לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי א' סיון תשפ"א

מסכת יומא דף ל"א

דף ל"א ע"א

אף לרבי יהודה הסובר שטבילת הנכנס לעזרה אינה מעיקר הדין, אלא להזכירו על טומאה ישנה – נוהגים בה דיני חציצה כשאר טבילות, שכל שתיקנו חכמים כעין דאורייתא תקנו.

ביאה לעזרה במקצת שמה ביאה וצריך טבילה לכך, והראיה ממצורע שצריך טבילה אף שאינו מכניס אלא בהונותיו בלבד.

העומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה בפנים – איבעיא דלא איפשטא אם צריך טבילה, בין לבן זומא הסובר שהטבילה לנכנס לעזרה דאורייתא – אפשר שאינו צריך לטבול שהרי אינו נכנס, או שמא גוזרים שמא ימשך אחר הסכין ויכנס, ובין לחכמים הסוברים שהנכנס א"צ לטבול כלל – שמא לא פטרו מטבילה רק מי שאינו עובד עבודה, אבל העובד עבודה צריך טבילה.

חמש טבילות וחמש קידושים טובל ומקדש כהן גדול ביוה"כ, וכולם בקודש על בית הפרוה, משום שהם חובת יוה"כ ונאמר בהם 'ורחץ בשרו במקום קדוש', חוץ מהראשונה שאינה באה משום חובת יוה"כ, שאותה טובל בחול במקוה שבצד לשכתו מעל שער המים.

עין עיטם שממנו באה אמת המים לבית הטבילה שבשער המים, גבוה מקרקע עזרה עשרים ושלש אמות, שהרי גובה שער המים היה עשרים אמות, וג' אמות מעליו להחזיק מ' סאה, ועוד היה עובי תקרת שער המים ועובי המעזיבה להחזיק המים, אלא שהיו משהו כיון שהתקרה הייתה משיש, ולכן לא חישבו עובי זה.

דף ל"א ע"ב

פרסו סדין בין כהן גדול הטובל לבין העם, ושל בוץ היה הסדין – כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ.

פשט ירד וטבל עלה ונסתפג, הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו, והתחיל בעבודת התמיד וכו'.

נחלקו רבי מאיר וחכמים בקידוש ידים ורגלים בטבילה שניה, לרבי מאיר מקדש ידיו ורגליו אחר פשיטת הבגדים, ולחכמים קודם פשיטתם, וקידוש שני לכל השיטות נעשה אחר לבישת הבגדים האחרים. ואמרו בגמרא שיסוד המחלוקת הוא – לרבי מאיר גם הקידוש הראשון נעשה על לבישת הבגדים, ולחכמים הוא נעשה על פשיטת הבגדים. אך רבינא רצה לומר שלדברי שניהם הקידוש הראשון נעשה על פשיטת הבגדים, ונחלקו בדרשת הפסוק: 'ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש וכו' ורחץ את בשרו במים וכו' ולבש את בגדיו' – הטיל הכתוב רחיצה בין פשיטה ללבישה, ללמדנו שצריך קידוש ידיים ורגליים בין על הפשיטה ובין על הלבישה והוקשו זה לזה, לרבי מאיר – מה לבישה לובש ואח"כ מקדש, אף פשיטה פושט ואח"כ מקדש, לחכמים – מה לבישה כשהוא לבוש מקדש, אף פשיטה כשהוא לבוש מקדש.

בטבילה ראשונה שפשט בגדי חול ולבש בגדי קודש – לפי מה שרצה רבינא לומר, לדברי הכל אין צריך אלא קידוש אחד – אחר לבישת בגדי הקודש, שהרי על פשיטת בגדי חול א"צ קידוש. אך בברייתא שנינו שלדברי רבי מאיר צריך לקדש גם קודם לבישת בגדי הקודש, והיינו מפני שלשיטתו שני הקידושים נעשים על לבישת הבגדים האחרים, אחת קודם לבישתם ואחת אחר לבישתם.

