לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי י"ב שבט תשע"ט

מסכת חולין דף נ"ב

דף נ"ב ע"א 

דבוק – רב אשי התיר ואמימר אסר. ללשון א': נדבק כנף אחד – לכו"ע מותר, ונחלקו בשתי כנפיים, האוסר – כיון שאינו יכול לקום, והמתיר – יכול לקום ע"י עקבי הכנפיים. ללשון ב': שתי כנפיים – לכו"ע אסור. ונחלקו בכנף אחד, המתיר – שפורחת בכנף אחד, והאוסר – כיון שאינו יכול לעוף באחד גם בשני אינה יכולה. להלכה: בשתי כנפיים אסור בכנף אחד מותר.

נשתברו רוב צלעותיה טריפה – היינו שש מכל צד, או 11 מצד אחד ו-1 מצד שני. והיינו רובן של צלעות הגדולות שיש בהן מוח, ודווקא שנשברו בחציין העליון שכלפי שדרה.

נעקרו צלעותיה – לבן זכאי: טריפה בנעקרו רוב צד אחד (6), לר' יוחנן: דווקא בנעקרו רוב שני צדדים וכמו בנשתברו. לשמואל: אף באחת טריפה.

רב אמר: נעקרה צלע וחצי חוליא עמה (בוכנא ואסיתא) – טרפה. אבל אם נעקרה בלא חוליא (רק הבוכנא), אף אם נעקרו שתי הצלעות משתי צידיה – כשרה, כדמוכח לעיל מכך שדווקא בניטלו רוב טריפה, ורוב משתי צדדין לא שייך בלא שיעקרו משתי הצדדים.

רב כהנא ורב אסי לא שמעו דינו של רב, ושאלוהו מה הדין בנעקרה צלע מכאן וצלע מכאן עם מקצת חוליא, וחוליא קיימת – והשיבם בתמיה: והלא גיסטרא היא ונבילה. ולא שאלוהו מה הדין בצלע אחת [כדינו של רב – שעדיין לא שמעו], מפני שאמנם אם ישיב להם שטרפה ידעו שכל שכן בניטלו שתיהם, אך אם ישיב להם שכשרה לא ידעו כיצד הדין בנעקרו שתיהם, ולכן שאלו בניטלו שתיהם, שאז אם ישיב להם שכשרה – ודאי בניטל אחת כשרה, ואם ישיב להם שהיא טרפה בניחותא – יבינו שבניטלה אחת כשרה, ואם יכעס על שאלתם – יבינו שאף באחת טריפה וכועס מדוע שאלו רק על ניטלו שתים – ואכן בכך שהשיב להם בתמיהה שהיא נבילה הבינו שבאחת היא טריפה.

דף נ"ב ע"ב 

כמה חסרון בשדרה שלא יטמא המת באהל – לבית שמאי: שתי חוליות, לבית הלל: חוליא אחת. אמר שמואל: וכן הוא לענין טריפה – לבית הלל כל שחסרה חוליא טריפה, ולבית שמאי רק אם חסרו שתיים. ואף שלדעת שמואל (לעיל ע"א) אף בניטלה הצלע לבדה טריפה, כאן מדובר בניטלה חוליא מהחוליות שבסוף הכסלים שאין להם צלעות.

אף שבית שמאי מקילים לענין טריפה – לא נשנתה משנה זו בין 'קולי בית שמאי וחומרי בית הלל' – כיון שהם נשאלו לענין טומאת אהל המת, ובזה בית שמאי מחמירים שכל שלא חסרו שתיים מטמא.

גולגולת שנחבסה ברובה טריפה – ואיבעיא אם רוב גובהה או רוב היקיפה, ותיקו.

שמואל אמר: בשר החופה רוב הכרס ברובו טריפה – ואיבעיא אם היינו כשנקרע רובו, או דווקא בניטל רובו. ושייך ספק זה לשיטת לשמואל שפירש שכרס הפנימית שנטרפת במשהו היינו מקום שאין בו מילת, אבל למערבא שפנימית היינו כל הכרס כולו, הרי לשיטתם 'חיצונה' היינו בשר החופה את רוב הכרס ומפורש שנטרף בנקרע רובו.

לרב יהודה בשם רב – דרוסה בבהמה מן הזאב ולמעלה קרויה דרוסה, אבל חתול לא. ובעופות מן הנץ ולמעלה. ואע"פ שכבר שנינו 'ודרוסת הזאב' ומשמע שבא למעט חתול, הוצרך רב להשמיענו – א. שלא נאמר שבבהמה דקה גם חתול עושה דרוסה, והתנא בא לומר שזאב עושה דרוסה אפילו בגסה. ב. שלא נאמר שה"ה בחתול וזאב קתני משום אורחא דמילתא.

לרבי יהודה דרוסת הזאב בדקה, ודרוסת ארי בגסה, אבל זאב אינו עושה דרוסה בגסה. לר"ב בר יפת גם ת"ק סובר כן, ולא בא רבי יהודה אלא לפרש דברי חכמים. ולרב יהודה בשם רב לתירוץ ראשון ת"ק חולק עליו וסובר שזאב עושה דרוסה גם בגסה.

דרוסת הנץ בעופות, אבל בגדיים וטלאים אינה אסורה עד שתינקב לחלל כקוץ בעלמא.

