לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי י"ח סיון תשע"ח

מסכת זבחים דף מ"ט

דף מ"ט ע"א 

שחיטת עולה וקבלתה בצפון מעכבת – י"א שלא מצאנו טפל חמור מן העיקר, וכיון שלמדנו בחטאת הבאה מכח עולה שמעכבת, עולה שבאה חטאת מכחה אינו דין שמעכבת. וי"א שנאמר 'העולה' במקומה תהא.

מעשר שני שנטמא – נפדה אפילו בירושלים. לקוח בכסף מעשר שנטמא – לתנא קמא יפדה, ולרבי יהודה יקבר, ואין זה טפל חמור מן העיקר, שאין קדושתו אלים לתפוס פדיונו.

קדשים אינם חלים על בעל מום קבוע, ותמורה חלה – ואין זה טפל חמור מן העיקר, שהתמורה באה מכח קדשים, וקדשים באים מכח חולין.

פסח אינו טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, ומותרו טעון – שהפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא.

אשם צריך שחיטה בצפון – שנאמר 'במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם'. וכן קבלה, שנאמר 'ואת דמו'. וגם המקבל צריך לעמוד בצפון, כי 'ואת' מיותר שהיה לו לומר 'ודמו'. והשחיטה בצפון מעכבת, שנאמר באשם מצורע 'ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה'. ואם כדי להחזיר אשם מצורע לכללו שצריך צפון לפי שיצא לידון בדבר החדש בבוהן יד ורגל, כבר החזירו הכתוב באמרו 'כי כחטאת האשם הוא', ואין לפרש שהחזירו רק לענין דם ואימורים למזבח שצריך כהן ולא לענין שחיטה, שהיה לו לומר 'כי כחטאת הוא', וממה שאמר 'כחטאת האשם' משמע כשאר אשמות יהיה לכל דבר.

לפי שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש בבוהן יד ורגל ואוזן ימנית, יכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורים למזבח – תלמוד לומר 'כחטאת האשם הוא', מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורין למזבח כך אשם מצורע.

היוצא לידון בדבר החדש אינו למד מכללו. – י"א שכללו למד ממנו, וי"א שגם כללו לא למד ממנו.

דף מ"ט ע"ב 

דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש (בקדשים) – לרבינא למדים זאת ממה שהוקש האשם לחטאת ולעולה, ולא הוקש לחטאת לבד שהיא למדה מעולה בהיקש. ואילו הוקשה לעולה לבד, היינו אומרים שדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש, והכתוב רוצה להקישו לעיקר. ולרבא ממה שנאמר באימורים של פר כהן משיח 'כאשר יורם משור זבח השלמים', אע"פ שכבר נאמר יותרת הכבד ושתי כליות בגופו, משום שרוצה ללמד יותרת הכבד ושתי הכליות מפר העלם דבר של צבור לשעירי עבודת כוכבים, ולא נאמר בגופו, אלא שלמד מפר כהן משיח, לכך נאמר 'כאשר יורם' שיהא כאילו נאמר בגופו. ולא כתבו בגופו ממש, שהיינו מפרשים שהתורה רצתה לכתוב בגופו ולא על ידי היקש, לכך נאמר כך ללמד שאינו חוזר ומלמד בהיקש.

דבר הלמד בהיקש אינו מלמד בגזירה שוה בקדשים – שאם כן לא יאמר צפונה באשם, וילמוד בגזירה שוה 'קדשי קדשים' מחטאת, ואין לדחות מה לחטאת שמכפרת על חייבי כריתות, שהגזירה שוה מופנה משני צדדים.

בכל התורה כולה למדים למד מלמד חוץ מן הקדשים. ולפיכך למדנו פריחה בבגדים שהיא טהורה – שנאמר קרחת וגבחת בבגדים ונאמר באדם, מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן. וקרחת באדם למדים מ'מראשו ועד רגליו', הוקש ראשו לרגל, מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן.

מדברי רבי ישמעאל למדנו שדבר הלמד מהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר.

*************

שבת קודש י"ט סיון תשע"ח

מסכת זבחים דף נ'

דף נ' ע"א 

בגמרא נסתפקו אם דבר הלמד בהיקש מלמד בבנין אב או לא.

דבר הלמד בגזירה שוה לרב פפא חוזר ומלמד בהיקש – שנאמר 'וזאת תורת זבח השלמים' 'אם על תודה', למדנו לתודה שבאה מן המעשר כשלמים. ושלמים לא למדנו אלא מגזירה שוה 'שם שם' ממעשר דגן. ואע"פ שהמלמד חולין, כיון שהלמד קדשים חשוב כקדשים. ולמר זוטרא בריה דרב מרי הולכים אחר מלמד, ואין מזה ראיה לענין קדשים.

דבר הלמד בגזירה שוה מלמד בגזירה שוה – שבפר כהן משיח למדנו שלא ישרפנו שלם שנאמר בו 'ראשו וכרעיו', ונאמר בעולה 'ראשו וכרעיו', מה להלן ע"י ניתוח אף כאן. אבל לא בהפשט, שנאמר 'וקרבו ופרשו', כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו. ולמדנו מפר כהן המשיח על פר ושעיר של יום הכיפורים ששורפו ע"י ניתוח שלא בהפשט, בגזירה שוה של 'עור ובשר ופרש'.

דף נ' ע"ב 

דבר הלמד בגזירה שוה מלמד בקל וחומר – ולמדו זאת בקל וחומר, ומה היקש שאינו מלמד בהיקש מלמד בקל וחומר, גזירה שוה המלמדת בהיקש לדברי רב פפא אינו דין שתלמד בק"ו. ולחולק על רב פפא למדים מהיקש שאין מלמד בהיקש מלמד בק"ו, גזירה שוה המלמדת בגזירה שוה חבירתה אינו דין שתלמד בק"ו.

דבר הלמד בגזירה שוה נסתפקו אם מלמד בבנין אב או לא – ולא נפשט.

דבר הלמד בקל וחומר, לרב פפא מלמד בהיקש – בק"ו ומה גזירה שוה שאינה למדה מן ההיקש מלמד בהיקש, קל וחומר הלמד מהיקש, אינו דין שילמד בהיקש. ולחולק על רב פפא שדבר הלמד בגזירה שוה אינו חוזר ומלמד בהיקש, נסתפקו בגמרא בדין זה, ולא נפשט.

דבר הלמד בקל וחומר מלמד בגזירה שוה – בקל וחומר, מה גזירה שוה שאינה למידה מהיקש, מלמד בגזירה שוה, קל וחומר הלמד בהיקש אינו דין שתלמד בגזירה שוה.

דבר הלמד בקל וחומר חוזר ומלמד בקל וחומר – בק"ו, מה היקש שאינו למד בהיקש מלמד בק"ו, ק"ו הלמד מהיקש אינו דין שילמד בק"ו. וזהו קל וחומר בן קל וחומר.

דבר הלמד בקל וחומר נסתפקו אם מלמד בבנין אב או לא.

מלק ונמצאת טריפה – לרבי מאיר אינה מטמאה בבית הבליעה בקל וחומר, ומה נבלת בהמה שמטמאה במגע ובמשא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה, נבילת עוף שאין מטמא במגע ובמשא אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה. ומה מצינו בשחיטה שמכשרתה באכילה מטהרת טריפתה מטומאתה, אף מליקה שמכשרתה באכילה תטהר טריפתה מטומאתה. ולרבי יהודה גם שחיטתה מטמאה בבית הבליעה. ולרבי יוסי דיה כנבלת בהמה טהורה, ששחיטתה מטהרתה ולא מליקתה.

*************