לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי ל' סיון תשע"ח

מסכת זבחים דף ס"א

דף ס"א ע"א 

בברייתא אחת שנינו שבשעת סילוק מסעות קדשים נפסלים, וזבים ומצורעים משתלחים חוץ למחיצה. ובברייתא אחרת שנינו שקדשים נאכלים בשני מקומות, כלומר, במקומן כשהמשכן במקומו, ובכל מקום בדרך הליכתן. ונאמרו כמה דרכים ליישב הסתירה:

א. לרבי ירמיה, קדשי קדשים נפסלים, וקדשים קלים נאכלים בכל מקום (ולא כאביי שגם קדשים קלים נפסלים כשאין מזבח).

ב. לרבינא שניהם בקדשים קלים, ברייתא ששנינו שנפסלים רבי ישמעאל היא שמקיש בשר בכור לדמו, וברייתא האחרת לחכמים היא שלא דרשו כן.

ג. שני הברייתות בקדשי קדשים, ובשני מקומות היינו היינו בעוד שהמשכן עומד כמשפטו, ולאחר שפירקו הלוים את קרשי המשכן וקלעי החצר ועדיין מזבח במקומו. ואין הקדשים נפסלים משום יוצא אע"פ שנסתלקו הקלעים, שנאמר 'ונסע אהל מועד', אף על פי שנסע אהל מועד הוא.

דף ס"א ע"ב 

מזבח של שילה – לרב ורבי אליעזר בן יעקב של אבנים היה, שנאמר 'אבנים' שלש פעמים, אחד של שילה, ואחד של נוב וגבעון, ואחד בבית עולמים. וכן אמר רבי נתן שהיה של נחושת חלול, ומלא אבנים.

אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה, ואש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה – י"א שברייתא זו סוברת שמזבח של שילה של נחושת היה, כי לסוברים שהיה של אבנים, כבר נסתלקה אש של משה משהוקם המשכן בשילה. ולרב נחמן בר יצחק לדברי הכל מזבח של שילה של אבנים, ולא נסתלקה האש לגמרי ממזבח של נחושת, שכשהיו מקטירים על של אבנים, היו זיקים ולהבות יוצאות מאש שמים שעל מזבח הנחשת. ולרב פפא היתה כאושפיזא, לפעמים כאן ולפעמים כאן.

כשעלו בני הגולה הוסיפו על המזבח ד' אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב כמין גמא. ונחלקו אמוראים בטעם הדבר:

א. מתחילה אמר רב יוסף לפי שלא היה סיפק להם, ואע"פ שבמקדש ראשון היו יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים, ובמקדש שני כל הקהל כאחד ארבע רבוא, במקדש שני לא היה אש של שמים מסעייתם כמו במקדש ראשון.

ב. לרבין בשם ר"ש בן פזי הוסיפו שיתין לנסכים, שמתחילה סברו 'מזבח אדמה' שיהא אטום באדמה, ולבסוף סברו שתיה כאכילה, ו'מזבח אדמה' בא ללמד שיהא מחובר באדמה ולא יבנוהו ע"ג כיפים או מחילות.

ג. רב יוסף לאחר שחלה חזר וביאר טעם אחר, שהגיעו לסוף מדותיו, שדרשו מ'ויאמר דויד זה הוא בית ה' האלקים וזה מזבח לעולה לישראל', מה בית ששים אמה כך גם מזבח ששים אמה.

ומהיכן היו יודעים מקומו של מזבח: לרבי אלעזר ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו. לר' יצחק נפחא ראו אפרו של יצחק מונח באותו מקום. לר' שמואל בר נחמני הריחו מכל הבית ריח קטרת, ומשם הריחו ריח אברים.

*************

יום חמישי א' תמוז תשע"ח

מסכת זבחים דף ס"ב

דף ס"ב ע"א 

שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה (חגי זכריה ומלאכי): אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד על מקום המזבח, ואחד שמקריבין אף על פי שאין בית. וי"א אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח, ואחד שמקריבין אף על פי שאין בית, ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית.

כל מקום שנאמר 'המזבח' לעכב – ולפיכך קרן וכבש ויסוד וריבוע מעכבים. אבל מדת ארכו רחבו וקומתו אינם מעכבים. ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה, והוא חמש אמות אורך וחמש רוחב, שתהא מקום המערכה אמה על אמה.

כיור לרבי וסובב לרבי יוסי ברבי יהודה מעכבים – שנאמר 'ונתתה אותה תחת כרכוב המזבח מלמטה', ופירש רבי שכרכוב זה כיור, ולרבי יוסי ברבי יהודה זה הסובב.

וכרכוב זה עמד מעל המכבר באמצע המזבח, והיה עשוי לנוי. ועוד כרכוב היה שם בראש המזבח באמה שבין קרן לקרן ובאמה שבמקום הילוך רגלי הכהנים, שהעמיקו סובב כמין חריץ עמוק מעט, להיות להם שפתו היקף מעקה קטן סביב, שלא יחליקו הכהנים.

דף ס"ב ע"ב 

גזירין שעשה משה אורכן ורוחבן אמה כמקום המערכה – ועוביין כמחק גודש סאה. לרבי ירמיה היו אמה גדומה (קצרה), שלא יצאו חוץ למערכה ויעכבו את הכהנים מלהקיף. ולרב יוסף אין צריך גדומה אלא מצומצמת, שנאמר 'על העצים אשר על האש אשר על המזבח', שלא יהו עצים יוצאים מן המזבח כלום.

כבש היה לדרומו של מזבח אורך ל"ב על ט"ז אמות – שנאמר 'ושחט אותו על ירך המזבח צפונה', שיהא ירך בצפון ופניו בדרום כאדם השוכב. ואין לפרש שיהא ירך ופניו בצפון כאדם היושב זקוף, שנאמר 'רבוע'. וי"א שנאמר 'ומעלותיהו פנות קדים', כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח. ואין לפרש שמאל למזרח, שנאמר בים של שלמה 'שלשה פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה ושלשה פונים מזרחה', תיבות 'פונים' מיותרות, ללמד שכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח.

אויר יש בין כבש למזבח – שנאמר 'ועשית עולותיך הבשר והדם', מה דם בזריקה אף בשר בזריקה, שעומד על הכבש וזורק. ואין לפרש שעומד בצד מערכה וזורק, שלזה אין צריך ריבוי שהרי למערכה דלוקה הוא זורק ואי אפשר שלא בזריקה. ולרב פפא למדים בשר מדם שאויר קרקע מפסיקו.

שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש שבהם פונים ליסוד ולסובב – ומובדלין מן המזבח מלא נימא, שנאמר 'סביב' ו'רבוע'.

הכבש והמזבח ששים ושתים אמות – ואע"פ שארוכך כל אחד ל"ב אמות, ראש הכבש פורח אמה על היסוד ואמה על הסובב.

כל הכבשים היו ארכן שלש אמות לכל אמה גובה – חוץ מכבשו של מזבח שהיה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע מאגודל, שעולים בו במשא איברים כבידים והוא חלק, צריך שיהא משופע ביותר ונוח לעלות.

*************