דרוסה בחתול: לשיטת בריבי במקום שאין מצילין מידו, שאינו כועס כל כך, אין דרוסה בחתול. ובמקום שמצילין מידו, או במקום שצריכה להציל את עצמה, יש דרוסה. ולשיטת חכמים ללישנא קמא אין כלל דרוסה בחתול נץ ונמייה (בגדיים וטלאים) אלא אם תינקב לחלל כקוץ בעלמא, שאע"פ שיש לה ארס, אינו שורף. וללישנא בתרא יש דרוסה בחתול אפילו במקום שאין מצילין.

לרב חסדא דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים, ודרוסת חולדה בעופות – ללישנא קמא סובר כבריבי ולא אמרו אלא כשיש מצילין, וללישנא בתרא סובר כרבנן ואמרו אפילו במקום שאין מצילין.

*************

שבת קודש י"ג שבט תשע"ט

מסכת חולין דף נ"ג

דף נ"ג ע"א 

לרב – בעופות יש דרוסה לחתול ולחולדה, באמרי רברבי אין דרוסה לשניהם, בגדיים וטלאים יש דרוסה לחתול ולא לחולדה.

שאר עופות טמאין – יש להן דרוסה. ויש חילוק בין דרוסת הנץ לשאר עופות טמאים: ללשון א' שדרוסת הנץ בעוף הדק כמותה, ושאר עופות טמאין רק באלו שקטנים מהם. ללשון ב' דרוסת הנץ גם בעוף שגדול ממנו, ושאר עופות טמאין רק בעופות שדומין להם.

י"א שאין דרוסה לשועל – ומעשה שהיה במרחץ של בית היני ששועל דרס רחל ואמרו שיש דרוסה, בחתול היה. וי"א שיש דרוסה לשועל, ומעשה שהיה במרחץ ואמרו שאין דרוסה, בכלב היה.

אין דרוסה בכלב.

אין דרוסה אלא ביד ולא ברגל, אין דרוסה אלא בצפורן ולא בשן, אין דרוסה אלא מדעת ולא שלא מדעת, אין דרוסה אלא מחיים ולא לאחר מיתת האבר, כגון שדרס ופסקו את ידו, שאינו מכניס את הארס בשעה שדורס, אלא כשחולץ ומוציא צפרנו.

אמר רב: ארי שנכנס לבין השוורים ונמצא צפורן בגבו של אחד מהן – אין חוששין שמא ארי דרסו, שמצד אחד – רוב אריות דורסין, אך כל הדורס אין צפרנו נשמטת וממילא יש לתלות שנתחכך בכותל, אך מצד שני – רוב שוורים מתחככין, אך כל המתחכך אין צפורן יושבת לו בגבו – וכיון שהצדדים שוים יש להעמיד על החזקה ולהכשירו, ורב לשיטתו המכשיר ספק דרוסה. הוסיף אביי: דווקא צפורן – ולא רק מקומה, ודווקא לחה – ולא יבשה, ודווקא אחת – ולא בב' וג' העומדים בשורה.

 

 

דף נ"ג ע"ב 

ספק דרוסה – לרב כשרה, ולשמואל טריפה. ולכו"ע: ספק אם נכנסה חיה – תולים שלא נכנסה. ספק כלב או חתול – תולים בכלב וכשר. נכנס ויושב ביניהם בשקט – שלום עשה ולא דרס. קטע ראש אחד מהם – נח מכעסו ולא דרס. ארי נוהם ושוורים גועים – מבוהלים הם ולא דרס. והמחלוקת: ארי שותק ושוורים גועים – לשמואל גועים מחמת דריסה, ולרב מחמת פחד.

אמימר פסק כשמואל, שאלו רב אשי והלא רב הכשיר, השיבו: א. לא שמיע לי, כלומר לא סבירא לי. ב. רב הודה לשמואל, שנשאל רב על סל מלא עופות ספק דרוסות, ושלחו לשמואל, חנקם שמואל והשליכם לנהר – ודחו: אילו חזר בו רב היה אוסרם, אלא מקומו של שמואל היה.

שמואל לא רצה להשליכם לנהר בלא לחנקם – שמא יפרחו ויצאו. ולא השהם י"ב חודש לבדקם – שמא יבאו לידי תקלה. ולא מכרם לגויים – שמא ימכרום לישראל. ולא השליכם לכלבים – כדי לפרסם האיסור, ולכן גם לא השליכם לאשפה אלא לנהר.

מעשה באווז שיצא מבין הקנים ויצא בצואר מלוכלך בדם – הכשירו רב אשי, שיש לתלות בקנים כשם שבספק כלב ספק חתול תולים בכלב.

בדיקת דרוסה – לבני רב חייא ולשמואל: כנגד בני מעיים. ואילפא בעי מה הדין כנגד הסימנים. לרב: כנגד בית החלל כולו ואפילו בסימנים.

סימנין שנדלדלו – בעי אילפא בכמה נטרפת, והביא רב זירא שכבר פירש שמואל – ברובן.

המסמסה מחמת דריסה – בעי רב אמי מה הדין. והביא רב זירא שכבר פירש רב – בדרוסה עד שיאדים בשר כנגד בני מעיים, ואם נתמסמס הבשר רואין אותו כאילו אינו, ושיעורו: כל שהרופא גורדו ומעמידו על בשר חי. ולמדו מכך להטריף ריאה היושבת כראוי בשלמותה, אך אם מרימים אותה נופלים ממנה חתיכות.

ניקבה בקוץ – עד שתינקב לחלל. בדרוסה – משיאדים בשר כנגד בני מעיים. בסימנים – עד שיאדימו סימנים עצמם.

*************