לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי כ' אב תשע"ח

מסכת זבחים דף ק"י

דף ק"י ע"א 

לדברי האומר קביעות כלי אינה כלום – אם קבע ששה לוגין לנסכי פר, ומשך מהן ארבעה והקריבן בחוץ, חייב, שראויים בפנים לאיל. קבע ארבעה לאיל ומשך מהן שלשה והקריבן בחוץ – חייב, שראויים בפנים לכבש. חסרו כל שהוא והקריבן בחוץ – פטור, שאינן ראויים לפנים.

הוציאם שלימים לחוץ, וחסרו לאיבוד, והעלה את המשוייר בחוץ – נסתפקו בגמרא אם חסרון חוץ שמיה חסרון ופטור, או שאין שמו חסרון שהרי בין כך נפסל משום יוצא, וחייב לחכמים כאילו כולו קיים.

חכמים החולקים על רבי אליעזר ומחייבים כשהקטיר כזית בחוץ, היינו כשכולו קיים, אבל אם נחסר בפנים (או שנחסר בחוץ לצד שמו חסרון), מודים שהוא פטור.

המקריב בשר קדשים ואימורים מחוברים בחוץ חייב, ואין בזה משום חציצה: א. לשמואל – כשהפכן, והחלבים למטה. ב. לרבי יוחנן – רבי שמעון היא שאפילו העלו על הסלע חייב. ג. לרב – מין במינו אינו חוצץ.

מנחה שלא נקמצה והקריבה בחוץ – פטור, שאינה ראויה לפנים.

קמצה, וחזר קומצה לתוכה, והקריבו בחוץ – חייב. ואין השיריים מבטלים את הקומץ, שנאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה בשירים, מה הקטרת קומץ אין קומץ מבטל חבירו, שהרי עולין אין מבטלין זה את זה, אף הקטרת שירים אין שירים מבטלין קומץ.

הקומץ והלבונה שהקריב אחד מהן בחוץ – לת"ק חייב לרבי אליעזר פטור עד שיקריב את השני. הקריב אחד בפנים ואחד בחוץ – חייב. שני בזיכי לבונה שהקריב את אחד מהם בחוץ – לת"ק חייב. לרבי אליעזר פטור עד שיקריב את השני. הקריב אחד בפנים ואחד בחוץ – חייב.

קומץ שהוקטר לבדו בלא לבונה – לרבי מאיר שמפגלין בחצי מתיר, מתיר כנגדו בשיריים. לחכמים שאין מפגלין בחצי מתיר, אפשר שאינו עושה כלום אפילו להקליש איסור השיריים. ולשיטת חכמים במשנתינו שחייב על הקטרת קומץ או לבונה בחוץ, נסתפקו בגמרא אם הקומץ מתיר חצי שכנגדו, או שמחליש את האיסור בכל השיריים.

דף ק"י ע"ב 

הזורק מקצת דמים בחוץ, כגון מתנה אחת, ואפילו מחטאות הפנימיות שכל מתנותיהן מעכבות – חייב גם לרבי אלעזר, שהרי אם נשפך הדם לאחר שנתן מתנה אחת בפנים, הועיל מתנה ראשונה שנתן, ומביא פר אחר ומתחיל ממקום שפסק.

שירי הדם שהקריבו בחוץ – לרבי נחמיה חייב, שסובר שפיכת שירים מעכבין, לפיכך מתקבלים בפנים וזריקה גמורה הן.

המנסך מי החג בחג בחוץ – לרבי אלעזר חייב. ונחלקו אמוראים בטעמו: לרבי יוחנן – ר"א בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה שסובר ניסוך המים דאורייתא, שנאמר 'ונסכיה', בשני ניסוכים הכתוב מדבר, אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין. ולריש לקיש – סובר ר"א שהיא הלכה למשה מסיני, כי אם היה לומד ניסוך המים מניסוך היין, לא היה חייב אלא בשלשה לוגין, ולא רק בחג אלא גם בשאר ימות השנה.

עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים בחג – הלכה למשה מסיני.

*************

יום חמישי כ"א אב תשע"ח

מסכת זבחים דף קי"א

דף קי"א ע"א 

המנסך שלשה לוגין מים בחג בחוץ – לת"ק חייב, לר"א רק אם מלאן לשם חג. ונחלקו אמוראים לבאר המחלוקת:

א. לרב נחמן בר יצחק נחלקו אם יש שיעור במים – שלתנא קמא המנסך שלשת לוגין חייב, וגם יותר משלשה, ואע"פ שמילאהו בכלי גדול, קידשם הכלי, כי אין שיעור למי החג למעלה. ולרבי אלעזר דווקא שמילאן לשם חג כדרך מילואן, והיינו שלשת לוגין כשיעור שמחזקת צלוחית של זהב, ואם היו יותר לא קידשם הכלי, שיש שיעור למים, וכלי שרת אין מקדשין אלא את הראוי להם.

