לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי י"ז כסלו תשע"ח

מסכת שבועות דף ז'

דף ז' ע"א

המקור שקרבן עולה ויורד האמור בטומאה היינו בטומאת מקדש וקדשיו.

א. מה כשהזהיר וענש על הטומאה היינו על טומאת מקדש וקדשיו, כך גם כשחייב קרבן על הטומאה. ואמנם גם על תרומה הזהיר וענש (שרק קרבן קבוע לא מצאנו על עוון מיתה, אך קרבן עולה ויורד מצאנו בשמיעת קול ובביטוי שפתים) – אלא שנתמעטה מ'בה'. והקשו: נמעט מ'בה' טומאת מקדש, שאין די לו בקרבן עולה ויורד אלא מביא קרבן קבוע.

ב. רבי אומר: נאמר בעולה ויורד 'בהמה טמאה' (ומיותר אחר שנאמר 'חיה', שבהמה בכללה), ונאמר להלן 'בהמה טמאה' – מה להלן טומאת קודש אף כאן טומאת קודש. והוקש מקדש לקודש בפסוק 'בכל קודש לא תיגע ואל המקדש לא תבוא'. ו'בה' למעט תרומה (שגם היא בכלל ב'כל קודש לא תגע'). והקשו: נמעט מ'בה' מקדש, ואף שדומה לקודש ששניהם בכרת, הרי תרומה דומה ששניהם אכילה.

ג. שלש כריתות בשלמים: א' לכלל, וא' לפרט, וא' לטומאה הכתובה בתורה סתם ואיני יודע מה היא – קרבן עולה ויורד – הוי אומר טומאת קודש, ואם אינו ענין לטומאת קודש שכבר נלמד מ'בהמה טמאה' כנ"ל (ב') תנהו ענין לטומאת מקדש. והקשו: נצרך לחיוב כרת על אכילת דברים שאינם נאכלים, ולר' שמעון הפוטר בהם, נצרך לאוכל חטאת פנימית שאף שאין חייבים עליה משום פיגול חייבים על טומאה. וכן הקשו על 'שלש טומאות בשלמים', שכיון שהוצרכו לכרת הוצרך טומאה.

ד. 'קודש' כרבי (ב'), ו'מקדש' – נאמר בעולה ויורד 'לכל טומאתו', ונאמר בטמא מת 'את משכן ה' טימא, טמא יהיה עוד טומאתו בו' – מה להלן טומאת מקדש אף כאן טומאת מקדש. ו'בה' לרבות אוכל נבלת עוף טהור, שנאמר 'או כי יגע' – רק מי שהוא בר נגיעה, ונאמר 'בה' למעטו – אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות.

דף ז' ע"ב

נאמר בשעיר פנימי 'וכיפר על הקודש מטומאות בני ישראל' – יש להביא ג' טומאות: ע"ז – 'למען טמא את מקדשי', גילוי עריות – 'ולא תטמאו בהם', שפיכות דמים – 'ולא תטמא את הארץ'. לר' יהודה: נאמר 'מטומאות בני ישראל' ולא כל טומאות, והיינו טומאת מקדש וקדשיו שנחלקה משאר טומאות. אף כאן בטומאת מקדש וקדשיו. לר' שמעון: ממקומו מוכרע כן – 'וכפר על הקודש מטומאות' – מטומאות של קודש, ולא על כל טומאה שבקודש, שנאמר 'ומפשעיהם לכל חטאתם' – כפשעים שאינם בני קרבן, אלא תולה על טומאה שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף – שנאמר 'לכל חטאתם' והיינו שאם תהיה לו ידיעה יהא חייב חטאת.

מה שהיינו אומרים שהשעיר בא לכפר על טומאת ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים – היינו במזיד ולא התרו בו ולכן אינו נהרג, או בשוגג ולא נודע לו ולכן אינו מביא קרבן או גולה. וכן יכול להיות בשפיכות דמים בשוגג ובאלו שאינם בני גלות (כגון שהרגו דרך עליה).

*************