אחר גמר העבודה שפושט בגדי קודש ולובש בגדי חול – לשיטת חכמים שצריך קידוש ידיים ורגליים בכל פשיטת בגדי קודש – מקדש ידיו ורגליו קודם שפושט, ולרבי מאיר ששני הקידושים על הלבישה, כאן שלובש בגדי חול אינו מקדש. ונמצא שלדברי כולם היו עשרה קידושים בו ביום.

***************

יום חמישי ב' סיון תשפ"א

מסכת יומא דף ל"ב

דף ל"ב ע"א

חמש טבילות ועשרה קידושים טובל ומקדש כהן גדול ביוה"כ בכל פעם ששינה מעבודה לעבודה – הלכה למשה מסיני.

'ובא אהרן אל אהל מועד' – להוציא כף ומחתה שהניח בין הבדים, הגם שנכתב בתורה עם עבודות הפנימיות – צריך להפסיק בעבודת אילו ואיל העם בין עבודת היום להוצאת המחתה, כדי שיהיו חמש טבילות ועשרה קידושים על ידי שמחליף ה' פעמים בגדיו מעבודה לעבודה.

כל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה, לרבי יהודה שנאמר במשנה מבגדי לבן לבגדי זהב – 'ובא אהרן אל אהל מועד ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו', ולרבי ממה שנאמר במשנה מבגדי זהב לבגדי לבן – 'כתונת בד קודש ילבש וגו' ורחץ במים'.

משנה מבגדי זהב ללבן לרבי יהודה, ומשנה מבגדי לבן לזהב לרבי, לתנא דבי רבי ישמעאל למדים מק"ו דצריך טבילה, ולמסקנה לרבי למדים זאת מ'בגדי קודש הם ורחץ' -כל חליפות בגדי קודש בו ביום טעונות טבילה, בין בגדי לבן ובין בגדי זהב ששניהם קדושים.

חמש עבודות הן, תמיד של שחר בבגדי זהב, עבודת היום בבגדי לבן, אילו ואיל העם בבגדי זהב, כף ומחתה בבגדי לבן, תמיד של בין הערביים בבגדי זהב.

בכל טבילה צריך שני קידושים, לתנא קמא למדים זאת מהכתוב 'ופשט וגו' ורחץ וגו' ולבש' – הטיל הכתוב רחיצה בין פשיטה ללבישה, וכאילו כתב רחיצה על פשיטה ורחיצה על לבישה, (שלטבילה א"צ פסוק שלמדים מ'בגדי קודש הם', כנ"ל), וכתבה התורה קידוש בלשון טבילה ללמד על טבילה שתהא במקום קודש. ולרשב"א למדים זאת בק"ו מהבא לעבוד עבודה בכל ימות השנה שא"צ טבילה מדאורייתא ואעפ"כ צריך קידוש, יה"כ שצריך טבילה ק"ו שצריך קידוש.

סדר קידוש ידיים ורגליים ביוה"כ בשעת החלפת הבגדים (עי' לעיל ל"א: לר"מ קידוש אחר פשיטה ואחר לבישה, ולחכמים קידוש לפני פשיטה וקידוש לאחר פשיטה) לדעת רבי – לרבי חסדא קידוש אחר פשיטה, טבילה, וקידוש קודם לבישה, ולרב אחא בר יעקב קידוש שני אחר לבישה, שנאמר 'ירחצו מים וגו' בגשתם אל המזבח', שאינו מחוסר אלא גישה ולא מחוסר לבישה וגישה.

שחט רוב שני סימנים של התמיד, והיינו שיעור שחיטה כשירה, ונתן לאחר לגמור את השחיטה, שאין גמר השחיטה מעכבת, ונעשית רק משום שמצוה להוציא את הדם יפה.

