לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי כ"א ניסן תשע"ט

מסכת בכורות דף ט'

דף ט' ע"א 

חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים – נותן טלה אחד לכהן, כי ממה נפשך אחד מהם בכור (ולמ"ד אפשר לצמצם נותן שניהם, ראה להלן). ילדה זכר ונקבה, ואין ידוע אם זכר תחלה והוא בכור או נקבה יצאתה תחלה ואין כאן בכור, מפריש טלה אחד משום ספק ומפקיע עליו קדושת הבכור, והוא לעצמו, שהכהן הוא מוציא מחבירו ועליו להביא ראיה שיש כאן בכור.

שתי חמורות שלא ביכרו, וילדו שני זכרים – נותן שני טלאים לכהן. ילדו זכר ונקבה, או שני זכרים ונקבה, נותן טלה אחד לכהן בשביל זכר אחד. ילדו שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות, אין לכהן כלום, שמא כל אחת ילדה זכר ונקיבה, והנקיבות יצאו תחילה, ואין כאן בכור.

אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה, וילדה שני זכרים – נותן טלה אחד לכהן, שאחד וודאי בכור. ילדו זכר ונקבה, מפריש טלה אחד שמא יש כאן בכור, והוא לעצמו.

פדיון פטר חמור הוא בשה – שנאמר 'ופטר חמור תפדה בשה'. ומן העזים, זכר ונקבה, גדול וקטן, תמים ובעל מום, ופודה בו פעמים הרבה, שאם חזר כהן ונתנו לו לישראל ויש לו פטרי חמורים יכול לפדותן בו. ונכנס לדיר להתעשר, ואם מת נהנין בו.

רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים – לר' יוסי הגלילי שניהם לכהן דאפשר לצמצם, ושניהן יצאו כאחד, ושניהן בכורות, ולחכמים רק אחד מהן לכהן, שאי אפשר לצמצם.

וכן חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחד – לתנא במשנתינו נותן טלה אחד לכהן, שאי אפשר לצמצם ורק אחד מהם בכור. ולרבי יוסי הגלילי נותן שני טלאים, שנאמר בבכור של קדושת הגוף 'הזכרים לה", ומזה למדנו שאפשר לצמצם והוא הדין בפטר חמור. אביי רצה לומר שר"י הגלילי לא אמר אלא ברחל שנאמר בו הזכרים לה', אבל בחמור נותן אחד. ונדחו דבריו.

לחכמים שאי אפשר לצמצם זה שיצא ראשון קדוש בבכורה – ואין כאן חציצה של אחיו, גם אם נאמר שכל הרחם מקדיש, שמין במינו אינו חוצץ.

דף ט' ע"ב 

לרבי יהודה פטר חמור אסור בהנאה (כל זמן שלא נפדה) – שאין לך דבר שהקפידה עליו תורה להפקיע איסור בשה אפילו שלא בשויו, והוא מותר. ולשיטתו שנינו שאם יש לו ספק בכור מפריש טלה לעצמו, כדי להפקיע ממנו איסור הנאה. ולרבי שמעון מותר בהנאה – שאין לך דבר שפדיונו מותר והוא אסור, שהרי הכהן אוכל את השה בלא הקרבה.

פודין פטר חמור בכל דבר בשויו, ובשה אפילו שלא בשויו.

קידש את האשה במעשר שני במזיד – לרבי יהודה קידש, שאשה יודעת שאין מעשר שני מתחלל על ידה, ועולה ואוכלתו בירושלים. וכן אם קידשה בפטר חמור (שלא נפדה) מקודשת – שהיא יודעת שהוא אסור בהנאה, והיא פודה אותו בשה שאינו בשויו, ומתקדשת בריוח שיש בין שויו של החמור לשווי השה.

וי"א שנחלקו בדרשת הכתובים. שנאמר 'לא תעבד בבכור שורך', אבל אתה עובד בבכור אדם. 'ולא תגוז בכור צאנך', לרבי יהודה ששותפות הגוי חייבת בבכורה, בא ללמד שאתה עובד בשלך ושל אחרים, שאע"פ ששותפות הגוי חייבת בבכורה אין בו איסור גיזה ועבודה. ולרבי שמעון בא ללמד שמותר לעבוד בבכור חמור, שאין צריך להתיר שותפות הגוי ששותפות גוי אינה חייבת בבכורה.

לרבה מודה ר' שמעון בפטר חמור שלאחר עריפה אסור בהנאה – שלמדים 'עריפה עריפה' מעגלה ערופה. (ויש חולקים – עיין להלן י:).

הערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל ועגלה ערופה וציפורי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב – אע"פ שאסורים בהנאה, מטמאין טומאת אוכלין, שאם נגע בהם טומאה ונגעו באוכלים אחרים מטמאין אותם. ולרבי שמעון אין כולן מטמאין טומאת אוכלין, חוץ מבשר בחלב. שדורש 'מכל האוכל אשר יאכל', אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים (לגויים) קרוי אוכל, שאי אתה יכול להאכילו לאחרים אינו קרוי אוכל, ובשר בחלב מותר בהנאה לרבי שמעון, וגם לדברי האוסרו בהנאה, סובר רבי שמעון שמטמא טומאת אוכלין לפי שהיתה לה שעת הכושר.

*************

שבת קודש כ"ב ניסן תשע"ט

מסכת בכורות דף י'

דף י' ע"א 

לר' שמעון בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה – שנאמר 'כי עם קדוש אתה לה' אלקיך', ולהלן הוא אומר 'ואנשי קודש תהיון לי', מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה, אף כאן.

