לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום חמישי ל' סיון תשפ"א
מסכת יומא דף ס'
דף ס' ע"א
אין לך דבר שנעשית מצוותו ומועלין בו – שתרומת הדשן ובגדי כהונה או עגלה ערופה הן שני כתובים הבאים כאחד שמועלים בהם אחר שנעשית מצוותם – ואין מלמדים לשאר מקומות, ולמ"ד שני כתובין הבאים כאחד מלמדים – מיעטה התורה בתרומת הדשן 'ושמו', ובעגלה ערופה 'הערופה' – דווקא בהם יש מעילה ולא בשאר מצוות.
ג' מיעוטים שנאמרו בדם (לעיל נ"ט:) – א. לפטור ממעילה, ב. לפטור אוכל דם נותר בשוגג (ואינו חייב אלא משום איסור 'דם'), ג. לפטור אוכל דם קדשים בטומאת הגוף.
אכל דם פיגול אינו חייב עליו, שאינו חייב על אכילת פיגול אלא כשאחרים מתירים אותו לאדם או למזבח, אבל דם הוא עצמו מתיר אחרים ואין אחרים מתירים אותו.
כל מעשה יוה"כ האמור על הסדר במשנה – אם הקדים מעשה לחבירו – כגון שהקדים הזאות השעיר להזאות דם הפר – לא עשה כלום, ויחזור יעשהו כסדרו. לרבי יהודה – רק דברים הנעשים לפני ולפנים בבגדי לבן, אבל דברים הנעשים בהיכל ובעזרה בבגדי לבן אין סדרם מעכב (חוץ משחיטה וחפינה, כדלקמן), שנאמר 'והיתה זאת לכם לחוקת עולם וגו' אחת בשנה – 'זאת' ו'אחת' שני מיעוטים הם, א' למעט עבודה הנעשית בבגדי זהב, וא' למעט עבודה הנעשית בבגדי לבן בחוץ. לרבי נחמיה – כל הנעשה בבגדי לבן אפילו בחוץ סדרו מעכב, שמיעוט א' למעט בגדי זהב, ומיעוט השני למעט שפיכת שיריים (של פר ושעיר) ליסוד, שאף שנעשית בבגדי לבן אין הסדר מעכב (ללישנא קמא דרבי יוחנן).
דף ס' ע"ב
לא שפך שיריים של פר ושעיר של יוה"כ ליסוד – לרבי עקיבא לא מעכב, שנאמר 'וכלה מכפר את הקודש' – אם כיפר עיקר המתנות כילה, ואפילו לא שפך השיריים ליסוד, ולרבי יהודה ורבי נחמיה – י"א שמעכב (וכן סובר רבי יוחנן ללישנא בתרא), וי"א שאין מעכב.
קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ולא כלום, אפילו לרבי יהודה, הגם שהיא עבודה בבגדי לבן בחוץ, משום שצורך פנים כפנים דמי.
אם עד שלא גמר את מתנות הפר שבפנים נשפך הדם – יחזור וישחוט פר אחר, ויחזור ויחפון ויקטיר קטורת (שהרי נמצא שקטורת הראשונה היתה קודם שחיטת הפר). ולת"ק יחזור לתחילת הזאה שהפסיק בה, וכן אם נשפך באמצע הזאות שבהיכל ושבמזבח, ולרבי אלעזר ורבי שמעון – ימשיך להזות ממקום שפסק.
***************
יום שישי א' תמוז תשפ"א
מסכת יומא דף ס"א
דף ס"א ע"א
שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר בפנים, יחזור וישחוט השעיר אחר הזאת דם הפר בפנים. שחטו אחר הזאת דם הפר בפנים, והיזה דמו בהיכל קודם הזאת דם הפר בהיכל, יזה דם הפר ויחזור ויזה דם השעיר.
