לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ"ג תשרי תש"פ

מסכת תמיד דף ל"ה

דף ל"ה ע"א

לפנים מכותל חומת הר הבית סורג גבוה עשרה טפחים, ושלש עשרה פרצות היו שם שפרצום מלכי יון, חזרו וגדרום, וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות על הנס שזכו לגודרה, לפנים ממנו החיל, ועשר אמות רוחב מן הסורג לחיל, ושתים עשרה מעלות היו שם, רום המעלה חצי אמה ומשך שלה חצי אמה, כל המעלות שהיו שם רום מעלה חצי אמה ומשך שלה חצי אמה, חוץ משל אולם שמשך שלהם אמה. כל הפתחים והשערים שהיו שם גובהן עשרים אמה ורחבן עשר אמות, חוץ משל אולם שרוחבו עשרים אמה וגובהו ארבעים.

כל הפתחים שהיו שם היו להן דלתות חוץ משל אולם, כל השערים שהיו שם היו להן שקופות, שהיו סיפין עשויין בבנין להקשת הדלת, חוץ משער טדי שאין לו בנין סף, והיו שם שתי אבנים מונחות זו על גב זו, באחד חקוק חצי הפתח העליון ובאחד המפתן וחצי פתח התחתון. כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב, חוץ משער ניקנור מפני שנעשה בהן נס, ויש אומרים מפני שנחשתן מצהיב כזהב.

כל הכתלים שהיו שם היו גבוהים, חוץ מכותל המזרחי, שהכהן השורף את הפרה עומד בראש הר המשחה ומתכוין ורואה בפתחו של היכל בשעת הזיית הדם.

עזרת הנשים היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רחב מאה ושלשים וחמש, וארבע לשכות היו בארבע מקצעותיה של ארבעים ארבעים אמה, ולא היו מקורות, וכך הם עתידים להיות לעתיד לבוא, שנאמר 'ויוציאני אל החצר החיצונה ויעבירני אל ארבעת מקצועי החצר והנה חצר במקצוע החצר וגו' חצר במקצוע החצר בארבעת מקצעות החצר חצרות קטורות', אין קטורות אלא שאינן מקורות.

ומה היו הלשכות משמשות? דרומית מזרחית היא היתה לשכת הנזירים, ששם הנזירין מבשלין את שלמיהן ומגלחין את שערן ומשלחים את שערם תחת הדוד. מזרחית צפונית היתה לשכת העצים, ששם הכהנים בעלי מומין מסירין את העצים המתולעים, שכל עץ שנמצא בו תולעת פסול מעל גבי המזבח. צפונית מערבית היתה לשכת מצורעים, ששם היו טובלין תיכף להכניס ידיהם לבהונות להזות עליהן מדם האשם והשמן. מערבית דרומית רבי אליעזר בן יעקב שכח מה היתה משמשת, ולאבא שאול שם היו נותנין יין ושמן, היא היתה נקראת לשכת בית שמניה.

חלקה היתה עזרת הנשים בראשונה, והקיפוה בזיזין וגזוזטראות לצורך שמחת בית השואבה, שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן, כדי שלא יהו מעורבין. וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה לעזרת ישראל, כנגד חמש עשרה מעלות שבתהלים, שעליהן הלוים אומרים בשיר, לא היו ישרות אלא מוקפות כחצי גורן עגולה.

