לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי ט' תשרי תש"פ

מסכת מעילה דף כ"א

דף כ"א ע"א

אמר לשליח, הבא לי מעות מן החלון או מן הדלוסקמא, והביא לו – אף על פי שאמר בעה"ב לא היה בלבי אלא מזה והביא מזה, בעה"ב מעל, שהרי נעשה שליחותו, ודברים שבלב אינן דברים. אבל אם אמר לו הבא לי מן החלון והביא לו מן הדלוסקמא, או מן הדלוסקמא והביא לו מן החלון – השליח מעל.

שלח ביד חרש שוטה וקטן, אם עשו שליחותו – בעה"ב מעל, ואע"פ שאינן בני דיעה ולא בני שליחות, כיון שנעשה שליחותו על ידיהן וניחא ליה בגוויה מעל, וכדין מעטן של זיתים שהזיעה שלו מכשיר כיון דניחא ליה בגוויה. וכן מצאנו לענין עירוב שאם נתנו ע"ג קוף או פיל והוליכו ה"ז עירוב אע"פ שאינו בן דעת, כיון שנעשה שליחותו. ואם לא עשו חש"ו את שליחותו של בעה"ב – חנווני מעל.

הזיתים מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן ולא זיעת הקופה, לפי שבעל הבית ניחא ליה בזיעת המעטן ולא ניחא ליה בזיעת הקופה.

נתן את העירוב ע"ג הקוף והוליכו, או ע"ג הפיל והוליכו – הרי זה עירוב.

שלח ביד פקח, ונזכר בעל הבית עד שלא הגיע אצל חנווני ולא נזכר שליח, השליח מעל. ואם נזכרו שניהם – חנווני מעל לכשיוציא. כיצד יעשה בעה"ב כשנזכר לו, שיוציא החנווני מידי מעילה, נוטל פרוטה של חולין או כלי קודם שיוציאנה החנווני, ואומר פרוטה של הקדש בכל מקום שהוא מחולל על זה, שההקדש נפדה בכסף ובשוה כסף.

נתן פרוטה לשליח, ואמר לו, הבא לי בחציה נרות ובחציה פתילות, והלך והביא לו בכולה פתילות, או בכולה נרות. או שאמר לו הבא לי בכולה נרות, או בכולה פתילות, והלך והביא בחציה נרות ובחציה פתילות – שניהם לא מעלו. בעה"ב לא מעל שלא נעשה שליחותו, והשליח לא מעל, שבדבר ששינה בו שליחותו לא היה בו אלא חצי פרוטה, ואין מעילה בחצי פרוטה.

אבל אם אמר לו הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני, ובחציה פתילות ממקום פלוני, והלך והביא לו נרות ממקום פתילות, ופתילות ממקום נרות – השליח מעל, ששינה שליחותו בפרוטה שלימה.

נתן לשליח שתי פרוטות, ואמר לו לך והבא לי אתרוג, והלך והביא לו באחת אתרוג ובאחת רימון – לת"ק שניהם מעלו, ולרבי יהודה בעה"ב לא מעל, שאומר לו אתרוג גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע.

דף כ"א ע"ב

נתן לו דינר זהב, ואמר לו לך והבא לי חלוק, והלך והביא לו בשלשה דינרי כסף חלוק, ובשלשה טלית – לת"ק שניהם מעלו, שבעה"ב נעשית שליחותו ביותר מכדי פרוטה, והשליח מעל ביותר משוה פרוטה. ולרבי יהודה בעה"ב לא מעל, שאומר לו, חלוק גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע.

האומר לשלוחו לך מכור לי כור קרקע, והלך ומכר לתך – נסתפקו אם קנה לוקח או לא.

