לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי ג' אייר תשפ"א

מסכת יומא דף ד'

דף ד' ע"א

תנא דברייתא מסייע לרבי יוחנן, שלמדים פרישת כהן גדול לעבודת יום הכיפורים מפרישה דשבעת ימי המילואים, שנאמר בעבודת יוה"כ 'בזאת יבא אהרן אל הקודש', ודורשים 'בזאת' התורה האמורה במקום אחר (במילואים) יבא אל הקודש [שאילו לעבודת היום לחוד היה צריך לכתוב 'בזה' או 'באלה'], וכן למדו ממה שכתוב במילואים 'כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם' (כנ"ל ב.), ואין די בלימוד מ'בזאת', שהיה אפשר לדחות שדווקא ביום כיפורים ראשון, או כהן גדול ראשון – יצטרכו פרישה.

לסוברים שלמדים פרישת כהן גדול ביוה"כ ממילואים, מה מילואים אהרן פירש ז' ושימש יום אחד, ומשה מסר לו כל ז' כדי לחנכו לעבודה, ומזין עליו כל ז' ימים דם – אף לדורות פורש ז' ומשמש יום אחד, ושני תלמידי חכמים מתלמידיו של משה (שאינם צדוקים) מוסרים לו כל ז' כדי לחנכו בעבודה, ומזין עליו מי חטאת כל ז' ימים – תחת דם. [ולריש לקיש הלומד מסיני – ההזאה היתה רק למעלה בעלמא].

דף ד' ע"ב

'וישכון כבוד ה' על הר סיני, ויכסהו הענן ששת ימים, ויקרא אל משה ביום השביעי':

לרבי יוסי הגלילי – זה היה אחר מתן תורה, שסובר כחכמים שבו' סיון ניתנה תורה, ולכן אין לפרש ש'ביום השביעי' היינו בז' סיון וקראהו לקבל עשרת הדברות, שהרי כבר מאתמול קיבלום. אלא 'וישכון' וגו' על הר סיני' – בו' סיון ונתן עשרת הדברות, 'ויכסהו הענן ששת ימים' – שאחר קבלת התורה כיסה הענן את משה ששה ימים, לפרישה קודם שיעלה למחנה שכינה ארבעים יום, ויקרא אל משה ביום השביעי – לקבל שאר התורה.

לרבי עקיבא – זה היה קודם מתן תורה, שסובר כר' יוסי שבז' סיון ניתנה תורה, וישכון כבוד וגו' – בר"ח סיון, ויכסהו הענן ששת ימים – שכיסה הענן את הר סיני, ויקרא אל משה ביום השביעי – בז' סיון לקבל עשרת הדברות, וכל ישראל עמדו שם לקבל התורה, אלא הזכיר את משה לחלוק לו כבוד.

לרבי נתן – הפסוקים מתפרשים כר' יוסי הגלילי, אך סובר שהפרישה לא היתה כהכנה להכנס למחנה שכינה – שלפי זה למדים מכאן גם פרישה קודם עבודת יוה"כ, כדברי ריש לקיש – אלא היתה כדי למרק בשישה ימים אלו אכילה ושתיה שבמעיו להיות כמלאכי השרת, קודם שיעלה למרום.

לרבי מתיא בן חרש –  כרבי נתן, אלא שמפרש שהפרישה היתה כדי שיכנס למחנה שכינה באימה – כדי שתהא התורה ניתנת באימה ברתת ובזיעה.

'עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה', במקום גילה שהוא מתן תורה – 'פקודי ה' ישרים משמחי לב' – שם תהא רעדה.

לסוברים שמשה פירש אחר מתן תורה, ששת ימי הפרישה כלולים בארבעים יום שהיה בהר, שהרי בי"ז בתמוז ירד מן ההר ושבר הלוחות, והיינו מ' יום מז' בסיון.

לרבי עקיבא המפרש 'ויקרא אל משה' – כל ישראל עמדו ושמעו, אלא שקרא למשה לחלוק לו כבוד לעיני כל ישראל, י"א שדווקא בסיני היה כן, אבל באהל מועד רק משה שמע, וי"א שאת הקריאה שמעו כולם, אבל את הדיבור למשה לא שמעו.

הקב"ה תפס את משה ועשה לו שביל בתוך הענן והביאו בתוכו.

'ויקרא אל משה וידבר' – הקדים קריאה לדיבור, לימדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם דבר לחבירו אלא אם כן קוראו.

'וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר' – מלמד שהאומר דבר לחבירו הרי הוא בכל תאמר עד שיאמר לו – לך אמור.

***************

יום שישי ד' אייר תשפ"א

מסכת יומא דף ה'

דף ה' ע"א

דינים הכתובים בשבעת ימי המילואים – לרבי יוחנן וריש לקיש הכל לעיכובא, שנאמר 'ככה'. לרבי חנינא, רק המעכב לדורות מעכב גם במילואים.

הדברים שהיו במילואים שאינם מעכבים לדורות:

סמיכה, שאין כפרה אלא בדם, ומה שנאמר 'וסמך וגו' ונרצה', היינו שאם לא סמך כאילו לא כיפר, והיינו שלא עשה רצון קונו מן המובחר.

תנופה, שאין כפרה אלא בדם, ומה שנאמר 'לתנופה לכפר', היינו כנ"ל לענין סמיכה.

