לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי י"ז חשון תשע"ט

מסכת מנחות דף ע"ז

דף ע"ז ע"א 

פרק שמיני – התודה היתה באה

התודה היתה באה – ה' סאין ירושלמיות, שהן ו' מדבריות.

ו' סאה מדבריות – הם שתי איפות, שהם עשרים עשרון, י' עשרונות לי' חלות חמץ – עשרון לחלה. וי' עשרונות למצה, ובה ג' מינים חלות רקיקין ורבוכה – ג' עשרונים ושליש לכל מין, ג' חלות מכל עשרון.

ה' סאה ירושלמיות – ל' קב, ט"ו לחמץ – קב וחצי לחלה, וט"ו למצה, ה' קב לכל מין, ב' חלות מכל קב.

המקור שאיפה ג' סאה – 'האיפה והבת תוכן אחד יהיה', ובת היא ג' סאה – שנאמר 'ומעשר הבת מן הכור עשרת הבתים חומר, כי עשרת הבתים חומר' – וכור ידוע שהוא ל' סאה.

אמר שמואל: אין מוסיפין על המדות או על המטבע יותר משתות (מלבר), וכן המשתכר לא ישתכר יותר משתות – שדרש 'השקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם מנה' והלא המנה אינו אלא מאה זוז ולא מאתיים וארבעים, אלא שמענו ג' דברים: א. מנה של קודש כפול היה. ב. מוסיפין על המדות אך לא יותר משתות. ג. השתות מלבר. וכן למדנו במשנתנו שהוסיפו בירושלים על מידה מדברית שתות מלבר.

דף ע"ז ע"ב 

נוטל אחד מעשרה שמכל מין תרומה – שנאמר 'והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה", 'והקריב ממנו' – מן המחובר, 'אחד' – שלא יטול פרוס. 'מכל קרבן' – שיהו כל הקרבנות (המינים) שוות ולא יטול מאחד על חבירו. 'לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה', והשאר נאכל לבעלים.

המקור שנותן אחד מעשרה – שנאמר 'תרומה לה", ולמדים מתרומת מעשר דהיינו עשירית, ואין למדים מבכורים שאין לה שיעור [שאף שאין דומה בזה שאין אחריה תרומה, אך שוות בכך ששתיהם נאכלות במקום קדוש] – שלמדים 'ממנו' האמור בחלות תודה מ'ממנו' הנאמר בתרומת מעשר. וכן אין למדים מתרומת מדין [א' מה' מאות] – שלמדים תרומה הנוהגת לדורות מתרומה הנוהגת לדורות. וכן אין למדים מתרומת חלה – שלמדים מתרומת מעשר שנאמר בה 'ממנו'.

המקור שכל חלת חמץ נעשית מעשרון – נאמר בשתי הלחם 'ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים', ויתור 'תביאו' מלמד שכל מה שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה – עשרון לחלה, ויתור אות י' בתיבת 'תהיינה' מלמד שבאות י' חלות, ולא נלמד שכשם ששתי הלחם שני עשרונות אף כאן יהיו שני עשרונות, ואין לומר שהכוונה לי' חלות קטנות מעשרון – שבעשרונות דיבר הכתוב.

המקור שחלות המצה נעשות מי' עשרונות – שנאמר אחר המצה 'על חלות לחם חמץ' – נגד חמץ הבא מצה. ואף שאין דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש – כאן הימנו ודבר אחר הוא ואינו היקש, ולסובר שהוא היקש – 'תביאו' ריבוי היא. ואינן באות ממין אחד – שנאמר 'חלות מצות בלולות בשמן, ורקיקי מצות משוחים בשמן, סולת מרבכת'. נמצאו ג' עשרונים ושליש לכל מין ומין, ג' חלות לעשרון, ונמצאו לחמי תודה ארבעים, נותן ד' לכהן והשאר נאכלים לבעלים.

כשם שדרשו 'והקריב ממנו' – מן המחובר, כך יש לדרוש 'ואת כל חלבו ירים ממנו' – מן המחובר, שלא ינתח בשר קודם שיטול אימורים.

זר האוכל תרומת לחמי תודה – איבעיא אם חייב מיתה (במזיד) וחומש (בשוגג) כיון שהוקשה לתרומת מעשר, או שמא נתמעטה מ'וחמשיתו'. וכן איבעיא אם מדמעת כשנתערבה בחולין.