לצד שלא קנה לוקח, לא מעל בעל הבית כשאמר לשליח לקנות חלוק בדינר והביא לו בשלשה דינרי כסף, אלא אם הביא לו חלוק שוה דינר זהב בשלשה דינרי כסף. אבל אם לא היה שוה דינר זהב, לא נעשה שליחותו ולא מעל בעל הבית. ולרבי יהודה בעה"ב לא מעל אע"פ שהביא לו חלוק שוה דינר זהב, שאומר לו אילו היית משלם דינר זהב היו נותנים לך חלוק ששוה שתי דינרי זהב.

מודה ר' יהודה בקטנית שאם שלח לו לקנות בדינר זהב וקנה לו בשלשה דינרי כסף, ששניהם מעלו – שהקטנית בפרוטה וקטנית בדינר, ואין יכול לומר לו אילו היית נותן דינר זהב היו נותנים לך שוה שני דינרים, והיינו שהיו מוזילים לך לפי שקנית יותר, שאין מוזילים את הקטנית למי שקונה יותר ממי שקונה בפחות. וכגון שהוא במקום שמוכרים במדות, כל מדה בפרוטה ואין הוזלה למי שקונה יותר.

המפקיד מעות אצל שולחני, אם צרורין לא ישתמש בהן, לפיכך אם הוציאן השולחני – מעל. ואם מותרין – ישתמש בהן, לפיכך אם הוציא – לא מעל השולחני אלא המפקיד. המפקיד אצל בעה"ב – בין מותרין ובין צרורין לא ישתמש בהן, לפיכך אם הוציא – בעה"ב מעל ולא המפקיד.

החנווני – לרבי מאיר דינו כבעל הבית, ולרבי יהודה דינו כשולחני.

נפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו, או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש – לרבי עקיבא כיון שהוציא את הראשונה מעל, ולחכמים עד שיוציא את כל הכיס. ומודה ר"ע לחכמים באומר לא יפטר כיס זה מן ההקדש, כלומר שלא יהא בו הקדש כל שהוא, שהוא מוציא והולך, עד שיוציא את כל הכיס, שמשמעות דבריו שפרוטה אחרונה תהא הקדש, ומשום כך לא מעל אלא באחרונה.

האומר אחד משוורי הקדש היו לו שנים – הגדול שבהן הקדש, שהמקדיש בעין יפה מקדיש. אבל אם היו שניהן שוין, הראשון שיבא לידו הקדש, ולא האחרון, שלא הודה ר"ע לחכמים שהאחרון הקדש אלא כשאמר לא יפטר כיס זה מן ההקדש.

הלוקח יין מבין הכותים, והוא עומד בדרך או בערב שבת בין השמשות ואינו יכול לתקנו לאלתר – לרבי מאיר אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, עשרה מעשר ראשון, תשעה מעשר שני, ומחלל מעשר שני ושותה מיד, ויותיר בכלי שיעור תרומה ומעשרות, שיש ברירה. רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרים עד שיפריש ממש, שסוברים אין ברירה. ולא דמי לדברי רבי עקיבא לענין הכיס שמוציא את כל הכיס ופרוטה אחרונה היא הקדש, שלא אמרה רבי עקיבא אלא כשאמר לא יפטר כיס זה מן ההקדש.

הדרן עלך השליח שעשה שליחותו וסליקא לה מסכת מעילה

*************

יום רביעי י' תשרי תש"פ

מסכת קנים דף ב'

מסכת קנים

דף ב'

פרק ראשון – חטאת העוף

חטאת העוף נעשית למטה, שדמה ניתן על המזבח למטה מחוט הסיקרא, וחטאת בהמה למעלה. עולת העוף נעשית למעלה, ועולת הבהמה למטה. (וסימנך: ע"ע ט"ט, עולת העוף למעלה, חטאת למטה, ובבהמה להיפך).

אם שינה בזה ובזה, כגון שנתן דמי חטאת העוף למעלה, או שנתן דמי עולת העוף למטה – פסול.

סדר קנים כך הוא: החובה, מי שיש עליו חוב להביא קן, אחד חטאת ואחד עולה. אבל בנדרים ונדבות, שהתנדב מעצמו להביא קן, כולן עולות.