ב. לרב פפא נחלקו אם קרבו נסכים במדבר – שלדברי שניהם יש שיעור למים ואם מילא יותר לא קידשם הכלי, אלא שלתנא קמא אין צריך בנסכים קדושת כלי לחייב עליהן בחוץ, שקרבו נסכים במדבר, וביאת הארץ האמורה בפרשה באה ללמד על שנות כיבוש וחילוק שהותרו הבמות, שתהא במה של כל יחיד טעונה נסכים, ובבמה אין כלי שרת, לפיכך חייב בחוץ גם בלא קידוש כלי. ולרבי אלעזר לא קרבו נסכים במדבר, וביאת הארץ האמורה בנסכים הוא ללמד שלאחר שקבעו משכן בשילה נתחייבו, ולא בשנות כיבוש וחילוק בבמות הקטנות, ולפיכך צריכה קידוש כלי שרת.

ג. לרבינא נחלקו אם למדים ניסוך המים מניסוך היין – שלדברי הכל קרבו נסכים במדבר ובמה קטנה טעונה נסכים, וקרבו בה בלא קידוש כלי. אלא שכל זה בניסוך היין, ובניסוך המים לא מצאנו, ולתנא קמא למדים ניסוך המים מניסוך היין לחייב בחוץ גם אם לא קדשו בכלי, ולרבי אלעזר אין למידין.

המנסך שלשה לוגין יין בחוץ – לת"ק חייב לר"א דווקא אם קדשן בכלי. ונחלקו אמוראים לבאר המחלוקת:

א. לרב אדא בר רב יצחק נחלקו ב'בירוצי מדות' – והוא מה שצף על שפת הכלי, שלחכמים נתקדשו, ולרבי אלעזר לא נתקדשו, וצריך שיהיה תוך הכלי. ב. לרבה בריה דרבא נחלקו אם קרבו נסכים במדבר – שלתנא קמא קרבו במדבר, ואין צריך קדושת כלי לפי שקרבים בבמה, ולרבי אלעזר לא קרבו במדבר וצריך קדושת כלי.

ועוד מצאנו תנאים שנחלקו אם קרבו נסכים במדבר ואם קרבים בבמה: א. שלרבי אין במת יחיד צריכה נסכים, ולחכמים צריכה נסכים. ב. תנאים נחלקו בפירוש הכתוב 'כי תבואו אל ארץ מושבותיכם' האמור בנסכים, לרבי ישמעאל בא הכתוב להטעין נסכים בבמה גדולה, שנאמר 'אשר אני נותן לכם', במה הנוהגת לכולכם. ולדבריו לא קרבו נסכים במדבר. ולרבי עקיבא בא להטעין נסכים בבמה קטנה, שנאמר 'אל ארץ מושבותיכם' בבמה הנוהגת בכל מושבות, ולדבריו קרבו נסכים במדבר.

למסקנת הגמרא רבי נחמיה מחייב על שיירי דם הפנימיים שהקריבם בחוץ – לפי שהם מעכבים. אבל שיריים החיצוניים אינם מעכבין, ואם הקריבן בחוץ פטור.

רבי עקיבא השיב על דברי רבי נחמיה ששיירי הדם שיירי מצוה הם, ופטור. והשיבו רבי נחמיה שאברים ופדרים יוכיחו. והיה לו להשיב שלדברי שיריים מעכבים (בשיריים הפנימיים), רק שהשיב לרבי עקיבא לפי דבריו שאינם מעכבים.

דף קי"א ע"ב 

המולק את העוף בפנים והעלה בחוץ – חייב. מלק בחוץ והעלה בחוץ – פטור. השוחט את העוף בפנים והעלה בחוץ – פטור. שחט בחוץ והעלה בחוץ – חייב. נמצא דרך הכשירו בפנים, פטורו בחוץ. דרך חיובו מבחוץ, פטורו בפנים.

רבי שמעון חולק על תנא קמא וסובר ש'כל שחייבין עליו בחוץ חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלה בחוץ, חוץ מן השוחט בפנים ומעלה בחוץ'. ונחלקו אמוראים לבאר המחלוקת:

א. לזעירי נחלקו על שחיטת בהמה בלילה – שלתנא קמא השוחט בהמה בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור, שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ חייב. ולר"ש כמו שחייבין עליו כששחטו בחוץ, חייבין גם כששחטו בפנים והעלה בחוץ. ב. לרבא נחלקו על קבלה בכלי חול – שלתנא קמא המקבל בכלי חול בפנים והעלה בחוץ פטור, והמקבל בכלי חול בחוץ והעלה בחוץ חייב. ולר"ש מאחר שחייבין בקיבל בכלי חול בחוץ כשהעלה בחוץ, חייבין גם כשקיבלו בפנים והעלה אותו בחוץ. ג. לאבוה דשמואל מחייב רבי שמעון על המולק בחוץ והעלה בחוץ (ולא כת"ק שהוא פטור), וכמו שחייב כשמלק בפנים, וצריך לשנות בדברי ר"ש: 'כל שחייבין עליו בפנים והעלה בחוץ, חייבין עליו בחוץ'.

*************