דף ל"ה ע"ב

לשכות היו תחת עזרת ישראל ופתוחות לעזרת הנשים, ששם הלוים נותנים כנורות ונבלים ומצלתים וכל כלי שיר. עזרת ישראל היתה אורך מאה אמה ושלשים וחמש על רוחב אחת עשרה, וכן עזרת כהנים היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב אחת עשרה, וראשי פספסין מבדילין בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים. לרבי אליעזר בן יעקב מעלה היתה וגבוהה אמה והדוכן נתון עליה, ובה שלש מעלות של חצי חצי אמה, נמצאת עזרת הכהנים גבוהה מעזרת ישראל שתי אמות ומחצה. כל העזרה היתה אורך מאה ושמונים ושבע על רחב מאה ושלשים וחמש. ושלש עשרה השתחויות היו שם כנגד י"ג פרצות שפרצו היוונים, ולאבא יוסי בן חנן הן כנגד שלשה עשר שערים, שערים דרומיים סמוכים למערב, שער העליון שער הדלק שער הבכורות שער המים, ונקרא שער המים שבו מכניסין צלוחית של מים של ניסוך בחג, ולרבי אליעזר בן יעקב בו המים נעשים כמלוא פי פך קטן, ועתידין להיות יוצאין ממעיין שמתחת מפתן הבית. לעומתן בצפון סמוכים למערב, שער יכניה שער הקרבן שער הנשים שער השיר, ונקרא שער יכניה שבו יצא יכניה בגלותו, שבמזרח שער נקנור, ושני פשפשים היו לו, אחד מימינו ואחד משמאלו, ושנים במערב לא היה להם שם.

הדרן עלך הר הבית

פרק שלישי – המזבח

המזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתים עלה אמה, וכנס אמה זה היסוד, נמצא שלשים על שלשים, עלה חמש וכנס אמה זה הסובב, נמצא עשרים ושמנה על עשרים ושמנה. מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה, נמצא עשרים ושש על עשרים ושש. מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה, נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע מקום מערכה.

לרבי יוסי מתחלה לא היה אלא שמונה ועשרים על שמונה ועשרים, כונס ועולה במדה זו עד שנמצא מקום המערכה עשרים על עשרים, וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב כמין גמא, שנאמר 'והאריאל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע', יכול שאינו אלא שתים עשרה על שתים עשרה, כשהוא אומר 'אל ארבעת רבעיו' מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח.

חוט של סיקרא חוגר באמצע המזבח להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים, והיסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב, ואוכל בדרום אמה אחת קרוב לצד מערב, ובמזרח אמה אחת קרוב לצד צפון.

*********

יום רביעי כ"ד תשרי תש"פ

מסכת תמיד דף ל"ו

דף ל"ו ע"א

בקרן מערבית דרומית של יסוד המזבח היו שני נקבים כמין שני חוטמין דקין, שהדמים הניתנין על יסוד מערבי ועל יסוד דרומי יורדין בהן, ומתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון.

באותה הקרן היה למטה ברצפה מקום אמה על אמה, וטבלא של שיש וטבעת קבועה בה, שבו יורדין לחלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים, ומנקין אותו.

וכבש היה לדרומו של מזבח, שלשים ושתים על רחב שש עשרה, וכעין ארובה היתה לו במערבו, ששם היו נותנים פסולי חטאת העוף עד שתעובר צורתן ויצאו לבית השריפה.

הברזל פוסל בנגיעה ובפגימה את האבנים למזבח – שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, ואינו בדין שיונף המקצר על המאריך. ובבקעת בית כרם חפרו למטה מהבתולה ומביאים משם אבנים שלמות שלא הונף עליהן ברזל לאבני הכבש ואבני המזבח.

נפגמה אחת מהאבנים – היא פסולה וכולן כשרות.

היו מלבנים את ההיכל – פעם אחת, בפסח. ואת אבני המזבח והכבש פעמיים בשנה – בפסח ובחג הסוכות. לרבי: כל ערב שבת מלבנים אותו במפה מפני הדמים. לא היו סדין בכפיס של ברזל שמא יגע ויפסול.

טבעות היו לצפונו של מזבח לשחיטת הקדשים – י"א ו' סדרים של ד', וי"א ד' סדרים של ו'.

בית המטבחיים היה לצפונו של מזבח – ועליו שמונה עמודים ננסים ורבעים של ארז על גביהן, ואנקלאות של ברזל היו קבועין בהן, ושלשה סדרים לכל אחד ואחד שבהן תולין את הבהמות השחוטות, ומפשיטין את עורן על שולחנות של שיש שבין העמודים.

