לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי א' אייר תשפ"א

מסכת יומא דף ב'

פרק שבעת ימים

דף ב' ע"א

שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישים כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין, ונלמד מהכתוב בפרישת שבעת ימי המילואים (קודם שהתחילו הכהנים בעבודתם ביום השמיני), 'כאשר עשה ביום הזה (פרישה) צוה ה' לעשות לכפר עליכם', לכפר – היינו עבודת יוה"כ הבאה לכפר (ולהלן ג: יובא לימוד נוסף).

מתקינים כהן אחר תחת הכהן גדול, שמא יארע בו פסול שיעכבו מלבוא בקודש.

כהן גדול שאין לו אשה – פסול לעבודת יוה"כ, שנאמר 'וכיפר בעדו ובעד ביתו' – ביתו זו אשתו, ולכן סובר רב יהודה שמתקינים לו אשה אחרת שמא תמות אשתו, ולחכמים אין מתקינים, שאם חוששים למיתה אין לדבר סוף.

שבעת ימים קודם שריפת פרה אדומה, מפרישים כהן השורף את הפרה מביתו ללשכה שבבית המקדש (י"א ששם המקום שבו היתה הלשכה נקרא 'בירה'), ולמדים זאת מהכתוב בפרישת שבעת ימי המילואים 'כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות', לעשות – מעשה פרה, ואין לומר ש'לעשות לכפר' כולו מלמד רק ליוה"כ, שלמדים גזירה שוה 'צוה' לכתוב בפרה אדומה 'זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר'.

הלשכה שבה היה מופרש הכהן השורף הפרה היתה נקראת 'לשכת בית האבן' – שכל מעשיה של פרה נעשים בכלי גללים ואבנים ואדמה, כיון שהיו מטמאים הכהן ומטבילים אותו להראות שטבול יום כשר בפרה (להוציא מדברי צדוקים האומרים דבעינן הערב שמש לפרה אדומה), תקנו חכמים שישתמשו בכלים שאינם מקבלים טומאה, שלא יאמרו הואיל וטבול יום כשר אין צריך להיות זריזים בשמירת טהרתה, לכך עשו בה מעלות הרבה.

והיתה לשכה זו במקצוע צפונית מערבית של העזרה, צפונית – כיון שנקראת חטאת, וחטאת טעונה צפון, מזרחית – שבהזאת דמה צריך לכוין ולראות פתחו של היכל שהוא במזרח, ולכן הופרש לשם שישים לבו במעשיה וסדר עבודותיה.

דף ב' ע"ב

גזירה שוה 'צוה – צוה' שלמדים ממנה פרישה לעבודת פרה אדומה, אין לומר שבאה לעבודת יוה"כ שגם בה נאמר 'ויעש כאשר צוה ה' את משה', שאין דנין 'צוה' הנאמר לפני עשיה ל'צוה' שאחר עשיה. ואין דנים ל'צותו' הנאמר בכל הקרבנות וללמד שלכולם צריך פרישה, שאין למדים גזירה שוה מ'צוה' ל'צותו' במקום שיש לדרוש הגזירה שוה 'צוה צוה' שהם תיבות דומות לגמרי.

'לכפר' שלמדים ממנו פרישה לעבודת יום הכיפורים, אין לומר שכוונת הפסוק לכפרת קרבנות יחיד והיינו שצריך להפריש כל משמר בית אב – מפני שלמדים מדבר שזמנו קבוע לדבר שזמנו קבוע.

וכן אין למידים ממנו פרישה לקרבנות הרגלים שגם הם באים לכפר, שפרישת שבעת ימי המילואים היתה פעם אחת לעבודה של יום אחד, משא"כ רגלים שהם ג' פעמים בשנה לעבודה של ז' ימים. וכן אין למדים ממנו פרישה לכפרה דשמיני עצרת שיום אחד הוא, משום שנאמר בפרישה דימי המילואים 'הזה' – לא הוצרכה פרישה אלא דוגמת שבעת ימי המילואים שאין קדושה לפניהם, ועוד ששמיני עצרת תשלומים של יו"ט ראשון הוא [ורק לענין פז"ר קש"ב הוא יו"ט לעצמו], ואם עיקר הרגל אין צריך פרישה אין מסתבר שתשלומיו יצטרכו פרישה.

***************

יום רביעי ב' אייר תשפ"א

מסכת יומא דף ג'

דף ג' ע"א

אין למדים פרישה לקרבן דעצרת מ'לכפר' הנאמר בפרישה דשבעת ימי המילואים, אף שדומה להם שפרישה ליום אחד הוא – שאינו דומה למילואים שקרב בהם פר אחד ואיל אחד, אבל בעצרת קרבים פר אחד ושני אילים הוא, משא"כ יוה"כ, אפילו למ"ד שני אילים הוא מקריב, מ"מ רק אחד מהן קרב לחובת היום דומיא דמילואים. ולרב אשי (להלן ע"ב) – משום שבמילואים היה פר לחטאת ואיל לעולה וכן ביוה"כ, משא"כ בעצרת גם הפר קרב לעולה.

וכן אין למידים משם פרישה לקרבן דראש השנה, שבמילואים היה פר ואיל של אהרן, ולא משל ציבור, וכן ביוה"כ פר ואיל שלו הוא, משא"כ בראש השנה משל ציבור הם. ולרב אשי (להלן ע"ב) – משום שבמילואים היה פר לחטאת ואיל לעולה וכן ביוה"כ, משא"כ בראש השנה שניהם עולות.

דף ג' ע"ב

'קח לך סמים', 'עשה לך חצוצרות', לפי רבי יאשיה היינו משלך, ורק כשנאמר 'ויקחו אליך' – משל ציבור, לרבי יונתן – גם 'קח לך' ו'עשה לך' משל ציבור, וכוונת הפסוק הוא כביכול משלך אני רוצה יותר משלהם. 'קח לך' דמילואים, ו'אשר לו' דיוה"כ, לכו"ע הוא משל אהרן, כפי שמוכח מהפסוקים שם ששאר קרבנות היום באים משל ציבור.

נאמר 'ועשית לך ארון עץ' ונאמר 'ועשו ארון עץ' – בזמן שעושים ישראל רצונו של מקום נקראת העבודה על שמם, בזמן שאין עושים נקראת על שמו של משה.

לרבינא אין למידים שיצטרכו פרישה בכל הקרבנות (חוץ מיוה"כ) מפרישה דשבעת ימי המילואים, שאין למדים אלא לדומה לשם, שהיתה עבודה בכהן גדול, או לדומה לשם שהיתה התחלת העבודה במקום המזבח, וכן עבודת יוה"כ היתה עבודה תחילה בקודש הקדשים.

לרבי יוחנן מצות פרישה מן התורה היא רק בשבעת ימי המילואים ויוה"כ, אבל הפרישה לשריפת פרה אדומה אינה אלא מעלה בעלמא, שמפני שהקילו בה לטמא הכהן עשו בה מעלות רבות.

לריש לקיש פרישת כה"ג לעבודת יוה"כ למדים מבנין אב מפרישת משה ששת ימים קודם כניסתו למחנה שכינה בהר סיני, ומה שצריך בפרישת יוה"כ ז' ימים היינו משום חשש טומאת ביתו. והקשה על רבי יוחנן, שכיון שלמד זאת ממילואים, תעכב הפרישה בדיעבד כמו במילואים, ובמשנה מבואר שאינה מעכבת.

***************