לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי כ"ה סיון תשע"ח

מסכת זבחים דף נ"ו

דף נ"ו ע"א 

כל העזרה היתה קפ"ז על רוחב קל"ה – ובהם כהנים נכנסים ואוכלים קדשי קדשים, ושוחטים קדשים קלים, וחייבין משום טומאה. והחלונות ועובי החומה דינם כלפנים.

לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש – הכהנים נכנסין לשם ואוכלים קדשי קדשים ושירי מנחה, שנאמר 'בחצר אהל מועד יאכלוה', התורה ריבתה חצירות הרבה אצל אכילה אחת. אבל אין שוחטין שם קדשים קלים, אפילו שחטו כנגד הפתח, כגון שהיה פתח הלשכה מכוון כנגד פתח בית החליפות, ואין חייבין בהם משום טומאה.

אכילת קדשי קדשים כשרה גם שלא כנגד הפתח – ורק במילואים נאמר 'בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו', לפי שהם קדשי שעה.

דף נ"ו ע"ב 

דם נפסל לזריקה בשקיעת החמה – שנאמר 'ביום הקריבו את זבחו יאכל', ביום שאתה זובח אתה מקריב, ולא ביום שאי אתה זובח. ואם היה בא לגופו לבד (ללמד ששלמים נאכלים ביום הקרבתם ולמחר), היה צריך לומר 'ביום זבחו יאכל'. ואם לומר שנאכל ביום זריקתו ולמחר, היה צריך לומר 'ביום הקריבו יאכל'.

המחשב בשחיטת שלמים על מנת לאכלו אור ליום שלישי – לחזקיה כשר, לפי שעדיין אין דינו בשריפה, ולרבי יוחנן פסול לפי שכבר נדחה מאכילה. וכן האוכל משלמים אור ליום שלישי – לחזקיה פטור משום נותר, לפי שעדיין אין דינו בשריפה, ולרבי יוחנן חייב לפי שכבר נדחה מאכילה.

קדשים הנאכלים ליום אחד מחשבין בזריקת דמן להיות פיגול משתשקע החמה, ובאכילת בשרן ובהקטרת אימוריהן משיעלה עמוד השחר. קדשים הנאכלים לשני ימים ולילה אחד, מחשבין בזריקת דמן משתשקע החמה, ובהקטרת אימוריהן משיעלה עמוד השחר, ובאכילת בשרן משתשקע חמה של שני ימים (כרבי יוחנן שהמחשב לאכול אור ליום שלישי פסול).

יכול יהו שלמים נאכלים אור ליום שלישי, כדין זבחים הנאכלים ליום אחד שנאכלים בלילה שלאחריהם, תלמוד לומר 'והנותר עד יום', בעוד יום הוא נאכל ולא אור לשלישי. יכול ישרף מיד כדין זבחים הנאכלים ליום אחד שתיכף לאכילה שריפה, ת"ל 'ביום השלישי באש ישרף' ביום אתה שורפו ולא בלילה.

*************

שבת קודש כ"ו סיון תשע"ח

מסכת זבחים דף נ"ז

דף נ"ז ע"א 

הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים – שחיטתן בכל מקום בעזרה, ודמן טעון מתנה אחת ובלבד שיתן כנגד היסוד. שינה באכילתן, הבכור נאכל לכהנים, והמעשר לכל אדם, ונאכלים בכל העיר בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד. הפסח אינו נאכל אלא בלילה, ואינו נאכל אלא עד חצות, ואינו נאכל אלא למנויו, ואינו נאכל אלא צלי.

