לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי י"ב אייר תשע"ט
מסכת בכורות דף ל'
דף ל' ע"א
החשוד להיות מוכר תרומה לשום חולין – לרבי יהודה אין לוקחין ממנו אפילו מים ומלח משום קנס, ולרבי שמעון אין לוקחין ממנו כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות, לרבות קרבי דגים שמערבין בו שמן זית.
רבא קנס על טבח שמכר חלב הכליות בחזקת חלב טהור שלא יקנו ממנו אפילו אגוזים – אבל על מים ומלח לא קנס, שפסק כרבי שמעון שאין קונסים אלא על גוף האיסור, ועל אגוזים קנס לפי שבהם שכר את בני הטבחים כדי שיגנבו מאביהן את החלב ויביאום לו.
החשוד על השביעית, אינו חשוד על המעשרות – שהמעשר חמור עליו לפי שצריך חומה. החשוד על המעשרות אינו חשוד על השביעית, שהשביעית חמור עליו לפי שאין לו פדיון. י"א שזו דברי רבי עקיבא, אבל לחכמים והיינו לרבי יהודה החשוד על השביעית חשוד על המעשר, שבמקומו היתה שביעית חמורה עליהם. וי"א שזו דברי רבי עקיבא אבל לחכמים והיינו לרבי מאיר החשוד על המעשר חשוד על השביעית, שסובר שחשוד לדבר אחד הוא חשוד לכל התורה כולה.
החשוד על מעשר ושביעית – חשוד על טהרות, שאם חשוד על דין תורה ק"ו שחשוד על דין דרבנן.
יש שהוא חשוד על הטהרות ואינו חשוד על שביעית ומעשר – לפי שטהרות מדרבנן ושביעית ומעשר מן התורה. ודוקא כשראינוהו נוהג דין מעשרות ושביעית בצינעא בתוך ביתו, שלא יתכן שלפנים הוא עושה, אבל כשלא ראינו, והוא חשוד על הטהרות, חשוד גם על השביעית. וי"א שאם היה חשוד על מעשר ושביעית, וקיבל עליו לפני חכמים על שניהם, ולאחר מכן נחשד על טהרות, חושדים אותו גם על שביעית, שמתוך שנחשד על אחת מהן חשדוהו גם על האחרת.
הנאמן על הטהרות – נאמן על שביעית.
החשוד על דבר – לא דנו ולא מעידו.
דף ל' ע"ב
עם הארץ שקיבל עליו דברי חבירות, ונחשד לדבר אחד – לרבי מאיר נחשד לכל התורה כולה, ולחכמים אינו נחשד אלא לאותו דבר בלבד. הגר שקיבל עליו דברי תורה, אפילו נחשד לדבר אחד הוא חשוד לכל התורה כולה, והרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין.
עם הארץ הבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד – אין מקבלין אותו. עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד – אין מקבלין אותו. לר' יוסי בר' יהודה אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים. וכן בן לוי שבא לקבל דברי לויה וכהן שבא לקבל דברי כהונה חוץ מדבר אחד – אין מקבלין אותו, שנאמר 'המקריב את דם השלמים', העבודה המסורה לבני אהרן כל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה.
הבא לקבל דברי חבירות – לת"ק אם ראינוהו שנוהג בצינעה בתוך ביתו, מקבלין אותו ואחר כך מלמדין אותו. ואם לאו, מלמדין אותו ואחר כך מקבלין אותו. ולר"ש בן יוחי בין כך ובין כך מקבלין אותו והוא למד כדרכו והולך.
מקבלין לכנפים (נטילת ידים קודם אכילה וקודם נגיעה בתרומה) ואח"כ מקבלין לטהרות. – אמר איני מקבל אלא לכנפים, מקבלין אותו, שזה עיקר אכילת חולין בטהרה. קיבל לטהרות ולא קיבל לכנפים, אף לטהרות לא קיבל.
עד כמה מקבל אותו דברי חבירות שנקבלנו לאלתר ונחזיקנו בחבר – לבית שמאי למשקין שלשים יום, ולהחזיק כסותו כחבר י"ב חודש. ולבית הלל אחד זה ואחד זה לשלשים יום.
הבא לקבל דברי חבירות – צריך לקבל בפני שלשה חבירים. בניו ובני ביתו – לת"ק אין צריכין לקבל בפני שלשה חבירים, ולרבן שמעון בן גמליאל צריכים, לפי שאינו דומה חבר שקיבל לבן חבר שקיבל מחמת קבלת אביו.
בימי בנו של רבי חנינא בן אנטיגנוס אמרו שאפילו תלמיד חכם צריך לקבל בפני שלשה חבירים. אבל זקן ויושב בישיבה אינו צריך לקבל בפני שלשה חבירים, שכבר קיבל עליו משעה שישב. ולאבא שאול אף תלמיד חכם אינו צריך לקבל בפני שלשה חבירים, ולא עוד אלא שאחרים מקבלין לפניו.
חבר שמת – אשתו ובניו ובני ביתו הרי הן בחזקתן עד שיחשדו. וכן חצר שמוכרין בה תכלת – הרי היא בחזקתה עד שתיפסל, שימכרו בה קלא אילן לשם תכלת.
