לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ"ח סיון תשפ"א

מסכת יומא דף נ"ח

דף נ"ח ע"א

עירה דם הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא בריקן כדי לערבם יפה יפה, ונתן על קרנות מזבח הזהב (משנה לעיל נ"ג:), והיינו כשיטת רבי יאשיה, שדורש 'וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה' – אחת ולא שתיים, ודלא כרבי יונתן הסובר שמזה מכל אחד בפני עצמו, כאמור 'ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח', וסובר ש'אחת בשנה' מלמד – אחת ולא שתיים מדם הפר ושתיים מדם השעיר.

הניח מזרק בתוך מזרק וקיבל בו את הדם – ספק בגמרא אם פסול, ללשון ראשון – הספק הוא האם גם מין במינו חוצץ, או שמא אינו חוצץ, מיהו עמד על רגל חבירו בשעת העבודה ודאי פסול הגם שמין במינו הוא – שאין חבירו מבטל רגלו עד שיגמור עבודתו. ללשון שני – הספק הוא האם דרך שירות בכך או לא, ופשטו מהפסוק 'את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקודש' – שני כלים לשירות אחת.

הניח סיב בתוך המזרק וקיבל בו את הדם – ספק בגמרא אם חוצץ שהרי הוא מין באינו מינו, או שאינו חוצץ כיון  שהדם מחלחל דרכו לכלי, וכפי ששנינו לענין מים. וללשון ראשון פשטו שחוצץ, ואינו דומה למים כיון שאינו קלוש כמותם, וללשון שני פשטו שדומה למים ואין חוצץ. בקומץ – בודאי חוצץ בפני הכלי, שהרי אינו מחלחל דרכו.

דף נ"ח ע"ב

ויצא אל המזבח אשר לפני ה' – זה מזבח הזהב, שמזבח החיצון אינו לפני ה'.

עמידת הכהן בשעת זריקת הדם בהיכל: ביוה"כ – בין המזבח לפרוכת, שנאמר 'ויצא אל המזבח' (להזות עליו אחר שזרק על הפרוכת), מכלל שבשעת זריקה על הפרוכת היה לפנים מן המזבח, ובפר העלם דבר – אחורי המזבח, שנאמר 'מזבח קטורת הסמים לפני ה" – מזבח לפני ה' ולא הכהן.

תחילת מתנות על הקרנות – לתנא דמתניתין שהוא רבי יוסי – בקרן מזרחית צפונית, וגומר בדרומית מזרחית (מקום שמתחיל בחטאת על מזבח החיצון), שסובר שרק פרוכת אחת הייתה בין קודש הקדשים לקודש (כדלעיל נ"א:), ויצא בצד צפון מקודש הקדשים, ושם זרק על הפרוכת ומשם יצא למזבח. לרבי עקיבא – בקרן מזרחית דרומית, וגומר בצפונית מזרחית, שסובר ששתי פרוכות היו, ויצא מפתחה של פרוכת החיצונה שהיה בצד דרום.

בקרן שפגע תחילה שהיא כנגד הפרוכת לא התחיל ליתן המתנות, הגם שאין מעבירין על המצוות – משום שנאמר 'ויצא אל המזבח' – עד שיצא מכל המזבח.

כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין – כפי שמונה הפסוק מידות ים שעשה שלמה.

לרבי עקיבא נתן על קרן מזרחית דרומית ואח"כ על דרומית מערבית, ולא הלך דרך ימין, כיון שהיה צריך לעבור על קרן דרומית מערבית קודם – ומן הדין היה צריך ליתן עליה, אלא משום 'ויצא מן המזבח' כולו – צריך ליתן על מזרחית דרומית קודם, וכשגמר ליתן שם חזר לקרן מערבית דרומית שהתחייב בה תחילה.