משנתינו כרבי יוסי הגלילי שבכור מעשר ופסח ניתנים על המזבח בזריקה – שדורש ממה שנאמר בבכור 'חלבם' ו'דמם' ולא 'חלבו' ו'דמו', לימד על בכור מעשר ופסח שטעונים מתן דמים (בזריקה) ואימורים על גבי המזבח. ולמדים 'זריקה זריקה' מעולה שזורק כנגד היסוד, שנאמר בעולה 'אל יסוד מזבח העולה'. ואין צריכים שתי מתנות שהן ארבע כעולה, שנאמר 'סביב' בעולה ובחטאת, ושני כתובים אין מלמדים. ולסובר מלמדין, הרי נאמר גם באשם, ושלשה אין מלמדין.

בכור נאכל לשני ימים ולילה – שנאמר 'ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין', הקישו הכתוב לחזה ושוק של שלמים שנאכלים לשני ימים ולילה אחד.

אין להקיש בכור לחזה ושוק של תודה שנאכל ליום ולילה – לרבי עקיבא שנאמר ובשרם 'יהיה לך', הוסיף הכתוב הויה אחרת בבכור. ולרבי ישמעאל כי תודה לא למדה אלא משלמים, ודבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש.

בכור בעל מום מתנה לכהן – שלא מצינו בכל התורה, לרבי ישמעאל שנאמר 'יהיה לך', ולרבי עקיבא שנאמר 'מבשרם' אחד תם ואחד בעל מום.

דבר הלמד הימנו ודבר אחר – כגון אכילת חזה ושוק של תודה ליום ולילה, שבתודה עצמה נאמר יום ולילה, וחזה ושוק נלמד מהיקש – לרבי ישמעאל היקש הוא ואינו מלמד בהיקש, ולרבי עקיבא אינו היקש ומלמד בהיקש.

בפר יום הכיפורים נאמר שבע למטה בפנים ולא הוזכר מנין למעלה, ובשעיר נאמר אחת למעלה ולא נאמר מנין למטה – ולמדים זה מזה מ'ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר'. וכשם שמזה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר ומדם השעיר, כך מזה בהיכל, שנאמר 'וכן יעשה לאהל מועד'. ולסובר שדבר הלמד ממנו ודבר אחר היקש הוא, אין זה חוזר ומלמד בהיקש – כי בהיקש ראשון הוקשו בהמות, ובהיקש שני הוקשו מקומות. ועוד, שכל מה שנעשה בהיכל נלמד ממה שנעשה בפנים, וכיון שניתן לידרש בדברים המפורשים בפנים כגון למטה בפר ולמעלה בשעיר, נדרש ולמד בבת אחת גם מה שלמד בפנים בהיקש עמו.

דף נ"ז ע"ב 

נאמר בשתי הלחם ממושבותיכם 'תביאו' לחם תנופה – ללמד שכל לחמי חמץ שאתה מביא ממקום אחר – והיינו לחמי חמץ שבתודה – יהיו עשרון לחלה. ואין לומר שני עשרונים לכל עשר החלות, שנאמר 'תהינה', הרי עשרה עשרונות לחמץ. וכן יעשה לעשר המצות, שנאמר 'על חלת לחם חמץ', נגד חמץ הבא מצה. ואע"פ שעשר חלות נלמדות בגזירה שוה מתרומת מעשר חוזר ומלמד על המצה בהיקש גם לסובר שדבר הלמד הימנו ודבר אחר נקרא היקש, ש'תביאו' ריבוי הוא וכאילו נכתב בגופו.

לרבי אלעזר בן עזריה הפסח נאכל עד חצות – שנאמר כאן 'בלילה הזה', ונאמר להלן 'ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה', מה להלן עד חצות אף כאן. ולרבי עקיבא מן התורה נאכל כל הלילה, שנאמר 'ואכלתם אותו בחפזון', עד אור הבוקר שהוא שעת חפזון. וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק מן העבירה. ומשנתינו שהפסח אינו נאכל 'אלא' עד חצות כר"א בן עזריה, שלשון 'אלא' משמע ששוה לשאר דינים (לילה צלי ומנוייו) שהם מן התורה.

הדרן עלך איזהו מקומן

*************