנן כשר הואיל וסופו לצאת, ולריש לקיש פסול שעדיין לא הגיע זמנו לצאת. ואפשר שחולקים גם לענין אימורים, ונחלקו בבשר להשמיענו שפסול לריש לקיש אע"פ שסופו לצאת.

אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים, והיו בחוץ בשעת זריקה – לר"א אין מועלין בהן, ואין חייבים עליהם משום פיגול נותר וטמא, שאין זריקה מועלת ליוצא. ולר"ע מועלים בהן, וחייבים עליהם משום פיגול נותר וטמא, שזריקה מועלת ליוצא. ואם חזר והכניסם קודם זריקה, לדברי הכל זריקה מועלת בהם ולא נפסלו ביוצא (ולא כרבינא בר שילא).

שתי הלחם שיצאו בין שחיטת הכבשים לזריקת דמן – לר' אליעזר אין בלחם משום פיגול, ולר"ע יש בו משום פיגול. ונחלקו כשחזר והכניסם בשעת זריקה, אבל אם היו בחוץ, מודה ר' עקיבא שאין מועיל להם זריקה, ואינו דומה לאימורין לפי שהלחם אינו גוף הזבח.

עופות קודמים למנחות לפי שהם מיני דמים – ואע"פ שמנחות ישנן בצבור כביחיד, מיני דמים עדיף. מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה מפני שבאה על חטא – ואע"פ שנדבה טעונה שמן ולבונה, מנחת חוטא עדיף שמכפרת.

מנחת סוטה ומנחת נדבה – נסתפקו בגמרא אם מנחת נדבה קדמה שטעונה שמן ולבונה, או מנחת סוטה קדמה שבאה לברר עוון.

לשון הברייתא 'זו קודמת לזו, שזו באה מן החיטין וזו מן השעורין' – ונסתפקו בגמרא אם הכוונה על מנחת נדבה שקודמת למנחת סוטה, ואע"פ שיש בה עוד מעלה שטעונה שמן ולבונה, חדא מתרי טעמי נקט. או על מנחת חוטא שקודמת למנחת סוטה, ואע"פ שיש בה עוד מעלה שמכפרת, חדא מתרי טעמי נקט.

חטאת העוף קודמת לעולת העוף – שנאמר 'ואת השני יעשה עולה'. חטאת בהמה קודמת לעולת בהמה – שנאמר 'ופר שני בן בקר תקח לחטאת'. וכן כל חטאות קודמות לעולות הבאות עמהם – שנאמר בעולת העוף 'והקריב את אשר לחטאת ראשונה', אם ללמד שתקרב ראשונה כבר נאמר ואת השני יעשה עולה, אלא זה בנה אב לכל חטאות שיקדמו לעולה הבאות עמהן.

כל מקום שעיקר חיובו חטאת בהמה, ונתחלפה בעניות שמביא חטאת ועולת העוף, חטאת קודמת – וביולדת שעולת העוף בא תחת עולת בהמה, עולה קודמת. כל מקום שחטאת בא על חטא חטאת קודמת, וביולדת שלא בא על חטא, עולה קודמת. כל מקום ששנים באים תחת חטאת חטאת קודמת, וביולדת שרק עולת העוף בא תחת עולת בהמה, עולה קודמת. ולא הקדימה הכתוב אלא למקראה, שתהא נקראת בענין תחילה, אבל בעבודתם חטאת קודמת, כדין כל חטאות שקודמות לעולות הבאות עמהם.

דף צ' ע"ב 

פרים של עולת נדבה קודמין לאילים – שכן נתרבו בנסכים. וכן אילים קודמין לכבשים מטעם זה. וכבשים קודמין לשעירים, שכן נתרבו באליה. ולמסקנת הגמרא גם פרי החג קודמין לשעירי חטאת אע"פ שחטאת קודמת לעולה בכל מקום, לפי שנאמר בהם 'כמשפטם', שיקרבו כסדר האמור בענין, ושעירים כתובים אחרונים.

פר כהן משיח קודם לפר העלם דבר של צבור – פר העלם דבר של צבור קודם לפר עבודת כוכבים. פר של עבודת כוכבים שהוא עולה, קודם לשעיר עבודת כוכבים שהוא חטאת – אע"פ שחטאת קודמת לעולה בכל מקום, לפי שנאמר 'לחטת' חסר א' לומר שאינו כשאר חטאות. ולרבינא שנאמר בו 'כמשפט', ללמד שכמשפט סדר מקראו כך סדר עבודתו.

בגמרא הסתפקו על חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר איזה קודמת – שאם תקדים חטאת העוף, מעשר קודם לה. תקדים מעשר, עולת בהמה קודם לה. תקדים עולה, חטאת העוף קודם לה. והכריעו בבבל שמין זבח עדיף, ויקדים מעשר ואח"כ חטאת ועולה. ובמערבא אמרו שהחשיבות שיש בעולה מעל מעשר שהיא קודש קדשים וכליל, נכנסת בחטאת העוף הבא עמה, לפיכך יקדים חטאת העוף לעולה ועולה למעשר.

כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות – חוץ מאשם מצורע מפני שהוא בא להכשירו.

כל האשמות שבתורה באין בני שתי שנים ובאין בכסף שקלים – חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע שבאין בני שנתן ואין באין בכסף שקלים.

כל הקרבנות שהם בני אכילה – קודמין באכילתם כסדר שהם קודמין בהקרבתן.

שלמים שבאו אמש לעזרה ושהו עד היום ושחטן, ושלמים של היום – של אמש קודם. שלמים של אמש וחטאת ואשם של היום שעומדין ליקרב – לרבי מאיר של אמש קודמין, שזלזול להשהותן כל כך, והואיל ובאו ראשון יקרבו ראשון. ולחכמים חטאת קודמת מפני שהיא קדשי קדשים. (ע"פ הגירסא ברש"י שלפנינו).

כל הקרבנות הנאכלים הכהנים רשאין בהם לשנות באכילתן – לאכלן צלוין שלוקין ומבושלין, לתת לתוכו תבלי חולין. ולר"ש גם תבלי תרומה. לר"מ לא יתן לתוכו תבלי תרומה, שלא יביא את התרומה לידי פסול.

*************