לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי כ"ג תמוז תשע"ח

מסכת זבחים דף פ"ד

דף פ"ד ע"א 

מנחה הבאה בפני עצמה – לדברי כולן לא תרד, לרבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא תרד. מנחה הבאה עם הזבח – לרבן גמליאל ורבי יהושע לא תרד, לדברי כולן תרד.

נסכים הבאין בפני עצמן – לדברי כולן ירדו, לר"ג ור"ש לא ירדו. נסכין הבאין עם הזבח – לדברי כולן ירדו, ורק לר"ג לא ירדו. ואע"פ שיכול להקריב את הנסכים למחר או ליום אחר, חשובים כדבר הבא מחמת זבח ולא כדבר הבא מחמת עצמו, ולפיכך ירדו לדעת רבי שמעון.

מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום – ואפילו בלא זבח.

אלו אם עלו לא ירדו: הלן, והיוצא, והטמא, ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקבלו פסולין וזרקו את דמו.

לרבי יהודה הנשחט בלילה, ונשפך דמה, ויצא דמה חוץ לקלעים – אם עלתה תרד. שנאמר שלשה מיעוטים 'זאת היא העולה'. ולרבי שמעון לא תרד, כי כל שפסולו בקודש הקודש מקבלו. ואע"פ שלא נאמר אלא 'עולה', אנו מרבים שנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים והלן והיוצא והטמא ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקבלו פסולין וזרקו את דמו, הניתנין למטה שנתנן למעלה, ולמעלה שנתנן למטה, והניתנים בחוץ שנתנן בפנים, בפנים שנתנן בחוץ, ופסח וחטאת ששחטן שלא לשמן, שנאמר 'תורת העולה' ריבה תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו.

אבל כל שלא היה פסולו בקודש אין הקודש מקבלו, שנאמר 'זאת'. ומאחר שריבה הכתוב ומיעט, אני מרבה את אלו שהיה פסולן בקדש, ומוציא אלו שלא היה פסולן בקודש.

ואלו שלא היה פסולן בקודש: הרובע והנרבע, והמוקצה והנעבד, והאתנן והמחיר, והכלאים והטרפה, והיוצא דופן, ובעלי מומין. רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין. ורבי חנינא סגן הכהנים העיד על אביו שהיה דוחה בעלי מומין מעל המזבח.

כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו. וכולן שעלו חיים לראש המזבח, ירדו. עולה שעלתה חיה לראש המזבח, תרד. שחטה בראש המזבח, יפשיט וינתחה במקומה.

דף פ"ד ע"ב 

רבי יהודה היה דורש על פסולים שעלו על המזבח לא ירדו: לן בדם כשר (שאם עלה לא ירד), שהרי לן כשר באימורין. לן באימורין כשר, שהרי לן כשר בבשר, כגון שלמים שנאכלים לשני ימים ולילה. יוצא כשר, שהיוצא כשר בבמה. טמא כשר, הואיל והותר לעבודת ציבור. חוץ לזמנו, הואיל ומרצה לפיגולו. חוץ למקומו שהוקש לחוץ לזמנו. שקבלו פסולין וזרקו את דמו, בפסולים הראויים לעבודת ציבור. ועיקר סמיכתו על ריבוי של זאת תורת העולה, לפי שאין דנין דבר שלא בהכשירו מדבר שבהכשרו.

*************

שבת קודש כ"ד תמוז תשע"ח

מסכת זבחים דף פ"ה

דף פ"ה ע"א 

השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ – לרבי יוחנן חייב, ואע"פ שלרבי יהודה אם עלתה תרד, לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ. אבל השוחט עוף בפנים ומעלה בחוץ – פטור, אע"פ שאם שחט והעלה בחוץ חייב, ששחיטת עוף בפנים 'הריגה' היא.

אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן – לעולא לא ירדו, שנעשו לחמו של מזבח.

נשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים אם עלו לא ירדו – אע"פ שאין דם לזרוק. ואין ראיה מדין זה לדברי עולא, שמא בקדשי קדשים שנו.

'וכולן שעלו חיים למזבח ירדו' – אפילו בדוקין שבעין לר"ע שאם עלו לאחר שחיטה לא ירדו, אם עלו מחיים ירדו.

עולה שעלתה חיה לראש המזבח – תרד. שחטה בראש המזבח, יפשיט וינתח במקומה. לסובר יש הפשט וניתוח בראש המזבח, מדובר בכשירה, אבל פסולה אינה בת הפשט וניתוח, שנאמר 'ונתח אותה' כשירה ולא פסולה. ולסובר אין הפשט וניתוח בראש המזבח, מדובר כשהיתה לה שעת הכושר ונפסלה, וכרבי אלעזר ברבי שמעון שמכיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת, יפשיטנה ועורה לכהנים. ומוריד את הקרבים למטה ומדיחן, שאי אפשר להקריבם בפרשם, שנאמר 'הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך'. ואע"פ שלא יעלו לאחר שירדו, שמא יזדמן כהן שלא ידע ויעלהו, ויותר טוב להביא כהנים לידי תקלה, ממה שיהו קדשי שמים מוטלים כנבילה.

דף פ"ה ע"ב 

אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן – לרבי יוחנן אין בהן מעילה, שהזריקה קובעת למעילה. ולא ירדו, שנעשו לחמו של מזבח.

ר"ע לא הכשיר בעלי מומין שעלו על המזבח  אלא בדוקין שבעין – הואיל וכשרים בעופות, והוא שקדם הקדשן את מומן, שכבר חלה עליהם קדושת מזבח. ומודה בעולת נקבה שאם עלתה תרד אע"פ שכשירה בעופות, לפי שקדם מומה להקדשה.

נרבע בעופות פסול – אע"פ שלא שייך בהם רובע, כיון שנעבדה בו עבירה. שהרי רבי עקיבא מכשיר בדוקין שבעין הואיל וכשרים בעופות, ולא הכשיר בנרבע. וכן שנינו שהנרבע והמוקצה והנעבד ואתנן ומחיר וטומטום ואנדרוגינוס, מטמאים בגדים בבית הבליעה.

רבי חנינא סגן הכהנים העיד על אביו שהיה דוחה בעלי מומין מעל המזבח – אע"פ שכבר שנינו שירדו, מעשה קמ"ל. ועוד בא לומר שדחה אותם כלאחר יד, ולא הורידן דרך בזיון בפרהסיא.

כל הפסולין שירדו מן המזבח לאחר שעלו – אם לא משלה בהם האור לא יעלו, ואם משלה בהן האור, יעלו.

ויש שאמרו כן על הסיפא: העצמות והגידין והקרנים והטלפים בזמן שמחוברין יעלו פרשו לא יעלו, ואם עלו לא ירדו – ואם משלה בהן האור, אע"פ שירדו יעלו. אבל אלו ששנו כן על הרישא, סוברים שעצמות שירדו לא יעלו אפילו אם משלה בהם האור, לפי שאינם בני הקטרה.

ואלו אם עלו ירדו: בשר קדשי קדשים, בשר קדשים קלים, מותר העומר, שתי הלחם, לחם הפנים, שירי מנחות, הקטורת.

הצמר שבראשי כבשים, ושער שבזקן תישים, העצמות והגידים והקרנים והטלפים – בזמן שמחוברים יעלו, שנאמר 'והקטיר הכהן את הכל'. פירשו לא יעלו, שנאמר 'ועשית עולותיך הבשר והדם'.

*************