***************

יום שישי ג' סיון תשפ"א

מסכת יומא דף ל"ג

דף ל"ג ע"א

אביי סידר סדר עבודות של כל יום ויום בשם חכמי הישיבה עפ"י שיטתו של אבא שאול:

סידור מערכה גדולה – שעליה מקטירים כל ההקטרות, קודם לסידור מערכה שניה שחותה ממנה גחלים לקטורת, שנאמר 'היא העולה על מוקדה על המזבח' – זו מערכה גדולה, ואח"כ 'ואש על המזבח תוקד בו' – זו מערכה שניה, ומסתבר שכן כוונת הפסוק, כיון שמערכה גדולה כפרתה מרובה, ועדיפה ממערכה שניה הגם שמכניסים ממנה לפנים, ועוד שאף גדולה ראויה לפנים, שאם אינו מוצא עצים למערכה שניה מכניס לפנים ממערכה גדולה.

סידור מערכה שניה קודם לסידור שני גזירי עצים, שנאמר 'וביער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר' – עליה [-מערכה גדולה] ולא על חברתה [-מערכה שניה], הרי שמערכה שניה כבר קיימת קודם לכן.

סידור שני גזירים קודם לדישון מזבח הפנימי, אע"פ שבשניהם נאמר 'בבוקר בבוקר', לרב ירמיה ורב אשי – עצים שהם מכשירי הקטורת עדיפים על דישון הקטורת, ואף ששני גזירי עצים היו לצורך מערכה גדולה שאינה לצורך קטורת, מ"מ שם עצים מכשירי קטורת הם, או משום שגם מערכה גדולה מכשירי קטורת היא, שאם לא מצאו עצים במערכה שניה נטלו ממערכה גדולה. לרבינא – הואיל והתחיל בעבודת סידור מערכות המזבח סידר עמהם גם שני גזירי עצים.

דישון מזבח הפנימי קודם להטבת נרות, לאביי – הלכה למשה מסיני הוא, ואין ידוע הטעם, לרבא – משום שאין מעבירים על המצוות, וכשנכנס להיכל פוגע במזבח תחילה שהיה באמצע ומשוך קצת כלפי חוץ יותר מנורה שבדרום ושולחן שבצפון, שצריכים להיות זה מול זה, שנאמר 'ואת המנורה נוכח השולחן'.

דף ל"ג ע"ב

הטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד, ש'בבוקר בבוקר' הנאמר בסידור שני גזירי עצים מיותר (שהרי מסברא הוא קודם דישון מזבח הפנימי – שמכשיר עדיף), ו'בוקר' אחד מטילים בהטבת ה' נרות ואת השני בדם התמיד, ונמצא שהטבה שכבר נאמר בה ב' פעמים 'בוקר' כאילו נכתב בה ג' פעמים, קודמת לדם התמיד – שנאמר בו רק פעמיים בוקר – אחד בו עצמו, והשני שהטלנו בו.

דם התמיד קודם להטבת שתי נרות, שבשניהם נאמר פעמיים 'בוקר' (כנ"ל), והתמיד שהוא עולה המכפרת על עשה ועל לאו הניתק לעשה – עדיף.

הטבת שתי נרות קודמת לקטורת, שנאמר 'בהיטיבו את הנרות' ואח"כ 'יקטירנה'.

קטורת קודמת לאברים, שבקטורת נאמר 'בבוקר בבוקר', ובאברים נאמר רק פעם אחת 'בוקר'.

מטיבים חמש נרות ואח"כ שתי נרות, לריש לקיש – כדי להרגיש כל העזרה ממהלך פסיעות וקול תחילת העבודות, לרבי יוחנן – למדים זאת מהאמור 'בבוקר בבוקר בהיטיבו את הנרות', שיש לחלק ההטבה לשני בקרים.

מטיבים בתחילה חמש, שכיון שמתחיל מיטיב הרוב, אך אין מיטיב שש – כדי שישארו שתים לקיים – 'הנרות'.

אין מעבירים על המצוות, ולכן אסור להניח תפילין של ראש קודם לשל יד, כיון שפוגע ביד קודם שיגיע לשל ראש.

***************