לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי כ"ח ניסן תשע"ח

מסכת הוריות דף י"ג

דף י"ג ע"א 

פר המשיח ופר העדה עומדים – פר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו, שנאמר 'ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון', שיהא ראשון קודם לפר העדה בכל מעשיו. והואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת, דין הוא שיקדים המכפר למתכפר, וכן הוא אומר 'וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל'.

פר העלם דבר של צבור קודם לפר של עבודת כוכבים – שזה חטאת וזה עולה, ונאמר 'והקריב את אשר לחטאת ראשונה', אם ללמד שחטאת ראשונה כבר נאמר 'ואת השני יעשה עולה כמשפט', אלא זה בנה אב לכל חטאות שקודמות לעולות הבאים עמהם, ואפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה.

פר של ע"ז קודם לשעיר של ע"ז – אע"פ שהפר עולה והשעיר חטאת, שנאמר 'לחטת' חסר אלף, ולרבא משום שנאמר בו 'כמשפט', שיקריבנו כסדר הכתוב בו.

שעיר ע"ז קודם לשעיר נשיא – שזה ציבור וזה יחיד. שעיר נשיא קודם לשעירת יחיד – שזה מלך וזה הדיוט.

י"א ששעירת יחיד קודמת לכבשת יחיד – ששעירה נתרבתה אצל ע"ז ביחיד. וי"א שכבשת יחיד קודמת, לפי שהכבשה נתרבתה באליה.

עומר קודם לכבש הבא עמו, ושתי הלחם קודמים לכבשים הבאים עמהם – זה הכלל דבר הבא בגלל היום, קודם לדבר הבא בגלל הלחם.

האיש קודם לאשה – להחיות ולהשיב אבדה. האשה קודמת לאיש – לכסות ולהוציא מבית השבי. ובזמן ששניהם עומדים בקלקלה, כגון שהאיש עומד למשכב זכור, האיש קודם לאשה.

היה הוא ואביו ורבו בשבי – הוא קודם לרבו, ורבו קודם לאביו. אמו קודמת לכולם. חכם קודם למלך ישראל – שהחכם שמת אין לנו כיוצא בו, מלך ישראל שמת כל ישראל ראוים למלכות. מלך קודם לכהן גדול – שנאמר 'ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם'. כהן גדול קודם לנביא – שנאמר 'ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא', הקדים צדוק לנתן. ואומר 'שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך' וגו', והיו נביאים שנאמר 'כי אנשי מופת המה'.

כהן גדול משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים – מרובה בגדים קודם למשיח שעבר מחמת קריו, משיח שעבר מחמת קריו קודם לעבר מחמת מומו, עבר מחמת מומו קודם למשוח מלחמה, משוח מלחמה קודם לסגן, סגן קודם לאמרכל, ('אמר כולא', שהוא ממונה על כולם ואין משיבין על דבריו), אמרכל קודם לגזבר, גזבר קודם לראש משמר, ראש משמר קודם לראש בית אב, ראש בית אב קודם לכהן הדיוט.

סגן ומשוח מלחמה שהיו מהלכים בדרך ופגע בהם מת מצוה – יטמא משוח מלחמה ולא סגן, שאם יארע פסול בכהן גדול סגן משמש תחתיו. ולענין להחיותו, משוח מלחמה קודם לסגן.

כהן קודם ללוי – שנאמר 'בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים'. לוי קודם לישראל – שנאמר 'בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי'. ישראל קודם לממזר – שזה מיוחס וזה לא. ממזר קודם לנתין – שזה בא מטפה כשרה וזה מטפה פסולה. נתין קודם לגר – שזה גדל עמנו בקדושה וזה לא. גר קודם לעבד משוחרר – שזה היה בכלל ארור וזה לא.

וכל זה כשכולם שוים, אבל אם הממזר תלמיד חכם, קודם אפילו לכהן גדול עם הארץ – שנאמר 'יקרה היא מפנינים', מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים.

מפני מה הכל רצין לישא גיורת ולא משוחררת – שזו היתה בכלל ארור וזו לא, דבר אחר שזו היתה בחזקת שמור וזו לא.

מפני מה כלב מכיר את קונו וחתול לא – כי מה האוכל ממה שעכבר אוכל משכח, האוכל עכבר עצמו על אחת כמה וכמה. מפני מה הכל מושלים בעכברים, שסורן רע, שנושכין אפילו בגדים ואפילו בית יד של מרא.

דף י"ג ע"ב 

חמשה דברים משכחים את התלמוד: א. האוכל ממה שאוכל עכבר או חתול, ב. האוכל לב של בהמה, ג. הרגיל בזיתים, ד. השותה מים של שיורי רחיצה, ה. הרוחץ רגליו זו על גבי זו. ויש אומרים גם המניח מלבושיו תחת מראשותיו.

חמשה דברים משיבים את התלמוד: א. פת פחמין (אפוי בגחלים), וכל שכן פחמין עצמן. ב. האוכל ביצה מגולגלת בלא מלח. ג. הרגיל בשמן זית. וכשם שזית משכח לימוד של שבעים שנה כך שמן זית משיבו. ד. הרגיל ביין ובשמים. רבא העיד על עצמו שיין ובשמים עשאוהו פקח. ה. השותה מים של שיורי עיסה. ויש אומרים גם הטובל אצבעו במלח ואוכל. לרבי יהודה אצבע אחת ולא שתים, ולרבי יוסי שתים ולא שלש, וסימניך קמיצה, כלומר כפוף הקמיצה ונשתיירו שתי אצבעות זקופין מכאן ואחת מכאן.

