לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ"ב סיון תשע"ח

מסכת זבחים דף נ"ג

דף נ"ג ע"א 

חטאות הצבור והיחיד – אלו הן חטאות הצבור: שעירי ראשי חדשים ושל מועדות – שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות. כיצד עלה בכבש ופנה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית. שירי הדם שופך על יסוד דרומי. ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל, ליום ולילה עד חצות.

לשיטת רבי אלעזר ב"ר שמעון נותן בגופה של קרן, ואין צריך ליתן בחודה, שכל האמה על אמה ברום אמה הנתון בראש המזבח קרוי קרן. ולשיטת רבי כל שהוא למעלה מחוט הסיקרא קרוי קרן. ונחלקו לשיטתו, י"א שלכתחילה מצוה ליתן כנגד חודה של קרן, ואם נתן אמה אילך ואמה אילך כנגד הקרן כשר. וי"א שחודה של קרן מעכב.

חטאת הציבור והיחיד כיצד מתן דמן: היה עולה לכבש ופנה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית, וטובל באצבעו הימנית המיומנת שבימין (אצבע שאצל אגודל) מן הדם שבמזרק, ומושך בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה, ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן, עד שמכלה כל הדם שבאצבע. וכן כל קרן וקרן.

לרבי דמים העליונים ניתנים מחוט הסיקרא ולמעלה, ודמים התחתונים מחוט הסיקרא ולמטה. שנאמר 'וההראל ארבע אמות', שרשות הקרנות ארבע, כלומר שעד החוט נקרא קרן. ולרבי אלעזר ברבי שמעון עולת העוף ניתנת מחוט הסיקרא ולמעלה, וחטאת בהמה נעשית על גופה של קרן.

חוט של סיקרא חוגר את המזבח באמצע להבדיל בין דמים עליונים לדמים תחתונים – שנאמר 'והיתה הרשת עד חצי המזבח', התורה נתנה מחיצה להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים.

לשיטת התנא במשנה: שירי דם חטאת שופך אל יסוד דרומי, ושירי הפנימיות ביסוד מערבי. שלמדים ירידתו מן הכבש בחיצוניות, מיציאתו מן ההיכל בפנימיות שיהא בסמוך לו. ולשיטת רבי ישמעאל זה וזה ביסוד מערבי, שלמדים חיצוניות מפנימיות שיהא ביסוד מערבי. ולר"ש בן יוחאי שניהם ביסוד דרומי, שסובר שכל המזבח עומד בצפון, ונמצא שכאשר יוצא מפתח אהל מועד פוגע ביסוד דרומי. וי"א שכל פתח ההיכל עמד בדרום. ומשכו תלמידי רבי ישמעאל את רשב"י לומר כדברי רבי ישמעאל.

דף נ"ג ע"ב 

העולה קדשי קדשים – שחיטתה בצפון, וקיבול דמה בכלי שרת בצפון, ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע, וטעונה הפשט וניתוח וכליל לאשים.

שתי מתנות שהן ארבע בעולה: י"א שנותן וחוזר ונותן, שזורק מן הכלי למזבח ברוח זו של קרן, וכן ברוח השניה, וכן עושה לקרן שכנגדה באלכסון. שנאמר כאן 'סביב' ונאמר בחטאת המילואים 'סביב', מה להלן פיסוק וארבע מתנות, אף כאן פיסוק וארבע מתנות. אבל אין לומר ארבע מתנות על ארבע קרנות, שעולה טעונה יסוד, וקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד. וי"א שנותן מתנה אחת כמין גמא בשתי קרנות שבאלכסון.

*************

יום רביעי כ"ג סיון תשע"ח

מסכת זבחים דף נ"ד

דף נ"ד ע"א 

יסוד של מזבח מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב – ואוכל במזרח ובדרום אמה אחת, נמצא יסוד לשלש קרנות. וברוח מזרחית דרומית לא היה יסוד, שלא היתה בחלקו של בנימין, שרצועה יצאה מחלק יהודה ונכנסה בחלק בנימין לדרומו של מזבח, והיה בנימין מצטער עליה בכל יום לנוטלה, שנאמר 'חופף עליו כל היום', לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפיזכן להקב"ה, שקודש הקדשים בחלקו, שנאמר 'ובין כתפיו שכן'.

ואע"פ שהקרקע בצד דרום ומזרח היה של יהודה, האויר היה של בנימין – ולכך ממצה דם עולת העוף על קיר המזבח בקרן מזרחית דרומית, ולמעלה משלש טפחים היה עשוי כמין בליטה קטנה כנגד הקרן לקבל בה דם עולת העוף שלא יפול לארץ.

ובמה שאמרו שלא היה יסוד לרוח מזרחית דרומית נחלקו אמוראים: לשיטת רב לא היה יסוד בבנין (חוץ מאמה אחת), שמתרגם 'באחסנתיה יתבני מדבחא'. וללוי בנו יסוד ולא נתנו שם דמים, שמתרגם 'באחסנתיה יתבני מקדשא', כלומר מקום מקודש לדמים.

מדת המזבח ל"ב על ל"ב אמה. ולשיטת רב היינו מן הצד, אבל במזרח ודרום לא היה אלא ל"א על ל"א. אורך הכבש ל"ב אמות, ויחד עם המזבח היו ס"ב, שראש הכבש פורח ועולה על שתי אמות של כניסת יסוד וסובב. ולרב שלא היה יסוד בדרום, היינו על האמה שראויה להיות בה יסוד.

כיצד בונים את המזבח: מביאים מלבן ל"ב על ל"ב אמה שגובהו אמה, ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות, וסיד, וקוניא (ניתוך אבר), וזפת, וממחה ושופך, ונדבקים האבנים יחד, וזה הוא מקום יסוד. חוזר ומביא מלבן של ל' על ל' אמה, וגובהו חמש אמות ומביא חלוקי אבנים וכו'. וחוזר ומביא מלבן כ"ח על כ"ח אמות וגובהו ג' אמות ומביא חלוקי אבנים כו', והוא מקום המערכה. וחוזר ומביא מלבן של אמה על אמה, ומביא חלוקי אבנים וכו', וזהו קרן. וכן לכל קרן וקרן. ולשיטת רב שלא היה יסוד בנוי ברוח מזרח ודרום, הניח עץ ארוך כעובי המלבן בתוך המלבן, ולכשיבש קצת נטלו, ונשאר מקומו חלק. וכן היה עושה במקום הקרנות שהיו חלולות.

דף נ"ד ע"ב 

'וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה' – שישבו ברמה ועסקו בנויו של עולם, למצוא מקום לבית הבחירה. ודרשו מ'וקמת ועלית אל המקום' שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל מכל ארצות, ודרשו שהוא בנחלת בנימין, ממה שנאמר בו 'ועלה' הגבול, ולא נאמר גם 'וירד' כמו שנאמר בשאר שבטים, ולא עשאוהו בעין עיטם שגבוה יותר, שנאמר 'ובין כתפיו שכן'. ועוד היה להם קבלה שסנהדרין בחלק יהודה ושכינה בחלק בנימין.

ועל דבר זה נתקנא דואג האדומי בדוד, שנאמר 'כי קנאת ביתך אכלתני', ונאמר 'זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה'… אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה". 'הנה שמענוה באפרתה' – זה יהושע שבא מאפרים (שמצאו רמז לזה בספר יהושע). 'מצאנוה בשדה יער' – זה בנימין, שנאמר 'בנימין זאב יטרף'.

*************