פטר חמור לאחר עריפה – לחכמים מטמא טומאת אוכלין, ולרבי שמעון אינו מטמא טומאת אוכלין. לשיטת רבה – אם לא חשב עליו לאכילה לדברי הכל אינו מטמא, ואין אומרים 'איסורו חישובו'. ונחלקו כשחישב עליו, שלחכמים מטמא כדין שאר איסורי הנאה שלשיטתם מטמא טומאת אוכלין, ולרבי שמעון הואיל ואין יכול להאכילו לאחרים, אינו מטמא טומאת אוכלין, שגם לשיטתו אסור בהנאה לאחר עריפה. ולשיטת רבא – אם חישב עליו לדברי הכל מטמא (וגם לרבי שמעון שדבר האסור בהנאה אינו מטמא, שפטר חמור מותר בהנאה גם לאחר עריפה), ואם לא חישב עליו וערפו, לדברי הכל אינו מטמא, שאין אומרים 'איסורו חישובו'. ונחלקו כשלא חישב עליו ושחטו להתלמד, שלחכמים השחיטה מחשיב אותו לאוכל, ולרבי שמעון אינו מחשיב אותו אוכל.

אלו דברים שצריכים מחשבה לטמא טומאת אוכלין [ואע"פ שאסורים באכילה, אין אומרים איסורו חישובו], ואין צריכים הכשר הואיל ויש בהם טומאה חמורה: א) נבלת עוף טהור. ב) נבלת בהמה טמאה בכל מקום, שסתמא אינה עומדת לאכילה. ג) החֵלב של נבילה בכפרים, שעניים הן, ואין רגילין לאכול עופות ושומן. ואלו שאין צריכין לא מחשבה ולא הכשר: א) נבלת בהמה טהורה בכל מקום, ב) נבלת עוף הטהור, ג) החֵלב בשווקים. ד) לרבי שמעון גם הגמל והארנבת והשפן והחזיר, הואיל ויש בהן סימני טהרה.

דף י' ע"ב 

השוחט את העורב להתלמד בו – לנימוס דמו מכשיר אם נפל על הזרעים, אבל לא את העורב עצמו. ולרבי אליעזר דם שחיטה מכשיר גם את העורב עצמו. ונחלקו אמוראים בביאור המחלוקת: לרבא – לנימוס אין העורב חשוב אוכל כל זמן שלא חשב עליו, ואין אומרים איסורו חישובו גם בצירוף שחיטה כזו שהיא להתלמד. ולרבי אליעזר אנו אומרים 'איסורו חישובו' ובצירוף שחיטה כזו חשוב אוכל. לרבה – לדברי הכל אין אומרין איסורו חישובו גם בצירוף של שחיטה להתלמד, ולכך אינו מכשיר לדברי נימוס, ולרבי אלעזר העורב חשוב אוכל הואיל ויש בו סימני טהרה, לכך מועיל דם השחיטה להכשירו גם בשחיטה להתעסק.

לא רצה לפדות פטר חמור – עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו. לרבי יהודה אסור בהנאה. ולרבי שמעון מחיים מותר בהנאה, ולאחר עריפה אסור. ולרבי יוחנן גם לאחר עריפה מותר בהנאה לר"ש.

לא ימיתנו לא בקנה ולא במגל ולא בקרדום ולא במגירה, ולא יכניסנו לחדר וינעול דלת לפניו בשביל שימות. לרבי יהודה אסור בין בהנאת ממונו (להשכירה או למכרה לאחרים) ובין בהנאת גופו (גיזה ועבודה), ורבי שמעון מתיר בין בהנאת גופו ובין בהנאת ממונו. (לרבה רק מחיים, ולרבי יוחנן גם לאחר עריפה).

נאמר עריפה בפטר חמור, ונאמר עריפה בעגלה ערופה, מה להלן אסור אף כאן אסור – לרב נחמן (שסובר כרבה) דברי רבי שמעון היא ולאסרה לאחר עריפה, אבל לרבי יהודה כבר אסורה מחיים. ולרב ששת רבי יהודה היא, כי לרבי שמעון מותרת גם לאחר עריפה, ובא להשמיענו שלרבי יהודה אין עריפה מתרת כמו פדייה.

טעם עריפת פטר חמור, לפי שהוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו – לרב נחמן דברי רבי שמעון היא, שמחיים מותר בהנאה וע"י עריפה אוסרו בהנאה. וי"א שרבי יהודה היא, ומפסיד שמחיים יכול לפדותו בשה בר דנקא, ועתה הפסיד את כל החמור. וי"א שרבי שמעון היא וגם אם מותר בהנאה לאחר עריפה, מפסיד, שהמיתה פוחתו משויו.

רב נחמן וריש לקיש סוברים כרבה שרבי שמעון מודה לאחר עריפה שאסור בהנאה, ולרבי יוחנן עדיין היא מחלוקת, ולרבי שמעון מותר בהנאה גם לאחר עריפה.

המקדש אשה בפטר חמור: מחיים – לרבי שמעון מתקדשת בכולו, שהרי מותר בהנאה. ולרבי יהודה מתקדשת בשווי שיש בין חמור לשה, ולרבי יוסי בר יהודה אם אינו שוה אלא שקל אינה מקודשת, שלדבריו אין פדיה פחותה משקל. ולאחר עריפה – לרבי יהודה, אינה מתקדשת שאסור בהנאה. ולרב נחמן (ורבה) גם לרבי שמעון אינה מקודשת, שהוא מודה רבי שמעון לאחר עריפה שאסור בהנאה.

*************