'וכיפר את מקדש הקודש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר': מקדש הקודש – על אדם שנכנס בטומאה לפני ולפנים, ולא נודע לו שנכנס, אהל מועד – שנכנס בטומאה להיכל, המזבח – על טומאה שאירעה בהיותו על המזבח, יכפר – טומאה שבעזרות, עם הקהל – ישראל, יכפר – לויים, לרבי יהודה הושוו ונכללו כולם ב'יכפר' האחרון – שכולם מתכפרים בשעיר המשתלח על שאר עבירות. לרבי שמעון – הושוו כולם לכפרה, אך כל אחד מתכפר בשלו – הדם מכפר על טומאת מקדש וקדשיו (וכדעת רבי יהודה), וידוי של שעיר המשתלח – מכפר על ישראל בשאר עבירות, וידוי של הפר – מכפר על הכהנים בשאר עבירות.
'וכלה מכפר את הקודש ואת אהל מועד ואת המזבח': הקודש – הזאות לפני ולפנים, אהל מועד – הזאות שבהיכל, מזבח – ההזאות שעל המזבח, מלמד שכל אחד כפרה לעצמו, וכשגמר כפרה אחת, ונשפך הדם קודם כפרה שניה, אין צריך לחזור ולעשות כפרה הראשונה.
נתן מקצת מתנות לפני ולפנים ונשפך הדם – יביא דם אחר, לרבי מאיר יתחיל בתחילה במתנות שבפנים, וכן בהיכל, ובמתנות המזבח הפנימי (אבל שפיכה על יסוד מזבח החיצוני אינה מעכבת), שנאמר 'מדם חטאת הכיפורים אחת בשנה יכפר עליו' – בהמה אחת להתכפר בה ולא שתי בהמות, לרבי אלעזר ורבי שמעון – יתחיל ממקום שפסק, ש'חטאת אחת' היינו חיטוי אחת, ולא ישנה הזאה שתי פעמים.
נתן מקצת מתנות בהיכל מלוג שמן של מצורע ונשפך – יביא לוג אחר, לתנא קמא יחזור מתחילת המתנות, וכן אם נתן מקצת מתנות בבהונות שבהיכל, לרבי אלעזר ורבי שמעון – ממקום שפסק יתחיל, ומתנת ראש לכו"ע אינה מעכבת.
דף ס"א ע"ב
אשם מצורע ששחטו שלא לשמו – כשר ולא עלה לבעלים לשם חובה, ולדעת לרבי יוחנן לפי ר"מ הסובר שעבודה שלא נגמרה הרי היא כמי שאינה (כנ"ל לענין נתן מקצת מתנות) – יביא אחר וישחוט, אבל לר"א ור"ש הסוברים שממקום שפסק שם הוא מתחיל, ותחילת עבודה קיימת – אין לו תקנה, שאינו יכול להביא אחר. ולדעת רב חסדא גם רבי מאיר מודה שאין לו תקנה, שנאמר 'והקריב אותו לאשם' – אותו ולא אחר.
נזיר ממורט (קרח) – לבית הלל א"צ העברת תער ביום מלאת ימי נזרו, ולבית שמאי צריך – לרב אבינא כוונת בית שמאי שצריך ולכן אין לו תקנה, ולרב פדת כוונתם שצריך ויש לו תקנה – שיעביר התער על מקום השער, דלא בעינן קרא כדכתיב היכא דלא אפשר, וכן סובר רבי אלעזר בנזיר שאין לו בוהן יד ורגל – שנותן על מקום הבוהן.
אשם מצורע שני כהנים מקבלים את דמו – אחד מקבל בידו – ליתן על בהונות המצורע, שנאמר 'ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך' – מה נתינה בעצמו של כהן אף קבלת הדם בידו ממש, ואחד מקבל בכלי – ליתן על המזבח, שנאמר 'כחטאת האשם הוא' – מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי.
***************
שבת קודש ב' תמוז תשפ"א
מסכת יומא דף ס"ב
דף ס"ב ע"א
נשפך הדם והביא עוד פרים ושעירים לגמור מתנות הדם – לר"א ור"ש כולן נשרפין חוץ לג' מחנות בבית הדשן, ומטמאים בגדי העוסקים בשריפתם, לחכמים – רק האחרון נשרף ומטמא, הואיל וגמר בו כפרה.