*************

שבת קודש י"ח חשון תשע"ט

מסכת מנחות דף ע"ח

דף ע"ח ע"א 

המילואים – באו כמצה שבתודה, חלות ורקיקין ורבוכה. שנאמר 'חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד', ונאמר במנחת חביתין ומנחת חינוך 'זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו' – מקיש חינוכו להמשחו, מה המשחו רבוכה אף חינוכו רבוכה.

כהן גדול המתקרב לעבודה – מביא ב' עשרונות האיפה, אחת להמשחו ואחת לחינוכו, ואם לא עבד עבודה כשהוא כהן הדיוט – מביא ג', עוד אחת לחינוכו לכהונה.

נזירות – שתי ידות כמצה של תודה, רק חלות ורקיקין ולא רבוכה, נמצא שבאו י' קבין ירושלמית שהן ו' ושתי שליש עשרונות. שנאמר בתודה 'שלמיו' – לרבות שלמי נזיר לי' קבין ירושלמיות ולרביעית שמן, אך לא רבוכה – לרב פפא: נאמר 'מצות', והיינו דווקא דבר שנאמר בו מצות וברבוכה לא נאמר בו מצות. לתנא דבי רבי ישמעאל: 'מצות' כלל 'חלות ורקיקין' פרט, כלל ופרט – אין בכלל אלא מה שבפרט.

 

 

דף ע"ח ע"ב 

השוחט את התודה בפנים ולחמה חוץ לחומה, או ששחט קודם שקרמו פניה של כל החלות – לא קדש הלחם.

'חומה' ללחמי תודה – לר' יוחנן: חומת בית פאגי, ש'על' אינו דווקא בסמוך, וכן שנינו בברייתא. לריש לקיש: חומת העזרה, ש'על' היינו בסמוך.

כמו כן נחלקו לענין השוחט את הפסח על החמץ (ולר' יהודה אף התמיד) – לריש לקיש לעולם אינו חייב עד שיהא או לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה עמו בעזרה, לר' יוחנן אף שאין הלחם בעזרה. ונצרכו ב' המחלוקות – שלא נאמר שרק בחמץ אמר ר' יוחנן כיון שבכל מקום החמץ הוא באיסורו, וכן שלא נאמר שרק בלחמי תודה אמר ריש לקיש שאין שייך שיקדשו אלא בעזרה.

'על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח' – אין הלחם קדוש אלא אם כן קרמו פניה בתנור. 'יקריב קרבנו על זבח' – אין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח. 'זבח תודת' – שחט שלא לשמן לא קדש הלחם.

יוצאים בפסח במצה נא – כל שפורסה ואין חוטין נמשכין הימנה, וכן במצה העשויה באילפס.

שיעור אפייה בלחמי תודה כמו בפסח – שבשניהם נאמר 'לחם', והוצרך לומר שלא נאמר שכיון שדרשו 'אחד' – שלא יטול פרוס, ונטעה ש'נא' הרי הוא כפרוס.

תודה ששחטה על שמונים חלות – לחזקיה נתקדשו ארבעים מתוך שמונים, ולרבי יוחנן לא נתקדשו. והכל מודים שאם אמר שיתקדשו ארבעים מתוך שמונים – שנתקדשו ארבעים אע"פ שלא פירש איזה מהם. והכל מודים שאם אמר אל יקדשו ארבעים אלא אם כן יקדשו שמונים – לא קדשו. והמחלוקת היא בסתם – לר' זירא: לחזקיה לאחריות מתכוין, ולר' יוחנן לקרבן גדול מתכוין. לאביי: לכולי עלמא מתכוין לאחריות, ונחלקו אם כלי שרת מקדשין שלא מדעת. לל"א דרב פפא: לכולי עלמא כלי שרת מקדשין שלא מדעת, ונחלקו אם סכין שאין לה תוך מקדשת שלא מדעת. לל"ב דרב פפא: לכולי עלמא כלי שרת מקדשין רק מדעת, ונחלקו אם סכין עדיפה מכלי שרת שמקדשת שלא מדעת כשם שמקדשת בלא תוך, או לא.

*************