אשת עם הארץ שנשאת לחבר, וכן בתו של עם הארץ שנשאת לחבר, וכן עבדו של עם הארץ שנמכר לחבר – כולן צריכין לקבל דברי חבירות בתחלה, כלומר קודם שנחזיקנו בחבירות. אבל אשת חבר שנשאת לעם הארץ, וכן בתו של חבר שנשאת לעם הארץ, וכן עבדו של חבר שנמכר לעם הארץ – לת"ק אין צריכין לקבל דברי חבירות אם חזרו ליד חבר. ולר"מ אף הן צריכין לקבל עליהן דברי חבירות בתחילה.
*************
שבת קודש י"ג אייר תשע"ט
מסכת בכורות דף ל"א
דף ל"א ע"א
עם הארץ שקיבל עליו דברי חבירות וחזר בו, או כהן שקיבל עליו דברי כהונה ולוי שקיבל עליו דברי לויה וחזרו בהם – לרבי מאיר אין מקבלין אותם עולמית. ולרבי יהודה חזרו במטמוניות אין מקבלין אותן, בפרהסיא מקבלין אותן. וי"א שאם עשו דבריהם במטמוניות מקבלין אותן, בפרהסיא אין מקבלין אותן. לר"ש ור' יהושע בן קרחה בין כך ובין כך מקבלין אותן, שנאמר 'שובו בנים שובבים'. והלכה כאותו הזוג.
בראשונה היו אומרים חבר ונעשה גבאי של המלך לגבות מס מישראל – דוחין אותו מחבירתו, פירש מן הגבאות, אין מקבלין אותו. חזרו לומר פירש הרי הוא ככל אדם.
כל הבכורות אדם רואה חוץ משל עצמו – כגון שהוא יחיד מומחה, אבל בשלשה יכול לראות, שאין שלשה חשודין, וכן שנינו שאם מיאנה או חלצה בפניו ישאנה מפני שהוא בית דין.
רואה אדם את קדשיו (שלמים שלו שנפל בהם מום) – שאם היה רוצה להוציאן לחולין היה יכול לשאול עליהם. ורואה את מעשרותיו (מעשר בהמה) – שאם היה רוצה היה מטיל מום בכל עדרו. מי שהוא בקי בהלכות נשאל לעצמו על טהרותיו אם אירע בהן ספק – ואינו צריך לילך אצל חכם אחר, לפי שגם אם טמאות הן היו ראויים לו בימי טומאתו.
הדרן עלך עד כמה
פרק חמישי – כל פסולי המוקדשין
דף ל"א ע"ב
כל פסולי המוקדשין – והן קדשים שנפל בהם מום – הנאתן להקדש – שאם מוכרין אותן ביוקר הנאת הקדש היא. ולפיכך נמכרין לאחר פדיון באיטליז, ונשחטין באיטליז, ונשקלין בליטרא כדרך שהקצבים מוכרים בשר חולין, שיותר יהיו נפדין בתחילה מיד הקדש כיון שמתירים לו למכור ולשחוט באטליז לאחר פדיון.
חוץ מבכור ומעשר שהנאתן לבעלים – ומאחר שהנאתו להדיוט אין מזלזלים בקדשים לנהוג בהן מנהג חולין למוכרם באיטליז אלא בביתו (באופן שמותר למכור מעשר, כגון של יתומים), ואף על פי שלא יקפצו עליהם בני אדם כל כך. ואין נשקלין בליטרא אלא באומד, ואם יפסיד יפסיד. ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור – שאם יש לו חתיכת בשר חולין שנשקלה בליטרא יכול לשקול בשר בכור כנגדה.
בכור נמכר חי – שנאמר 'לא תפדה'. ומשמע שהבעלים אין פודין אותן אבל נמכר הוא לאחרים משיבא ליד כהן. מעשר בהמה אינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום – שנאמר 'לא יגאל'.
מעשר בהמה של יתומים שנפל בו מום מוכרין אותו משום השבת אבידה. לאביי אף של יתומים אינו נמכר אלא בהבלעה, שלאחר ששחטו מבליעו בעורו בחלבו בגידו ובקרניו. אבל מעשר בהמה של גדול אין מוכרים אותו אפילו בהבלעה. ונדחו דבריו. ולרבא של יתומים מוכרים כדרכו, ומעשר בהמה של גדול מוכרין אותו בהבלעה. לפי שמן התורה אינו נמכר רק מחיים, שנאמר 'והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא יגאל', אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים, אבל לאחר שחיטה נגאל. וחכמים גזרו שלא למכור לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה, ולא גזרו אלא על דבר הנישום מחיים, ולא על העור והגידין שאין נישום מחיים, ולכך מותר למוכרו בהבלעה. וביתומים העמידו חכמים דבריהם על דין תורה והתירו למכור כדרכו לאחר שחיטה.
'אגורה באהלך עולמים' – וכי איפשר לאדם לגור בשני עולמים? אלא אמר דוד, רבונו של עולם יאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה, וכל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר, שנאמר 'וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים', מה כומר של ענבים כיון שאדם נוגע בו דובב, אף תלמידי חכמים כיון שאדם אומר דבר שמועה מפיו דובבות שפתיו בקבר.
הלוקח לולב מחבירו בשביעית – נותן לו אתרוג במתנה, לפי שאינו רשאי ללוקחו בשביעית. ואם לא רצה ליתן לו במתנה, מבליע לו דמי אתרוג בלולב.
*************