פרישת שבעה, שמצינו שמתקינים כהן אחר תחת כהן גדול אם יארע בו פסול, ואעפ"כ אין מפרישים אותו הכהן.

ריבוי בגדים שכשממנים הכהן גדול לובש שמונת בגדי כהן גדול ז' ימים רצופים, ומשיחה בשמן המשחה ז' ימים רצופים על ראשו ובין ריסי עיניו – אינם מעכבים מלהיות כהן גדול, אלא אף אם לבש יום אחד ונמשח ז' ימים או להיפך [ויש גורסים שאף אם שניהם נעשו רק יום אחד, ויש גורסים 'שעה אחת'] – נעשה כהן גדול, וכשר לעבודת יוה"כ.

לרבי יוחנן שכל הכתוב מעכב בשבעת ימי המילואים, היינו בין מה שכתוב בענין שבעת ימי המילואים [שנלמד מ'ככה'], ובין מה שלא כתוב שם, וכגון נתינת האורים והתומים בחושן, שלמדים זאת בגזירה שוה 'פתח' 'פתח', או מהפסוק 'ושמרתם', או מ'כי כן צותי'.

דף ה' ע"ב

ג' הציווים שנאמרו באכילת שמיני למילואים באנינות: משה אמר לאהרן ובניו לאכול המנחה באנינות – 'כי כן צויתי', והם שרפו שעיר ראש חודש מפני שהוא קדשי דורות, והוא טעה ואמר להם למה לא אכלוה ג"כ באנינות – 'כאשר צויתי', וחזר והזהירם על אכילת השלמים באנינות – לא מאלי אני אומר רק 'כאשר ציוה ה".

מכנסים לא הוזכרו בפרשת לבישת הבגדים בשעת חינוך הכהונה, ונלמדו מהאמור 'וזה הדבר אשר תעשה לקדש' – וי"ו מוסיף על עניין הראשון המדבר בעשיית הבגדים, ושם נאמר 'ועשה להם מכנסי בד'.

עשירית האיפה שצריכים הכהנים להביא ביום חינוכם – הובאה גם בשמיני למילואים, ולמדים זאת בגזירה שוה מ'וזה הדבר' לאמרו 'זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' עשירית האיפה'.

קריאת פרשת המילואים מעכבת, שנאמר 'ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר ציוה ה" –  אפילו דיבור מעכב.

סדר לבישת בגדי כהונה לאהרן ובניו, קודם הלביש את אהרן בבגדיו, ובאבנט נחלקו בני רבי חייא ורבי יוחנן אם חגרו יחד עם כל בגדיו לפני שהלביש את בניו, כמשמעות הכתוב בשעת הציווי, או הלביש לבניו תחילה שאר בגדיהם, ואח"כ חגר לאהרן את האבנט, ואח"כ חגר האבנטים לבניו, וכמשמעות הכתוב שבשעת העשיה.

***************

שבת קודש ה' אייר תשפ"א

מסכת יומא דף ו'

דף ו' ע"א

אבנטו של כהן הדיוט – נחלקו בני רבי חייא ורבי יוחנן אם היה עשוי כלאיים (שש משזר תכלת וארגמן) כאבנט של הכהן גדול, ולמדים זאת מכך שכללו הכתוב בלבישה עם אבנט כהן גדול. או שהיה של בוץ, ולמדים זאת ממה שחילק הכתוב בשעת הציווי בין אבנטו של כהן גדול לשל כהן הדיוט.

בשבעת הימים מפרישים את הכהן גדול מאשתו, כדי שלא יהיה עליו ספק טומאת נדה.

נדה מטמאה את בועלה שבעת ימים, וטהורה שמצאה דם מיד אחר בעילה – בועלה טמא. בתוך מעת לעת מהבעילה – לרבי עקיבא בועלה טמא, לחכמים טהור.

נדה ויולדת טבילתן בלילה אחר שבעה ימים, ובועל נדה טובל ביום השביעי (וכן כל חייבי טבילות טבילתן ביום), ולכן אפילו הפרישו הכהן גדול רק שבעת ימים, אם בעל נדה מספק יכול לטבול ביום השביעי ומעריב שמשו ונכנס למקדש ביום הכיפורים. [ורב שימי מנהרדעא רצה לומר שטובל בלילה כנידה, והפרישוה כהן גדול שעה אחת קודם שקיעת החמה של יום קודם לשבעת ימים].

טומאת בועל נדה כטומאת מת, שהוא אב הטומאה, וטמא שבעת ימים, אך חמור ממנו שמטמא משכב ומושב אפילו עשר מצעות זו ע"ג זו, לטמא אוכלין ומשקין ולא אדם וכלים (אבל שאר מטמאי משכב ומושב כגון זב וזבה נדה ומצורע, מטמא משכבם גם אדם וכלים).

דף ו' ע"ב

אין מפרישים כהן גדול מטומאת המת – לאסור כל אדם ליכנס אצלו, או משום שטומאה הותרה בציבור, או משום שטומאת מת לא שכיחה.

טומאה בציבור, לרב נחמן הותרה לגמרי, ולרב ששת דחויה היא, וכל שאפשר לעשות בטהרה עושים.

כשיש טמאים וטהורים בבית אב של אותו יום, י"א שגם לרב נחמן רק הטהורים עובדים, ונחלקו רק באופן שכל כהני בית אב טמאים, האם מביאים כהנים מבית אב אחר. וי"א שלרב נחמן אף באופן זה גם טמאים כשרים לעבודת קרבן ציבור.

***************