נשפך דם השעיר – צריך להביא עוד שני שעירים ולהגריל עליהם, ומשלח לעזאזל רק אחד מהם (ורבא הסתפק תחילה שמא משלח כולם כמו לענין שריפה, ואמר לו רב נחמן שנאמר במשתלח 'אותו' – רק אחד משלח), לרב פפי בשם רבא – משלח הראשון, שלעולם מצוה בראשון (כדברי רבי יוסי לענין שקלים ולענין פסח), לרב שימי בשם רבא – משלח האחרון, הואיל וגמר בו כפרה.
פרק שני שעירי
שני שעירי יום הכיפורים מצוותם שיהיו שווים במראה, בקומה, בדמים, בלקיחתן כאחת, שנאמר 'שני' (שעירי) ג' פעמים ומיותר הוא, (שסתם 'שעירי' היינו שתיים), אחד למראה ואחד לקומה ואחד לדמים (עי' תו"י לענין לקיחתם כאחת).
אם אין השעירים שווים, או שלא נלקחו כאחת כשרים, שנאמר 'שעיר' ג' פעמים, להכשיר בדיעבד.
מת אחד מן השעירים – אם עד שלא הגריל מת – יקח זוג לשני, אם משהגריל מת – יקח זוג אחר ויגריל עליהם, אם של שם מת יאמר: זה שעלה עליו הגורל להשם יתקיים תחתיו, אם של עזאזל מת יאמר: זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו, והשני ירעה עד שיסתאב, וימכר ויפלו דמיו לנדבה, ולרבי יהודה השני ימות.
דף ס"ב ע"ב
שני כבשי מצורע צריכים להיות שווים, מיתור 'שני' כבשים (שמיעוט כבשים שנים), ואם אינם שווים כשרים שנאמר 'כבש' ג' פעמים לרבות גם אם אינם שווים, ו'זאת תהיה תורת המצורע' מלמד ששאר דיני הקרבן מעכבים.
שתי ציפורי מצורע צריכות להיות שוות, מיתור 'שתי' ציפרים (שמיעוט ציפורים שתים), ואם אינן שוות כשירות, שנאמר 'ציפרים' ג' פעמים לרבות גם אם אינן שוות, ו'זאת תהיה' מלמד ששאר דיניהן מעכבים.
שני כבשי התמיד שבכל יום אינם צריכים להיות שווים, אף שנאמר 'כבשים וגו' שנים ליום' (ו'שנים' מיותר), שבא ללמד שצריך לשחוט 'כנגד היום' – זריחת השמש – תמיד של שחר בקרן צפונית מערבית של המזבח בטבעת שניה, ושל בין הערביים בקרן צפונית מזרחית בטבעת שניה.
שני שעירי יום הכיפורים ששחטם בחוץ קודם שהגריל עליהם, חייב משום שחוטי חוץ, שראויים לשעירי המוספים, אף שעדיין מחוסר זמן – שזמן המוספים הוא אחר כל עבודת היום – כיון שאין חסרון מעשה בגופם אלא בזמנם שהוא בו ביום, אינם בכלל 'מחוסר זמן', אבל משום שכל אחד מהם ראוי לשעיר הנעשה בפנים אינו חייב – כיון שמחוסר מעשה הגרלה שהוא כחיסרון מעשה בגופו.
שלמים ששחטם בפנים קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולים, שנאמר 'ושחטו פתח אהל מועד' – בזמן שהוא פתוח (ש'פתח' היינו חלל הפתח), ולא בזמן שהוא נעול.
שלמים ששחטם בחוץ קודם שנפתחו דלתות היכל, פטור משום שחוטי חוץ, שמחוסר פתיחה כמחוסר מעשה הוא, אף שאינו מעשה בגוף הקרבן, הואיל שבהם נאמר מעשה זה – הרי זה כמחוסר מעשה בגופו (ודומה לשעירים המחוסרים מעשה הגרלה, שהרי זה כחסרון מעשה בגופו כנ"ל).
***************