***************

יום רביעי כ"ט סיון תשפ"א

מסכת יומא דף נ"ט

דף נ"ט ע"א

מחלוקת התנאים אם בנתינת המתנות על מזבח הפנימי הקיף דרך ימין – לרבי יוסי הקיף דרך ימין, משום שסובר שהקיף ברגל, שנאמר 'ונתן על קרנות המזבח סביב' – סביב דמזבח החיצון שהקיף ברגל, לרבי אליעזר ולר"א ור"ע לא היה מקיף ברגל אלא ביד, והיקף יד א"צ דרך ימין.

שנינו במשנה שלרבי אליעזר במקומו היה עומד ועל כל הקרנות היה נותן מלמטה למעלה (שכל המזבח הפנימי גדול כקרן אחד של מזבח החיצון), שכך נוח לכל הקרנות הרחוקות, חוץ מזו שלפניו – שנותן מלמעלה למטה, כדי שלא יזוב הדם לתוך בית יד כותנתו, וכך היא שיטת רבי יהודה בדעת רבי אליעזר, אבל שיטת רבי מאיר בדעתו – על כולם היה נותן מלמעלה למטה כמו שהתחיל בזו שלפניו, חוץ מהקרן שרחוקה לו באלכסון, שטורח לו להיות כפוף עד כלות המתנה – נותן מלמטה למעלה.

שנינו במשנה שהזה על טהרו של מזבח שבע פעמים – שלא ע"ג אפר וגחלים, אלא חותה הגחלים אילך ואילך עד שנתגלה גלויה של המזבח ומזה.

'והזה עליו מן הדם וגו' וטהרו וקדשו' – באותו צד שגמר לקדשו בקרנותיו, שם טהרו בז' הזאות שעל גג המזבח, לחנניה – בצד צפון, משום שסובר שפתח הפרוכת בדרום, והתחיל ליתן בקרן מזרחית דרומית ואח"כ מערבית דרומית (עי' נ"ח:) וגמר בצפונית מזרחית ושם הזה על גג המזבח, לרבי יוסי – בצד דרום, שסובר שפתח הפרוכת בצפון, והתחיל במזרחית צפונית וסיים בדרומית מזרחית ושם הזה על גג המזבח.

שנינו במשנה שהיה שופך שיירי דם הפר והשעיר על יסוד מערבי של מזבח החיצון, שנאמר (בפר כהן המשיח) 'ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד' – 'הפר' – לרבות פר יוה"כ, ויסוד מערבי הוא כנגד פתח אהל מועד, ובו פוגע תחילה. לרבי שמעון בן יוחאי – בקרן דרומית, שסובר שהפתח כנגד יסוד דרומי היה.

שנינו במשנה שהיה שופך שיירי דם קרבנות מזבח החיצון על יסוד דרומי, שלמדים ירידתו מן הכבש (בחטאות חיצוניות) מיציאתו מהיכל (בחטאות פנימיות), כשם שביציאתו מההיכל שופך בסמוך לו – ביסוד מערבי, אף בירידתו מהכבש שופך בסמוך לו – ביסוד דרומי. לרבי ישמעאל – על יסוד מערבי, שנלמד סתום – חיצוניות שלא פירש בהן התורה יסוד – מן המפורש – פנימיות.

דמים של קרבנות החיצונים והפנימים הנשפכים על היסוד היו מתערבים באמה שבעזרה, ויוצאים לנחל קדרון, ונמכרים לגננים לזבל, ואם משתמש בהם בלא לשלם – לתנא דמתניתין והוא רבי מאיר – מועל מדרבנן, ולחכמים אין בהם מעילה.

דף נ"ט ע"ב

לכל השיטות מדאורייתא אין מעילה בדמים (ונחלקו רק אם מדרבנן יש בהם מעילה) – שנאמר 'כי נפש הבשר בדם היא, ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם, כי הדם הוא בנפש יכפר', 'לכם' – שלכם יהא, 'לכפר' – לכפרה נתתיו ולא למעילה, 'הוא' – לפני כפרה כלאחר כפרה, והואיל לאחר הכפרה אין בו מעילה שאין לך דבר שנעשית מצוותו ומועלים בו, על כן גם לפני הכפרה אין בו מעילה (להלן ס'. יתבאר הצורך בג' דרשות).

***************