הכיור היה בין האולם ולמזבח – ומשוך כלפי הדרום.

בין האולם ולמזבח כ"ב אמה – לת"ק: אמה אחת רצפה, ומשם והלאה היו כ"ב מעלות, ב' מעלות שגובה כל אחת חצי אמה ורחבה אמה, והשלישית היתה לה רצפה שלש אמות, כך היו ג' סדרים, ועוד ג' מעלות ב' ברוחב אמה והשלישית ארבע אמות [נמצא רוחב המעלות כולן כ"א אמה]. לר' יהודה: לא היה שום ריוח רצפה בין המעלות למזבח, שהמעלה העליונה היה לה רצפה ברוחב חמש אמות.

פתחו של אולם – גובהו מ' אמה ורחבו כ' אמה. וחמש מלתראות (קורות מצוירות) של מילת (-מין עץ) על גביו, התחתונה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה, וכך כל הנוספות עודפות אמה מכל צד, ונמצאת העליונה רחבה ל' אמה. ונדבך של אבנים היה בין כל אחת מהמלתראות.

כלונסאות של ארז היו קבועים מכתלו של היכל לכתלו של אולם – כדי שלא יבעט מחמת גבהו.

שרשראות של זהב היו קבועין בתקרת האולם – ובהן פרחי כהונה עולין ורואין את העטרות כאמור 'והעטרות תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה לזכרון בהיכל ה".

גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל ומודלה על גבי כלונסות – כל המתנדב עלה או גרגיר או אשכול של זהב מביא ותולה בה. מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנות הזהב ממנה.

הדרן עלך המזבח

דף ל"ו ע"ב

פרק רביעי – פתחו של היכל

פתחו של היכל – גבהו כ' אמה ורחבו י' אמות. והיו לו ד' דלתות, ב' בפנים וב' בחוץ – לת"ק: החיצונות נפתחות לתוך הפתח ומכסות עוביו של כותל, והפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות את אחורי הדלתות (שכל הבית טוח בזהב חוץ ממקום זה). לר' יהודה: ארבעתן מתקפלות לתוך הפתח כל אחת שתים וחצי אמות, וחצי אמה מזוזה מכל צד.

ב' שערים קטנים (פשפשין) היו לשער הגדול – אחד בדרום ולא נכנס בו אדם מעולם, כאמור ביחזקאל 'ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו'. והשני בצפון – והבא לפתוח שערי ההיכל נטל המפתח ופתח את הפשפש ונכנס לתא, ומהתא להיכל. לר' יהודה: לא נכנס מהתא להיכל אלא הלך בתוך עוביו של כותל עד שנמצא עומד בין שני השערים ופתח את החיצונות מבפנים ואת הפנימיות מבחוץ.

*********

יום חמישי כ"ה תשרי תש"פ

מסכת תמיד דף ל"ז

דף ל"ז ע"א

בכותל ההיכל וקודש הקדשים היו ל"ח תאים – ט"ו בצפון, ט"ו בדרום, ח' במערב. שבצפון ושבדרום – ג' קומות של ה' תאים. שבמערב – ב' קומות של ג' תאים, ועליהם ב' תאים. ולכל אחד מהתאים היו ג' פתחים – לתא מימינו ולתא משמאלו ולתא שעל גביו. בתא שבקרן מזרחית צפונית היו ה' פתחים – לתא מימינו ולתא שעל גביו ולמסיבה ולפשפש ולהיכל.

רוחב התאים: התחתונים – ה' אמות כל אחד. האמצעיים – ו' אמות. העליונים – ז' אמות.

מסיבה עולה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפונית מערבית – שבה עולים לגגות התאים. היה עולה במסיבה ופניו למערב, הלך על כל פני הצפון עד שמגיע למערב, הגיע למערב והפך פניו לדרום, הלך כל פני מערב עד שמגיע לדרום, הגיע לדרום והפך פניו למזרח, היה מהלך בדרום עד שמגיע לפתחה של עלייה הפתוח לדרום.