עשרה דברים קשים לתלמוד: א. העובר תחת אפסר הגמל, וכל שכן תחת גמל עצמו. ב. העובר בין שני גמלים. ג. העובר בין שתי נשים. ד. אשה העוברת בין שני אנשים. ה. העובר תחת ריח רע של נבילה. ו. העובר תחת הגשר שלא עברו תחתיו מים מ' יום. ז. האוכל פת שלא בשל כל צרכו. ח. האוכל בשר מכף שבוחשין בו ומעבירין בו את הזוהמא. ט. השותה מאמת המים העוברת בבית הקברות. י. המסתכל בפני המת. ויש אומרים גם הקורא כתב שעל גבי הקבר.

כשנשיא נכנס כל העם עומדים – ואין יושבים עד שאומר להם שבו. אב ב"ד נכנס, עושים לו שורה מכאן ומכאן עד שישב במקומו. חכם נכנס, אחד עומד ואחד יושב עד שישב במקומו. בני חכמים ותלמידי חכמים, בזמן שרבים צריכים להם מפסיעין על ראשי העם. יצא לצורך לקטנים, יכנס וישב במקומו, אבל לגדולים לא שהיה לו לבדוק את עצמו תחילה, שלעולם ילמד אדם עצמו להשכים ולהעריב לגדולים כדי שלא יתרחק. ולאחר שירדה חולשה לעולם גם אם יצא לגדולים יכנס למקומו. בני ת"ח שממונים אביהם פרנס על הצבור, בזמן שיש להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים לפני אביהם ואחוריהם כלפי העם, ובזמן שאין להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים לפני אביהם ופניהם כלפי העם. וגם בבית המשתה עושים אותם סניפין בצד הזקנים, בחיי אביהם ובפניו מפני כבוד אביהם.

בימי רשב"ג נישנית משנה זו – שרשב"ג היה נשיא, רבי מאיר חכם, ורבי נתן אב ב"ד, ומתחילה היו עומדים בפני כולם בשוה, תיקן רשב"ג לחלק ביניהם, ובאותו יום לא היו רבי מאיר ורבי נתן, כשבאו למחר ראו שאין עומדים בפניהם כדרך כל יום, ואמרו להם שכך תיקן רשב"ג. רצו להעבירו על ידי שיבקשו ממנו שיגלה להם עוקצין שלא היה יודעה, ויאמרו לו 'מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו', למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו, וימנו את רבי נתן לנשיא ורבי מאיר לאב ב"ד. שמע אותם רבי יעקב בן קרשי וגרס ופירשה אחורי רשב"ג, ונתן דעתו רשב"ג וגרסה, למחר אמרו לו שילמד בעוקצין ולמדה, ציווה להוציאם מבית המדרש, והיו כותבים קושייתם על הפתק ושיגרו לבית המדרש, ועל מה שלא ידעו להשיב בבית המדרש היו מכניסים תשובותיהם. אמר להם רבי יוסי תורה מבחוץ ואנו מבפנים, ציווה רשב"ג להכניסם, וקנס אותם שלא יאמרו שמועות בשמם. העלו לרבי מאיר בשם 'אחרים' ולרבי נתן בשם 'יש אומרים'. הראו להם בחלום שיפייסו את רשב"ג, רבי נתן פייסו, אמר לו רשב"ג שהועיל לך חשיבות אביך להיות אב ב"ד אבל לא להיות נשיא. ורבי מאיר לא הלך לפייסו, שאמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.

*************

שבת קודש כ"ט ניסן תשע"ח

מסכת הוריות דף י"ד

דף י"ד ע"א 

רבי שנה לרבי שמעון בנו מאמר של רבי מאיר בשם 'אחרים' – שאלו: מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים. השיבו: בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך. אמר לו: גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה. אמר לו: האויב תמו חרבות לנצח. אמר לו: כל זה כשהועילו מעשיהם, והם לא הועילו. חזר ושנה לו 'אמרו משום רבי מאיר'. אמר רבא גם רבי שהוא ענוותן אמר 'אמרו משום ר"מ' ולא 'אמר ר"מ'.

רשב"ג וחכמים נחלקו אם סיני עדיף או עוקר הרים – רב יוסף היה סיני, ורבה עוקר הרים, שלחו לא"י איזה מהם קודם, שלחו להם סיני עדיף, שהכל צריכין לבעל החטים. ואע"פ כן לא קיבל עליו רב יוסף שררה, ומלך רבה כ"ב שנה, ורק לאחריו מלך רב יוסף. ובכל השנים שמלך רבה לא רצה רב יוסף אפילו לקרוא מקיז דם לביתו.

אביי ורבא ורבי זירא ורבה בר מתנה היו יושבים והיו צריכים לראש – אמרו מי שיאמר דבר ולא יפריכוהו יהיה לראש, ונפרכו דברי כולם חוץ משל אביי, ראה רבא על אביי הרמת הראש, ואמר לו פתח ואמור דרשה.

רבי זירא היה חריף ומקשה, ורבה בר רב מתנה היה מתון ומסיק – ונסתפקו בגמרא מי עדיף. ולא נפשט.

 

הדרן עלך כהן משיח וסליקא לה מסכת הוריות

 

*************