לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי ה' תשרי תשע"ט
מסכת מנחות דף ל"ה
דף ל"ה ע"א
החליף פרשיותיה פסולות – לאביי דווקא שעשה את החיצונה פנימית ואת הפנימית חיצונה, אבל אם החליף את החיצונה שבצד ימין עם החיצונה שבשמאל, או את הפנימית עם הפנימית, כשרות. ולרבא בכל אופן פסולות, כי כמו שהחיצונה פסולה בפנים משום שצריכה לראות אויר, כך החיצונה שבימין צריכה לראות אויר של ימין, והאחרת צריכה לראות אויר של שמאל.
'תיתורא' של תפילין – והוא הגשר שמצד הרביעי, ו'מעברתא' של תפלין, שמכפיל עור התיתורא סביב הרצועה שלא תהא קבועה, ו'שי"ן' של תפילין שעושים לבית החיצון – הלכה למשה מסיני.
צריך שיגיע חריץ שבין בית לבית עד מקום התפר למטה – ולרב דימי מנהרדעא כיון שניכר החריץ למעלה דיו.
לאביי צריך לבדוק קלף של תפילין שלא יהא בו נקב – לפי שצריך שתהא כתיבה תמה. ולרב דימי מנהרדעא אין צריך לבדוק, שהקולמוס בודקו.
רצועות שחורות מבחוץ – הלכה למשה מסיני. אבל מבפנים עושה בין ירוקות בין שחורות בין לבנות. ואדומות לא יעשה מפני גנאי, שמא יתהפכו ויהיו נראין מבחוץ, ויאמרו גרדן הוא ומדם חטטיו נצבעו והאדימו, או שיאמרו אשתו נדה בעל ונצבעו בדם.
תפילין אין קושרין אותן אלא במינן והיינו של עור – אבל לא של משי ושל פשתן. רבי יהודה העיד על תלמידו של ר"ע שקשר תפיליו בלשונות תכלת ולא אמר לו דבר, וכן הורקנוס בנו של רבי אליעזר היה קושר בלשונות של ארגמן ולא אמר לו דבר. ולחכמים לא ראו, ואם ראו לא היו מניחים להם.
תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני – בתפרן ובאלכסונן, שישמור את ריבוען בתפירתן ,שלא ימשוך חוט התפירה יותר מדאי שלא יכווצו ויקצר רחבו, ושיהא ריבוען מכוון ארכו כרחבו, כדי שיהא להם אותו אלכסון.
העושה תפילתו עגולה סכנה ואין בה מצוה – ואין מכאן ראיה שמרובעות הלכה למשה מסיני, שמא לא פסלו אלא כשעושה אותם כאגוז שהוא חדוד ביותר.
לרב הונא תפילין כל זמן שפני טבלא קיימת ואין בה נקב – כשירות. לרב חסדא, אם נפסקו שני דפנות בשני בתים זה שלא כנגד זה, כגון שנפסק בית ראשון ובית שלישי, ובית שלם ביניהם, כשירות. ואם נפסקו זה כנגד זה, כגון בתים הסמוכות, אם הם חדשות, פסולות. ואם הן ישנות, כשירות. ואם נפסקו שלש פסולות.
ומה הן חדשות ומה הן ישנות: אם כשאוחז בעור ומפשט, כשמניחן חוזר וכווץ, הרי הן ישנות, ואידך הם חדשות. ועוד סימן, אם כשאוחז אדם ברצועה התלויה בהן באים התפילין אחריו ואינן נתקין, הם חדשות, ואידך הם ישנות.
דף ל"ה ע"ב
נפסקה הרצועה – לא יקשרנה. שנאמר 'וקשרתם' שתהא קשירה תמה, ואם יש קשר אחר ברצועה לבד מקשר שקושרין בראש, אין זו קשירה יפה. וכן לא יתפרנה אע"פ שמכניס התפירה מבפנים, כיון שאין מנהג העולם לעשות כן.
גרדומי רצועות – שנפסק ממה שתולה מהם לאחר שנתקשרו בראש, ונשתיירו – לרב פפא כשירות. ונדחו דבריו, כי רק גרדומי תכלת וגרדומי אזוב כשרים לפי שתשמישי מצוה הם, אבל ברצועות של תפילין שהם תשמישי קדושה, אין גרדומים שלהם כשרות עד שיהא בהם כשיעור.