בפתחה של עלייה היו שתי כלונסות של ארז – שבהן עולין לגגה של עליה.

ראשי פספסין היו בעלייה – להבדיל בין הקדש לבין קדש הקדשים.

לולין פתוחים בעלייה לקודש הקדשים – שבהן משלשלים את האומנים בתיבות כדי שלא יזונו עיניהן מבית קדשי הקדשים.

ההיכל – מאה על מאה אמות על רום מאה.

חשבון רומו מאה: יסודו (אוטם) – 6, חללו – 40, אמה כיור, ב' אמות בית דלפה, אמה תקרה, אמה מעזיבה, חלל עלייה – 40, אמה כיור, 2 אמות בית דלפה, אמה תקרה, אמה מעזיבה, 3 אמות מעקה, אמה כלה עורב. לר' יהודה: כלה עורב אינו מן המדה, אלא 4 אמות מעקה.

חשבון רחבו מאה ממזרח למערב: כותל האולם – 5, אולם – 11, כותל היכל – 6, היכל – 40, אמה טרקסין, קודש הקדשים – 20, כותל היכל – 6, תא – 6, כותל התא – 5.

חשבון רחבו מאה מצפון לדרום – רוחב ההיכל – 70: כותל המסיבה – 5, המסיבה – 3, כותל התא – 5, התא – 6, כותל ההיכל – 6, ההיכל – 20, כותל היכל – 6, התא – 6, כותל התא – 5, בית הורדת המים – 3, הכותל – 5. האולם עודף על ההיכל 15 אמה מהצפון וכן מהדרום ונקרא בית החליפות ששם גונזים את הסכינים.

ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו ודומה לארי – שנאמר 'הוי אריאל קרית חנה דוד'.

הדרן עלך פתחו של היכל

דף ל"ז ע"ב

פרק חמישי – כל העזרה

כל העזרה – 187 אורך (ממזרח למערב) ורוחב 135 (מצפון לדרום).

חשבון האורך: מקום דריסת ישראל – 11 אמה, מקום דריסת הכהנים – 11, המזבח 32, בין האולם ולמזבח – 22, היכל – 100, אחורי בית הכפורת 11.

חשבון הרוחב: הכבש והמזבח – 62, ממזבח לטבעות – 8, מקום הטבעות – 24, מטבעות לשולחנות – 4, משולחנות לננסין – 4, מננסין לכותל עזרה – 8, ו-25 אמות הנותרות – בין הכבש לכותל ומקום הננסין.

שש לשכות היו בעזרה – שלש בצפון: לשכת המלח – שם נותנים מלח לקרבן. לשכת הפרוה – שם מולחין עורות קדשים, ועל גגה בית הטבילה לכהן גדול ביום הכפורים. לשכת המדיחין – שם מדיחין קרבי הקדשים, ומשם מסבה עולה לגג בית הפרוה. שלש בדרום: לשכת העץ – ר' אליעזר בן יעקב שכח מה משמשת, לאבא שאול לשכת כהן גדול. לשכת הגולה – שם בור קבוע והגלגל נתון עליו ומשם מספיקים מים לכל העזרה. לשכת הגזית – שם סנהדרין גדולה של ישראל יושבת ודנה את הכהונה.

לשכת העץ – היתה אחורי שתי לשכות האחרות, וגג שלשתן שוה.

כהן שנמצא בו פסול כשדנוהו סנהדרין – לובש שחורים ומתעטף שחורים ויוצא והולך לו. כהן שלא נמצא בו פסול – לובש לבנים ומתעטף לבנים נכנס ומשמש עם אחיו הכהנים, ויום טוב היו עושים שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן הכהן, וכך היו אומרים: ברוך המקום ברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן, וברוך הוא שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה' בבית קדשי קדשים.

הדרן עלך כל העזרה וסליקא לה מסכת מדות