איזהו נדר האומר הרי עלי עולה, ואיזהו נדבה האומר הרי זו עולה – מה בין נדרים לנדבות? שהנדרים מתו או נגנבו חייבים באחריותם, ונדבות מתו או נגנבו אין חייבין באחריותן.

דף כ"ב ע"ב

חטאת שנתערבה בעולה ועולה בחטאת, אפילו חטאת אחת ברבוא עולות או עולה אחת ברבוא חטאות – ימותו כולם, שבכל אחת יש להסתפק שמא עולה היא ופסולה למטה, שמא חטאת היא ופסולה למעלה.

פרידה אחת שפירשוה לחטאת – ונתערבה בקן של חובה או בכמה קנים סתומות של חובה, אין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה. כגון אם נתערבה בשני קיני חובה, אינו מקריב מחמש אלו אלא שתי חטאות, שזהו מנין הכשר בשתי קינין של חובה, שאם יעשה שלשה חטאות, שמא שלשתן משתי הקינין הן, ואי אפשר לעשות משתי קינין רק שתי חטאות. ואינו יכול להקריב אפילו אחד מן החמש לעולה, שמא זו היא החטאת המפורשת ואין יכול לעשותה עולה.

וכן פרידה אחת שפירשוה לעולה – ונתערבה בקן או בקנין של חובה, אין כשר אלא כמנין עולות שבחובה, מאותו הטעם. ואין חילוק אם נתערבה עולה מפורשת בהרבה קינין של חובה, או שנתערבו הרבה עולות מפורשות בקנים מועטים, או שהיו שוות, שבכל אופן אינו מקריב אלא כמנין עולות שבקני החובה, וכגון אם קן אחד הוא, אע"פ שנתערב בו שני עולות מפורשות, לא יקריב אלא עולה אחת, שאם יקריב שנים, שמא השניה היא זוג של הראשונה ואינה כשירה אלא לחטאת. [וכן הדין ברישא בפרידה של חטאת שנתערבה בעולות, שאין חילוק אם הקנין היו יותר מן החטאות הפרידות, או להיפך, או שהיו שוות, שבכל אופן אינו מקריב אלא כמנין חטאות שבקני חובה, מטעם הנ"ל].

קנים סתומות של חובה שנתערבה זו בזו – כגון קן סתומה של לידה שנתערבו שתי הפרידות בקן אחת סתומה של זיבה, או של לידה מאשה אחרת – אם יש בתערובת אחת לזו ואחת לזו, או שתים לזו שתים לזו, כגון שנתערבו שתי קינין בשתי קינין, או שיש שלש לזו ושלש לזו, מחצה כשר ומחצה פסול, ומקריב חצי מהתערובת חציין לעולה וחציין לחטאת. אבל אם היה בתערובת קן אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו ועשר לזו ומאה לזו, המועט כשר, כגון אם נתערבה קן חטאת של זיבה בשתי קינין של לידה, אינו מקריב אלא פרידה אחת לעולה ואחת לחטאת.

ודין זה הוא בין אם הקינים שנתערבו היו של שם אחד, כגון ששניהם היו מחמת לידה או מחמת זיבה, בין אם היו של שני שמות, כגון אחת ללידה ואחת לזיבה. ובין אם היו של אשה אחת, ובין אם היו של שתי נשים. כיצד משם אחד? לידה ולידה, או זיבה וזיבה. כיצד משני שמות? לידה וזיבה. כיצד שתי נשים משם אחד? על זו לידה ועל זו לידה, או על זו זיבה ועל זו זיבה. משני שמות? על זו לידה ועל זו זיבה.

שתי נשים שלקחו קניהן בערוב, או שנתנו דמי קניהם לכהן – לרבי יוסי לאיזה שירצה כהן יקריב חטאת ולאיזה שירצה כהן יקריב עולה, בין אם הביאו שתיהן על שם אחד, בין אם משני שמות (עיין בעירובין לז.).

הדרן עלך חטאת העוף