וכמה שיעורן – עד אצבע צרדה. לרב כהנא כפוף, והוא כמה שיכול לפשוט מאצבע עד אמה, ולרב אשי פשוט, והוא כמה שיכול לפשוט מגודל ועד אצבע.
רבה פשט שירי הרצועות מתפילין של ראש, ותלה אותן על כתיפו מאחריו. רב אחא בר יעקב היה קולע אותם יחד ומשלשן, מר בריה דרבנא עשה כמנהג שלנו ותלאן לפניו.
קשר של תפילין הלכה למשה מסיני – שישים הרצועות על ראשו בענין שיהא כעין דל"ת. ונוייהן של רצועות, והוא השחרות שלהן, יהיו מבחוץ.
'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' – אלו תפילין שבראש.
'והסרותי את כפי וראית את אחורי' – מלמד שהראה לו הקב"ה למשה קשר של תפילין.
קשר של תפילין צריך שיהא למעלה – והיינו בגובה הראש ולא למטה בצואר, כדי שיהו ישראל למעלה ולא למטה. וצריך שיהא כלפי פנים, כדי שיהו ישראל לפנים ולא לאחור.
תפילין מאימתי מברך עליהן – משעת הנחתן עד שעת קשירתן, שמכיון שעדיין לא קשרן, עובר לעשייתן הוא.
כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן.
*************
שבת קודש ו' תשרי תשע"ט
מסכת מנחות דף ל"ו
דף ל"ו ע"א
על תפילה של יד אומר – ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין. ועל של ראש אומר, ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין. ודווקא אם סח בין תפילה לתפילה, אבל אם לא סח, מברך אחת על של יד, ואינו מברך על של ראש.
סח בין תפילה לתפילה ולא בירך על של ראש – עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה.
כשמניח תפילין, מניח של יד ואחר כך של ראש – שנאמר 'וקשרתם לאות על ידך', ולאחר מכן 'והיו לטוטפת בין עיניך'. כשהוא חולץ, חולץ של ראש ואח"כ של יד, שנאמר 'והיו לטוטפת בין עיניך', כל זמן שבין עיניך יהו שתים.
היה משכים לצאת לדרך, ומתיירא שמא יאבדו התפילין אם ישאם בידיו – מניחן, וכשיגיע זמנן (משיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות), ממשמש בהן ומברך עליהן.
עד מתי מניחן – לת"ק עד שתשקע החמה, לרבי יעקב עד שתכלה רגל מן השוק, ולחכמים עד זמן שינה. ומודים חכמים לרבי יעקב שאם חלצן לצאת לבית הכסא או ליכנס לבית המרחץ, ושקעה חמה, ששוב אינו חוזר ומניחן.
י"א בשם רב נחמן שהלכה כרבי יעקב, וכן נהגו רב חסדא ורבה בר רב הונא שהתפללו בתפילין בלילה. וי"א שלרב נחמן אין הלכה כרבי יעקב, ורב חסדא ורבה בר רב הונא שהתפללו בתפילין בלילה בלילה חלקו עליו.
דף ל"ו ע"ב
לרבה בר רב הונא ספק חשיכה ספק לא חשיכה של ערב שבת – לא חולץ ולא מניח, אבל בודאי חשיכה חולץ. ובחול אפילו בוודאי חשיכה אינו חולץ, שסובר לילה זמן תפילין, ושבת אינו זמן תפילין.
'ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה' – לרבי יוסי הגלילי הכתוב עולה על תפילין, ודורש 'ימים' ולא לילות, 'מימים' ולא כל ימים, פרט לשבתות וימים טובים. ולר"ע לא נאמר חוקה זו אלא לפסח בלבד, ותפילין בשבתות וימים טובים נתמעטו ממה שנאמר 'והיה לאות על ידך', מי שצריכין אות, יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות.
המניח תפילין אחר שקיעת החמה – לר' יוחנן עובר בלאו, שכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה, ואפילו 'השמר' של עשה. ולרבי אלעזר עובר בעשה, ש'השמר' של לאו הוא לאו, ו'השמר' של עשה הוא עשה.
מותר להניח תפילין לאחר השקיעה כדי לשמרן – רב אשי הניח תפילין משחשיכה ואמר לרבינא שצריך לשמרן, ורבינא ראה עליו שלא הניחן כדי לשמרן, אלא שסובר הלכה לילה זמן תפילין, ואין מורין כן, שמא ישכחם ויישן בהם.
חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה – קל וחומר מציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה 'והיה על מצחו תמיד', שלא תסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה.
*************